פרדס יוסף ויקרא רעה

מנחה העיר בזה ולא הביא זי"ר - ובפנ"י קידושין ר"פ האומר ד"ה מעכשיו כ' במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך ל' יום אפי' ב' כהנים לא תאכל בתרומה, דלא הוי קנין כספו של כל א', ומגיטין (מ"ב.) בולד כהנית שנתערב בולד שפחה, מיקרי קנין כספו דאם יבא אליהו ויאמר בחד דהוא עבד ע"ש וה"נ אוכל ממנ"פ – ובענין תרומה עי' הרבה בבית האוצר ח"א מסי' קס"ז עד קע"ב – ובענין ארוסה בס' אמבוהא דספרי דף ר"ב

יב) הוא עמנ"ח מ' רפ"ז ובהגהות מראה כהן יבמות (פ"ז.)

יג) וזרע אין לה, יש הבדל בין מאן ובין לא אבה, המיאון הוא בפה שאומר אין, והבלתי אובה הוא בלב. תוה"מ ואיה"ש סי' תרי"א, וע"ל קדושים (כ' ג') ובפרד"י בשלח (דף קכ"ח:)

שם) וזרע אין לה, ביבמות (ס"ט:) ב"כ ניסת לישראל ומת אוכלת בתרומה. הוכר עוברה מקולקלת למפרע, ופרש"י לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש, ותמוה דמפורש בתרומות פ"ז מ"ב דא"מ חומש ע"ש ור"מ פ"י הי"ב, עמ"ש בזה הגה"ק מאסטראווצא ז"ל בהסכמתו לס' נפש יהונתן, ע"ש חילוק במעוברת ל"ה כהנית מעולם וחשיבה זר מעיקרא ע"ש בשם האבני נזר ז"ל, והקושיא מובא בפר"ד דרך מצותך, ומראה הפנים בירושלמי יבמות פ"ז ה"ד, וע"ע בישועות מלכו פ"ח ה"ג מתרומות, ושו"ת אבני נזר ח"ד סי' תל"ד, וכלי חמדה כאן, וערוך לנר, ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ב סי' קי"ז, ומגודל אריכות לא העתקתי קחהו משם, וע"ע בפרד"י ח"א (דף פ'.) מ"ש בענין זה

טו) ולא יחללו, בזבחים (ג'.) חטאת ששחטה לשם חולין כשרה, קדשים מחללים קדשים ואין חולין מחללין קדשים מינה מחריב וכו', אם פושעים וחופשים מבזים צדיקים אינו עוד רע כל כך, שחילול שלהם אין לו פעולה כל כך אין חולין מחללין קדשים. אבל כשצדיקים וגדולי תורה מבזים אחד לחבירו. זאת הוא באמת חילול הקודש, ומרבה חילול השם. ועי' בזה בפרד"י וארא (נ"ה: ויתרו קמ"ה:) דברים היורדים לחדרי בטן

בסנהד' (פ"ג.) לשמואל טבל במיתה יליף גז"ש חילול מתרומה, וקשה הא חולין מתרומה דהוא קדשים לא ילפינן, וי"ל למ"ש האחרונים דלר"י מב"מ לא בטל דיליף מדם הפר ושעיר ע"כ ס"ל דילפי' חולין מקדשים, ורב ושמואל דס"ל בפסחים (כ"ט:) דכל איסורין במשהו וס"ל כר"י דמב"מ ל"ב, י"ל דילפי' חולין מקדשים ושפיר לשיטתי' ע"כ דיליף חולין מקדשים, ובגוף הדבר טבל ג"כ. איקרי קודש כיון דמעורב בי' חלק תרומה, פלוג' רש"י ותוס' יבמות (פ"ו.) וכמו שהבאתי לעיל (דרס"ג.), וע"ע ברש"י חגיגה (כ"ה.), ואב"נ יו"ד סי' רצ"א, ושואל ומשיב רביעאה ח"א סי' ל"ח, ואם טבל יהי' ג"כ קודש כנ"ל א"ש קו' הנ"ל, ועי' בזה בירחון יגדיל תורה תרצ"ד סי' י"ד

ובר"מ פ"י הי"ט ממ"א כ' דיליף טבל במיתה מפסוק והשיאו אותו עון אשמה, ולא מולא יחללו כסנהד' (פ"ג.). ונפק"מ בשלא כדרך אכילה דאי יליף מתרומה דכ' לשון אכילה שלכד"א מותר. אבל מלא יחללו אף שלכד"א אסור כמ"ש תוס' פסחים (כ"ו.) ד"ה שאני, ובמכות (ט"ו:) אף נוטל תרומת מעשר או מעשר ראשון או מעשר שני ואפי' מעשר עני ג"כ חייב, וזה החיוב רק למלקות, ולמיתה רק בתרומה גדולה, ובתוס' יבמות (פ"ו.) ד"ה אי, נסתפק במעשר עני, ובתוספתא מכות פ"ג דיש מיתה, ובמד"ר איכה א' על פסוק גלתה יהודה מעוני על שאכלו מעשר עני דאוכל טבל מעשר עני חייב מיתה, וכ"ה בתנחומא ראה י"ז, וירושלמי דמאי פ"ד ה"ג, ועי' גליון ציון ירושלים שם, ובתי"ט ריש דמאי ותוס' רע"ק, מל"מ פ"ט ה"ב ממעשר, ריטב"א מכות (י"ז.), ומהרי"ט ח"ב סי' פ"ה, ובשאגת ארי' סי' צ"ו האריך בזה, עי' בכל הציונים ותאיר עיניך

טז) והשיאו תרגם וברש"י במיכלהון במסאבא, ושלא לצורך ת' כן. ועי' סנהד' (צ:) ובפרש"י, וצ"ע על רמב"ן ורא"ם, ועי' חמדת ישראל ח"ב סי' י"ז דאם אכל תרומה אל יעשה טצדקאי למיפטר נפשי' ע"י שאלה, רק שיקבל עליו החובה והדין כמו שהוא חייב, ומדוקדק דמסאבא דת"א וס"ל דא"ש בהקדש, וכ' ברמ"ע מפאנו וצל"ח דה"ה בתרומה, והא דפסחים מ"ו לא תקרא שם עד שתאפה והואיל, י"ל דתרומה וחלה טמאה שאני שאין בו קדושת תרומה ומהני שאלה, והוכרח הת"א להוסיף במסאבא דהיינו אם התרומה טמאה, ואעפ"כ לוקה משום זרות לדעת הר"מ ובכה"ג מהני שאלה, קמ"ל קרא דיקבל עליו הדין ולא להציל את עצמו מעונש ע"י שאלה ע"ש

ובנובי"ת אה"ע סי' ע"ז הק' איך לוקין על תרומה דילמא ישאל על תרומתו, ומחלק