פרדס יוסף ויקרא רעז

בקדושת דמים ל"מ מחשבה ע"ש אריכות

שם) תמים יהי' לרצון, מנחות (נ"ו:) מטיל מום בבעל מום פטור, ועי' ס' יראים סי' שפ"ג ורביד הזהב

כב) יבלת רש"י וורואה, וביבמות (דף ק"כ.) מפרש רש"י שומא ג"כ ווראה, וא"כ שומא ויבלת אחד, ואולי הוי מום רק ביש הרבה מהם, ויבלת לא אחד, רק כשחין יבלת ובמספר רב, וכמו בוישלח (ל"ב ח') ויהי לי שור וחמור שהכוונה מין שור ומין חמור ובמספר רב, וארא (ח' ב') ותעל הצפרדע, אבל בבכורות (מ':) ור"מ פ"ז ה"י מביאת מקדש, מפרשים יבלת מן ספחת אשר בתוכו עצם, וע"ש בתוס', ובתפארת ישראל פרה פ"ב מ"ב הקשה ע"ז, וכ' מעולם לא ראיתי שיהי' בו עצם אלא דלדול בשר בעלמא וכעין חניטה באילן

כג) שרוע ערש"י ורא"ם ונובי"ת יו"ד סי' ק"צ ולעיל (כ"א י"ח), ומקור ברוך מבוא פ"ו ס"ג

כה) בן נכר ערש"י ורא"ם בענין קרבן צבור, ובס' שמע שלמה כ' בזה דבר חריף ומהאריכות לא העתקתי, וע"ע נחלת עזריאל ע"ז (ה'.), ומהרש"א עה"ת, וס' תורת צבי

שם) משחתם בהם מום בם, והר"י ביעזונסקי נ"י מראדום כתב לי, בהם משמעותו על דבר שבתוך דבר, בעוד שהמום בהם לא ירצו, הא כשעבר ירצו, ומדחיסר הה"א "בם" להעיר אתא להוסיף מיעוט דדוקא כשהבעל מום בפני עצמו אבל כשנתערב באחרים, ואינו ניכר איזהו שבו המום מרצה, והנה תוספת אות מורה ריבוי כגון ברש"י איכה (א' ו'), רודף מלא ו' שנרדפו רדיפה שלימה, וגרעון אות מורה על חסרון כגון (חיי שרה כ"ג ט"ז) פרש"י עפרון חסר ו', שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה, וה"נ בהם עם ה' מגרע דבר א', ובלתי ה' מגרע עוד א', ויתפרש מום בם כשיכול להראות על אשר בו המום, ולא כשלא נודע איזהו

כז) שור וגו', ג' פסוקים עם דינים שונים, ובכל א' הלילה נחשב באופן אחר, שור או כשב או עז כי יולד והי' שבעת ימים תחת אמו, וביום השמיני מותר להקריבו, והלילה בין ז' לח' אסור להקריב. אבל להקדיש לקרבן מותר, וא"כ לילה בפני עצמה ולא שייך ליום שעבר דאז אסור אף להקדיש, ולא ליום שלאחרי' שאז מותר להקריב - בפסוק שני, אותו ואת בנו ל"ת, והדין אם שחטו ביום האם, מותר בלילה לשחוט הולד, נמצא לילה נחשב ליום שלאחריו, ופסוק ג' מקרבן תודה ביום ההוא לא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר, ומותר לאכול כל היום ולילה שלאחריו (תודה חצי לילה ושלמים כל הלילה) אבל מחר לא, נמצא דלילה שייכה ליום שעבר, והטעם שלילה. נחשבת לזמנים שונים מסיים, אני ה', כך הוא החוקה ואין לך רשות להרהר אחריה

ובמנ"ח מ' רצ"ג הביא מל"מ פ"ג ה"ט מאיסורי מזבח, הא דאסור קודם ח"י, או מטעם ספק, או גזה"כ ואפי' בידוע שכלו לו חדשיו ואם אי בעי ז' ימים מעל"ע או תיכף בליל הח' חזי לקרבן, עי' שבת (קל"ז.) מפורש דמקצת יום ככולו, ועפמ"ג יו"ד סי' ט"ו רמ"ז סק"ג בזה. ובשו"ת עטרת חכמים יו"ד סי' ד'. ואברבנאל כ' דקודם ח' הוי כבעל מום, ועי' בכורות (מ"א.) דחולה כבע"מ ובר"מ פ"ז הי"ד מביאת מקדש, וכן קודם ח"י לא נתחזק כחו, וזה"ט שלא נאסר מחוסר זמן בעוף דאין תמות וזכרות בעוף בזבחים (קט"ז.) ועי' זה"ק (צ"א.)

שם) והלאה בבחקתי (כ"ז ז') כ' ומעלה, כשאומר ומעלה אין היום ההוא בכלל, וכשיאמר והלאה גם יום ההוא בכלל, תוה"מ ואילת השחר סי' תקע"ה

כח) אותו ואת בנו, רש"י נוהג בנקבה, ורמב"ן דרש"י פסק כמ"ד אין חוששין לזרע אב, וכן ד' אונקלס שת' תורתא או שיתא לה ולברה כו' ועי' חזקוני, ואנו פוסקין מספק איסור אפי' אב ובנו, אם ידעי' בודאי שהוא אביו, עיו"ד סי' ט"ז ס"ב אבל מלקות לא מלקינן, ועי' בשיירי ברכה שם, וסמ"ג לאווין קמ"ט, ורא"ם ונח"י וחינוך ומנ"ח מ' רצ"ד, ועתו"ס חולין (י"ט.) ד"ה עייל, ומיני תרגומא וחידושיו הנדפס ברב אלפס סוף חולין דפוס פרעסבורג אריכות גדול, ועי' מלב"ם והבאתי בפ' צו (ז' ט"ז), ועוד כ' בבעה"ח לא יחס שם בן רק אל האם - ובתוס' מגילה (כ"ה.) ד"ה מפני מטעם רחמנות, בקליר ב' דפסח בשחרית, ובפסקי תוס' אות פ"ד, וכ"נ מתיב"ע, ובמד"ר כאן פכ"ז י"א, ודב"ר רפ"ו, תנחומא סי' י"ג, מורה נבוכים ח"ג פמ"ח, בפי' מעשה אורג שם, וברכי יוסף יו"ד סי' ט"ז, שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' א', שואל ומשיב קמא ח"ב סי' קע"ה, פמ"ג פתיחה לשחיטה בסופו, וערמב"ן דברים (כ"ב ו'), ושלא יקשה דהא האומר על קן צפור יגיע רחמיך משתקין אותו, ובירושלמי ברכות פ"ה