פרדס יוסף ויקרא רפ

ר"ל מלאכת אוכ"נ. וביום השביעי יום כפור דנקראת שבת שבתון כל מלאכה לא תעשה אפי' אוכ"נ

ובס' תורת הצבי כ' ש"י תעשה ל' תתפעל, וכן בתשא (ל"א ט"ו) יעשה. דבמד' דמשה פעל אצל פרעה שישבתו יום אחד. שעי"כ יוכלו לעבוד יותר בימי החול ובחר יום שבת. וז"פ ישמח משה במתנת חלקו. ושלא יחשבו שזה טעם העקרי של שבת, וראוי דמי שאינו עובד כל השבוע אין הפרש אצלו בין שבת לימות החול. ובא תעשה תתפעל אפי' אם מלאכתך נעשית ע"י אחרים בכ"ז שבת קדש לה'. ועפרד"י תשא (דף שכ"ב.) בענין שבת שבתון

בענין תוספות שבת. ראיתי שהאבני נזר ז"ל כשהי' בילדותו, ובביה"ח עשו סיום על מס' שבת, ואמרו לו אם יאמר הדרן מיני' וכו' יתנו משקה, ואמר, ביום שבת יש כ"ד שעות, וכנגדם כ"ד פרקים, וקשה הא איכא הוספת שבת והי' להיות יותר מכ"ד פרקים, אך תוס' שבת לאו דאורייתא, ופרק בתרא דשבת הוא מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם [בדף קנ"ג.] וכ' המפו' משום דתוס' שבת לאו דאו' לכן הקילו שיתן כיסו לעכו"ם, וז"ש הדרן עלך פרק מי שהחשך, ומוכח דתוס' שבת לאו דאו', וממילא סליקא לי' מס' שבת, אבל אי דאו' הי' צריך לחיות עוד ב' פרקים כנגד תוס' שבת מלפניו ולאחריו. ואזכיר דברי צחות מהג"ר יושע בער סאלאוייטשיק מבריסק ז"ל, פ"א הי' באכסניא בשבת ולא הי' לחם משנה, ושאל לו א' הא אפשר לצאת סעודה שלישית בדברי תורה, ויען הא אפשר שאחד מהשומעים יסתור דברי ואשאר בלא תורה, ובלא שלש סעודות, וזה רגיל כפי הבריות שיוצאין ג' סעודות בד"ת ולא מצאתי זה רק במג"א סי' תמ"ד סק"ג שכ' שרשב"י נהג כן, ואולי הטעם ששלחן צדיקים במקום מזבח, ומכפר כמו מזבח, עי' חגיגה [כז.], ומזה נודע המנהג שחסידים חוטפים שיריים מסעודת הצדיק כדי שישתתפו בהכפרה, וגם בתענית [כז:] בזמן שאין מזבח ד"ת מכפרין ולכן באין שלחן כלומר שאין סעודה הוא כמו בזמן שאין מזבח שאז ד"ת עומדים במקומו, ומשתמשים בזה רק בשלש סעודות שע"פ רוב נאכלת בכבדות וטעון אכילה גסה, להגאון הנ"ל פנה א' ממשכילים ואמר הנה יוצאים חדשים לבקרים ספרים ומחמירים בחומרות חדשות, ואנו מיחלים כי ספרי כ"ת יהיו בנוים ביסודם להקל מקצת, ויענה הנה קלעתם אל המטרה, והרבה קולות הכרעתי בספרי וכאלה אשר אתי בכתובים ואבוא איזה דוגמאות למען ידעו את טובו וערכו של האוצר כולו, ואקיים מה שנאמר, תן חלק לשבעה, א', יש מחמירים להגביל תפלות ערבית רק עד חצות ואני מקיל כל הלילה, ב', יש מחמירים בתפילין דרבינו תם, דהוא רק לחסידים וגדולי תורה, אנכי הכרעתי להקל דמותר לכל אדם להניחם ואינו משום יוהרא, נ' יש מחמירים שלא לומר פיוטים באמצע התפלה מפני הפסק ואנכי מתיר. ד' יש מחמירים בספירות העומר שאם שכח לספור בלילה אחד שלא לספור עוד בברכה ואנכי מתיר, והטעם גמצוה לממני יומי ושבועי, מנחות ס"ה. והן ב' מצוה, ותחול הברכה על מנין השבועות]. ה' יש מחמירים שלא ללמוד בערב ט"ב שחל בשבת ואנכי מתיר. ו' יש המחמירים שלא להתענות בר"ה ואני מתיר. ז' יש מחמירים שלא להתענות ב' ימים יום כפור ואנכי מתיר

ד) אשר תקראו אתם. בר"ה (כ"ה.) אתם אפי' שוגגין אפי' מזידין אפי' מוטעין שוגגין שסבורין שראוי להתעבר וטעו, ומוטעין שהטעו עדי שקר. ומזידין. פלא שיועיל וגם בירושלמי שביעית פ"י ה"א יכול קדשו קודם זמנו או אח"כ יהי' מעובר. ת"ל אשר תקראו אותם אלה הם מועדי בזמנו הם מועדי. ובתורה תמימה כ' עפ"ז דעיקר גירסת ת"כ ור"מ פ"ב ה"י מקה"ח שגורסין במקום מזידין "אנוסין". וע"ש בהגהות מיימוני - ועתו"ס ר"ה (כ"א.) ד"ה לוי דאתם אפי' שוגגין כו' רק לקבוע חודש בל' או ל"א אבל לא בל"ב. וזה אשר תקראו אותם כו' מ"מ רק "במועדם" הראוי לקבוע בו החודש. עי' במקרא מפורש – וראיתי בשם המגיד מקאזניץ ז"ל. ומטו לה משמי' הקדושת לוי ז"ל דהמליץ על ישראל. דיש ק"ו מה כאן דכ' אשר תקראו "אתם" בחולם אפ"ה דרשו חז"ל "אתם" בפתח. אתם אפי' שוגגין וכו' מכל שכן כשכתב "אתם" בפתח (דברים י"ד א') בנים אתם לה' אלקיכם. וכ' בפירוש אתם. הוא בודאי אפי' שוגגין וכו'. וראוי לסלוח להם ופח"ח. ואי' בספרים ה' מבטיח כשב"ד יקבעו זמן מימים טובים יהי' מועד האמתי "במועדם", לפי שב"ד של מעלה תמיד יסכים לב"ד שלמטה ויהי' יו"ט אמתי

ה) פסח לה' עי' אוה"ח, ובהגדה ריח דודאים לזקני הגאבד"ק לאסק ז"ל, פסח הי' ערב ומועיל. ברש"י תולדות (כ"ז י"ט) טעם הגדי כצבי. וצלי אש כדרך שמלכים אוכלים. עי' חולין (קל"ב:). ויפה לבריאות מכל בשר, וכ' על מצות ומרורים יאכלוהו. לא למלאות התאוה רק אכילת קדשים. ומצה קשה לעיכול כמ"ש חכמי הרפואה והוא היפך המועיל. ומרור היפך הערב ע"ש בדברים נכונים – ובפסחים (ל'.) חמץ במשהו. וכ' ראשונים ריש פסחים הטעם שהוא בכרת ולא בדילי מיני'. וכ' מפו' שרמז שבין חמץ למצה רק משהו דבין ח' "חמץ" ובין ה' "מצה" רק משהו. והוא כחוט השערה דיצה"ר נדמה כחוט השערה (סוכה נ"ב.) ויש ביניהם ג'. כי ה' מספרו חמשה וח' מספרו שמונה. וזה קנאה תאוה וכבוד. דאית בהו כרת דמוציאין מן העולם

ז) מלאכת עבודה ערמב"ן. ובמכות (כ"א:) אין חילוק מלאכות ביו"ט. וער"מ פ"א ה"ג מיו"ט. והנה בכל עבירות אם התרו בו ועשה כל היום אינו חייב רק א' כמו נזיר ששתה יין כל היום. ואם התרו בו כמה פעמים חייב כפי התראות. ואם עשה בבת אחת חייב רק א'. וע"ש בדף כ': תד"ה ל"צ שכ' וכי אדם אוכל ב' זתים בב"א ובחדא המראה מי חייב ב' מלקות. ותי' בקרחה גזה"כ. נראה מדבריהם