פרדס יוסף ויקרא רעג

פ"ו מ"ג תי"ט נפשי חותה מאיסור, עי' חו"מ סי' רל"ד ס"ב, וש"ך יו"ד סי' קי"ט סקכ"ז, ובס' קול סופר נסתפק אם האכיל תרומה לפועלים קטנים אי שייך בהו חותה דקטן לא הוזהר, או נימא כמג"א סי' שמ"ג דעכ"פ הוא פגום. וגם שלא יהי' חוטא נשכר

פ"ו מ"ד בתוס' רע"ק אות מ"ד אף אי לפי דמים משלם מ"מ שמין התרומה שאכל וכו', ועי"ל בפשיטות כיון דנתפסין בקדושת תרומה א"כ הכהן אינו משיג יותר ממה שמפסיד, דגם התשלומין אינן שווין דהא הם נעשין תרומה, וז"פ וברור, וכ"כ במשנה ראשונה כאן ותו"ח ומנ"ח מ' רפ"א

פ"ז מ"א במזיד אינו משלם חומש, ותי"ט מר"מ שמזיד גדול עונו מנשוא, וכ"כ הכ"מ בפ"ו ה"א ממעילה הטעם דמעילה רק בשוגג, ועי' במשנה ראשונה שהביא מהרש"א סנהד' ס"ד., וזה ל"ש בנלמד במה מצינו ששניהם שווים ע"ש, ועי' בזה בפנ"י קידושין (ב'.) תד"ה וב"ש, ומל"מ פ"ב הי"ז מנזירות, גנת וורדים כלל ה', מלא הרועים ח"ב בנין אב אות ג', ועמה"ד אות ט', אתוון דאורייתא כלל כ"ה, בית האוצר ח"א כלל נ"ו, ופרד"י יתרו (קנ"א)

פ"ח מ"ג יגמור, עי' משנה ראשונה שהביא ר"מ פ"ה הכ"ב ממעשר לא יגמור אכילתו בשבת עד שיעשר כו', וע"ש במל"מ דהוכיח מהכא דשרי לעשר בשבת דבר שלא נגמר מלאכתו, כיון דמה"ת לא בא לעונת המעשרות ואיסורא דשבת רביע עלה רק מדרבנן ל"ה כתיקון, והא דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביצה (ל"ו:) דוקא בדבר שחיובו מה"ת, ומסברא כן הוא דעיקר טעמא דשבת קובעת משום וקראת לשבת עונג, ואיך יצוייר דטעם יהי' סיבה שלא יאכל, והא קרא צוח ככרוכי' כו' קום אכול, ומי לא עסקינן דאין לו דבר אחר לאכול עש"ה, אבל צ"ע דבריו דא"כ בטבל דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב מותר לעשר בשבת, ובעירובין (ל"א:) במשנה אין מערבין בטבל ומוקי בגמ' בטבל דרבנן ע"ש, ואי דהוי מותר לעשר ממילא הוי מותר לערב וצע"ג, שו"ר דטבל מצד עצמו לא חזי אף דיכול להפריש, וכתוס' עירובין שם (ל':) ד"ה ולפרש דבעי שיהי' חזי השתא, ועי' תפא"י שם אות י"ז, וע"ע פנ"י ביצה (ל"ד) ד"ה שבת, וביאור גר"א יו"ד סי' של"א ס"ק קע"ה

פ"ח מ"ח רע"ב אף תרומה טמאה בעי שימור, עי' אבני מלאים בשו"ת סי' י"ח שמחדש להפו' דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן, מ"מ בתרומה יהי' מה"ת משום דע"י הביטול נעשית חולין ופקע מיני' קדושת תרומה, ועובר על עשה ושמרת את תרומתי בביטול זה, דצוותה תורה לשמור קדושת תרומה לבל להפקיעה ולחללה עש"ה, ולכאו' לפ"ד אסור ג"כ לאתשולי דג"כ מפקיע לחולין, ואי"ל דעוקר למפרע, ואגמ"ל דלא הי' תרומה מעולם, ז"א להב"י יו"ד סי' רכ"ח דאם נדר מבני עיר, אסור לשאול מאדם שבאותו עיר אף דעוקר למפרע, ואגמ"ל ע"י השאלה שהי' מותר להנות ממנו, עכ"ז אסור לישאל, דהשאלה גופי' הנאה הוא, וכמו כן בשאלה בתרומה אסור להפקיע קדושת תרומה, אך בנדרים (נ"ט.) אי' דתרומה לא מצוה לאתשולי אבל רשות איכא נסתר הנ"ל, ועי' אתוון דאו' כלל ט"ו שהרחיב הדיבור בענין זה, (ומש"ל כ"ב ט"ז ולקמן פסוק כ' ממנ"ח) - ועי' שבת פ"א מ"ד בי"ח דבר, בתוס' רע"ק אות י"ד בשם מהרש"א, דהוי לי' למנקט תרומה טמאה שבמיתה, וי"ל דחיוב מיתה רק בכזית, אבל העשה לשמרה בטהרה אפי' בפחות דג"כ שם תרומה עליו ומסתמא בפיו מעט אוכלים ועשו"ת כתב סופר יו"ד סו"ס ס' שהביא שטמ"ק ב"ב (פ"ז.) בהטיף ג' טיפין בתרומה אמאי הקילו וכו', הרי דגם בתרומה דרבנן, ועי' שד"ח ח"י בפאת השדה מער' א' אות ו'

פ"י מ"ה רע"ב אין העץ מצטרף עם הפריו וכו', הפמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"א נסתפק באם חצי זית בשר שחיטה וח"ז נבלה נפלו לס' חצאי זתים ירקות, אי מותר דיש ס' כנגד האיסור או דטעם בשר נרגש וחיך אוכל יטעם ע"ש, והנה קשה מכאן דאין טעם ההיתר מצרף שיאסר בנו"ט, וכה"ק בשו"ת שאילת שלום יו"ד סי' ס"ג, וכן ק' מערלה פ"ב מט"ז חתיכה של ק"ק כו' מותר לכהן אף דטעמן שוה מסתמא, והנה באו"ה כלל כ"ה דין כ"ג כ' דמותר להוסיף היתר ול"ש מצא מין את מינו וניער דהיתר אינו מינו של איסור, ובענין זה יש מקומות הרבה בפמ"ג ואפרטם: בפמ"ג שם סופ"ד ובמשבצות סי' צ' סוסק"ב ד"ה והנה, צ"ב סקט"ז, צ"ח רסק"ג, צ"ט סקי"ג, ק' סק"א ד"ה ויצא, בשפ"ד סי' י"ג סקי"ז, פ"ז סק"ג, באו"ח באשל תנ"ב סק"ו, ומשבצות שי"ח סקט"ו, וע"ע בהגהות הגרי"ש על פמ"ג יו"ד, שו"ת בית שלמה סי' קכ"ה, ברוך טעם שער התערובות ד"ד פ"ד בהג"ה