פרדס יוסף ויקרא רעד

בשם הגהות מרדכי פכ"ה סי' תשל"א, בשו"ת פנ"י בפסקים סי' שס"ח, בס' משמרת שלום על פמ"ג יו"ד צ"ב סקט"ז, ושו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קי"ד, והרוצה לעמוד על הדברים יעיין בהמקומות שציינתי ויתברר לו

פ"י מ"י כבושה אוסרת, ובחוו"ד סי' ק"ה סק"ב מ"ש בזה בכבוש בהתירא בלע מותר, ותרומה הוי התירא כמ"ש רשב"א ע"ש, ובהגהות רש"ש פ"ה מ"ו, ועי' בשביעית פ"ז מ"ז ובתי"ט שם, ועי' מג"א סי' תמ"ז סקט"ז דכבוש בהתירא בלע מותר ע"ש בשם ד"מ, ועי' ס' שערי שמחה שער ב' סי' י"א בזה, ושואל ומשיב תליתאה ח"א סי' תי"ג

פי"א מ"י במשנה ראשונה הביא ר"ש בהנאת כילוי אסור מדרבנן, ובצרכי רבים לא גזר ובטבל מה"ת, ועמ"ש במל"מ פ"ב הי"ד מתרומות, וענובי"ת או"ח סי' קל"ד, דהוכיח מר"מ פ"ה ה"ט מאסורי מזבח דהנאה של כילוי בטבל רק מדרבנן, וע"ע רשב"א שבת (כ"ו.) ועי' בשד"ח מער' ט' כלל י', וע"ע מל"מ פי"א הי"ח מתרומות, ובמנ"ח מ' ר"פ אות ד' דאף אי הנאת כילוי דרבנן בזרים בתרומה, מ"מ בטבל מה"ת, ועפנ"י שבת, ובמנ"ח מ' רפ"ד אות ב' דז"פ דאין הנאת כילוי יותר מאכילה, רק דאכילה חמור דהוי בלאו נוסף או בחיוב מיתה בידי שמים, אבל איסור יש ע"ש, והנה מילתא דפשיטא לי' נסתפקו האחרונים אי כל הנאת כילוי יש חיוב מיתה ביד"ש, ועי' בזה באתוון דאורייתא כלל כ"ה, וע"ע בשבת (כ"ו.) ברש"י ותוס', ומנחות (ס"ז: ופסחים ל"ד.) - ובמנ"ח הק' להסוברים הנאת כילוי רק מדרבנן אמאי לא יהי' מה"ת הא מוטל עליו מ"ע דהפרשה, אך ז"א דרק אם רוצה לאכול יש מ"ע דהפרשה, אבל באינו רוצה לאכול אין כאן מצות הפרשה, וכמו שחיטה דאין מצוה חיובת, וכ"ה במג"א סי' ח' סק"ב, אך הט"ז ביו"ד סי' א' סקי"ז, כ' דטבל אינו דומה לשחיטה, ואף אם אינו רוצה לאכול מצוה להפריש - ואם א' אוכל תרומה והקיאה אי מותר לזר יש שיטות דדוקא בכהן האוכל דנתחלל בהיתר מותר לזר אח"כ, ועמל"מ פי"א רה"ח מתרומות דלשיטות דגם נתחללה באיסור הוי מחוללת, א"כ טבל דילפי' מולא תחללו א"כ אם נתחלל שוב אין כאן איסור, ובמנ"ח מ' רפ"ד אות ב' כ' דז"ד בטבל לתרומה דנפק"ל מולא יחללוהו, אבל הטבול למעשרות דנפק"ל מלא תוכל לאכול לא נתחלל והיא כשאר איסורין עש"ה

פ"ט מ"א שנות אליהו, הפה שאסור, בכתובות (י"ח:) מבואר דאין אדם משים עצמו רשע אפי' ע"י הפה שאסור ע"ש וצ"ע, ועי' בית האוצר ח"א כלל ק' ושם במשנה ד' הביא הפריש בין הקדש למע"ש, ובבית האוצר כלל, ק"א, הביא מפ"ד מ"א דמע"ש ועוד מקומות, דאין חילוק בין מע"ש להקדש דאין לו אלא מקומו ושעתו וצ"ע ובר"מ פי"א ה"ח מתרומות סך כהן בשמן תרומה ומעגל ישראל על גביו, וע"ש במל"מ דוקא בתרומה אבל בטבל אף שנתחלל אסור, וד' כ"מ ומל"מ צע"ג שלא הביאו תוס' מנחות (ס"ט.) ד"ה דבלע ותו"י כתובות (ל':) - וע"ע ביראים סי' קע"ד ובס' סביב ליראיו שם הביא נמ"י דכהן טמא א"מ אלא באוכל תרומה טהורה ולא בתרומה טמאה, ח"מ אף על תרומה טמאה, וכמ"ש ר"מ פ"ו ה"ו מתרומות, וי"ט ה"ב מסנהדרין, ועל ח"מ ושעה"מ, ובר"מ מפורש בירושלמי בכורים פ"ב ה"א, והטעם כמ"ש רדב"ז דבשלומא הכהן דטהורה מותרת, הטמאה מחוללת ועומדת, אבל בישראל דאפי' טהורה אסורה א"כ אפי' אם הוא טמא והתרומה טמאה אינה נקראת מחוללת

ובר"מ פ"י ה"ב כשם אכילת תרומה בכזית כן שתייתה בכזית, וכ' כ"מ שהוא מתוספתא פ"ו. ומפרש בחסדי דוד שאיסור שתי' ילפי' מלא יאכל כאכילה, וק' דבדם כ' וכל דם לא תאכל, ואעפ"כ אי' ביבמות (קי"ד) דבכזית וע"ש בערוך לנר, ובקובץ דרושים חוב' ז' סי' ס"ב כ' אחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י דעיקר שם דם נופל על צליל כמנחות (כ"א.) דבעינן ראוי לזריקה, והו"א שאינו חייב אם הוקפה, וכ' תורה בלשון אכילה לרבות אף נקרש, והר"מ כ' בלשונו האוכל מן הדם כזית חייב אבל בלא נקרש דינו ברביעית ע"ש הרבה, ובשו"ת רע"א סי' קנ"ד, ושו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' ח' -

במנ"ח מ' ר"פ אות ב' הביא ר"מ פ"ז הי"ז מתרומות דעבד של ב' שותפים אסור בתרומה, ובפנ"י גיטין (מ"א:) הביא שהוא משנה מפורשת בפ' אלמנה לכ"ג ס"ז., ובזית רענן אמור יצא לידן בדבר חדש דעבד של ב' כהנים אינו אוכל בתרומה דצ"ל קנין כספו המיוחד לו ע"ש, וק' מיבמות (ס"ז.) בת ישראל שניסת לכהן לא יאכל עבדיו בתרומה מפני חלקו של עובר, וערש"י שעובר פוסל וא"מ, או דעובר במעי אמו זרה הוא זר, א"כ מבואר דעבד של ב' שותפים אוכל בתרומה, ועי' קול תורה שנה ב' סי' י"ב ומנ"ח וקומץ