פרדס יוסף ויקרא רעו

בין תרומה שלו לשל אחרים, ואי' ג"כ בס' אמרי בינה הא דכ' הרמב"ם דלוקין על תרומה דוקא בתרומה שלו, אבל בשל אחרים הוי כגזל דממונא משלם ולא לקי, ועפנ"י ב"מ (ס"א.) היכי דמיחסר ממונא משלם, ועפרד"י ח"א (דף רצ"ו.) וח"ב (קע"ו:), וזה"פ והשיאו אותם, אימתי יהי' לכם עון מזיד לעונש באכלכם את קדשיכם דאינו מחוסר ממון דחברי' ואז לוקין, ועי' לעיל בהערותי לפ"ח מ"ח ולקמן בפסוק כ' ובספרי פרי יוסף על גיטין (מ"ז:) בהשמטות, ובריטב"א חולין (ק"ו.) אהא דנוטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י ואח"כ נמלך ולא אכל אין מחייבין אותו לאכול, כיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליו הוא מברך, וההוא שעתא דעתו הי' לאכול עכ"ל, וא"ש מה שק' היאך מותר להשאיל על תרומה שהפריש דעיקר למפרע וברך לבטלה, ולהריטב"א לא הוי לבטלה, ואף דאסור לעשות כן דגורם ברכה שאינה צריכה, זה ל"ק לשי' השל"ה הובא במג"א סי' רט"ו כדי לקיים מאה ברכות מותר להרבות בברכות ואין איסור משום ברכה שא"צ, ואף שמג"א חולק עליו מ"מ לקיים ג' סעודות בשבת מתיר גם המג"א, ועי' בזה בס' אבן שלמה על ברכות (י"ב.), וע"ע בשו"ת נפש חי' יו"ד סי' צ"ח, טוטו"ד מהדו"ב סי' קפ"ג חת"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ב, מנחת משה סי' ז', חסד לאברהם מ"ת או"ח סי' כ"ד, פני מבין יו"ד סי' רל"ה, שד"ח ברכות סי' א' כ"ט, ופאת השדה סי' ט', שו"ת פרי השדה ח"ב סי' ס"ד, ובאור תורה חוב' ב' סי' צ' מהרב מגאלין נ"י

כ) כל אשר בו מום לא תקרבו, והלאו הוא אע"פ שלא הקריבה, בהקדש לבד יש איסור, בתמורה (ז':) וחינוך מ' רפ"ה כ' שאין בו מלקות לפי שא"ב מעשה, אבל הר"מ כ' שלוקה ואולי יעשה כמימר שי"ב מלקות וא"ב מעשה שזה וזה הקדש הוא, ואליו נשמע ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא עכ"ל, ובמנ"ח כ' בפירושו כיון דבדיבורו עביד מעשה, ובאמת מ"ש כמו במימר, הר"מ בעצמו בפ"א ה"א מתמורה ופי"ח, ה"ב מסנהדרין, לא כ' הטעם במימר דבדיבור איתעבד מעשה, וע"ש בלח"מ, ובהה"מ פי"ג ה"ב משכירות -- וער"מ פ"א ה"ג מחמץ קונה חמץ בפסח לוקה, ובפ"ו ה"ה מבכורות שכ' ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינה לוקה וכו', וברכת הזבח הק' על זה אף אי לא מהני לקי דעבר אמימרא דרחמנא, וכה"ק בתוס' תמורה (ד"ו.) ד"ה והשתא ע"ש, ול"ק כיון דמימר אי לאו דאר"י בתמורה (ג'.) דבדיבורא עביד מעשה הוי לאו שאב"מ, וא"כ במוכר אם הקנין ל"מ שוב הוי לאו שאב"מ, ועמל"מ פי"א ה"א משמיטה, אולם מר"מ הנ"ל דקונה חמץ לוקה, נימא אעל"מ ול"ה קנין ול"ה מעשה וע"כ דר"מ לית לי' סברתו והדק"ל אמאי לא לקי מוכר מעשה בהמה, ועי' חמדת שלמה בפסחים, ושו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א, דלא אמרי' אעל"מ רק היכי דלאו בענין זה אבל כאן הלאו דב"י, ואם קונה חמץ ומשליכו תיכף פטור משו"ה מהני, ולאו שיש בו מעשה מיקרי כיון דבתחלת הקנין הי' במעשה ע"ש, וגם אף דל"מ לא גרע מהפקר דחייב בבל יראה כמ"ש הפני יהושע פסחים (ה'.) - ובמנ"ח אות ה' כ' דאם הקדיש בע"מ ואח"כ קודם שנלקה נשאל על ההקדש, מ"מ לוקה נהי דההקדש יצא לחולין, דלא עדיף מתם שמהני שאלה מ"מ על הלאו עבר, ולא מצינו אם בשעת הדיבור הוא עבירה דמהני שאלה

כא) וכל מום ל"י בו המטיל מום בקדשים לוקה, ר"ס פ"א ה"ז מאס"מ, ודוקא מום קבוע, ובמנ"ח מ' רפ"ז נסתפק מטיל מום בקרבן עכו"ם דג"כ נודרין ונודבין כישראל אפשר דאין ישראל עובר בלאו, וב' טעמים בדבר, א' למ"ש בת"כ דמטיל מום עובר על עשה תמים יהי' לרצון ובעכו"ם ל"ש זה, וכזבחים (מ"ה:) ועוד, בקדשי ישראל בעושה מום פוסל בהקרבה, אבל בקדשי עכו"ם דאינם בבל יחל כירושלמי נזיר פ"ט ה"א והובא במשל"מ פ"י ה"ז ממלכים

ועוד כ' שם בשחט קדשים בחוץ חוץ מה שחייב, משום שחיטת חוץ חייב ג"כ משום מטיל מום בקדשים דאין לך מום גדול מזה, וכן כל הפסולים בשחיטה, וכן ב' ששחטו בחוץ אע"פ דאין חייבים משום ש"ח חייבים משום מטיל מול בקדשים, ובשו"ת בית יצחק יו"ד סוס"י י' דחה זה, ובמצוה רפ"ט חידש דאם שחט בע"מ במקדש, ולהפוסקים כרבא דכ"מ דא"כ ל"ת אעל"מ, א"כ שחיטתו נבלה למטמא דהוי כנתנבלה בשחיטה, וכ"כ בצל"ח פסחים (ע"ג.), ועמ"ש בזה בנובי"ת או"ח סי' קל"ה ויו"ד סי' ט'

שם) לפלא נדר ערש"י להפריש בדיבורו, וערש"י חגיגה (י'.) גמר בלבו צריך להוציא בשפתו בין בנדר בין בשבועה בין בהקדש, ונ' דל"מ מחשבה ובאמת מהני מחשבה בהקדש דיליף לה מכל נדיב לב עולות, ובחמדת ישראל ח"א (דף ל"ד.) כ' דבמחשבת איסור ל"מ מחשבה, וגם