פרדס יוסף ויקרא רעא

באכילה, מ"מ מטמא בבית הבלוע כיון דלא בטיל לענין טומאת משא, ותמוה דבטומאת מגע בטל, ובית הבלועה הוי כמו טומאת מגע, כתוס' בכורות (כ"ג.) ד"ה נבלה, ועי' כלי חמדה אות ד' אריכות גדול בזה ובענין נבלות עוף טהור אי בלוע הוי או ביה"ס, עי' בס' משנת אליעזר ח"ב בשו"ת סי' ח', ובשו"ת זיו הלבנון סי' כ"ו אריכות גדול ע"ש היטב, ובשפתי צדיק שמיני אות כ"ה ובהגהות שם

ובקובץ דרושים חוב' ח' סי' ל"ב, הק' ש"ב הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א, מ"ש רמב"ן כאן שנפש האדם קצה באכילת שרצים ולא בנבלות וטרפות, וק' מבכורות (לז.) דבנו"ט נפשו ש"א קצה כמו בשקצים ורמשים, ובחוברת ט' סי' מ"ח כ' לחלק ע"פ תוס' ע"ז (כ"ו:) דבתנבלה ע"י חולי ונטרפה ע"י שבירת מפרקת דמאוס מחמת עצמה, ורמב"ן מיירי בנתנבלה ע"י סכין פגום שאינו מאוס מצד עצמה. אבל ז"א דבתרומות פ"ו מ"ג המאכיל פועליו תרומה, ובירושלמי שנפש"א חותה מהן, וכ"ה בר"מ פ"י ה"י מתרומות, ועחו"מ סי' רל"ד ס"ב ובסמ"ע, הרי מבואר לא מצד דמאוס מחמת עצמו אלא מצד איסור נפש"א קוצה בהם, ובהקו' הנ"ל י"ל דרמב"ן אמר דהתורה הזהירה בנו"ט, דבמראותם החיצוני לא ניכר בבשר אם היא מנו"ט שיקצה נפשו בו והצריך הכ' להזהיר מאכילתם, משא"כ שקצים ורמשים לא הצריך הכ' להזהיר דניכרם וממואסים הם, אבל אם אכל ונודע לו שהי' נו"ט, גם רמב"ן מודה דנפש"א חותה וקוצה באכילתו

י) וכל זר ל"י תרומה, ביומא (פ"ג.) באחזו בולמוס טבל ותרומה פלוג' מה מאכילין, ועפרד"י דרוש י"ט שהק' על הר"ן דמחללין שבת על חולי ולא מאכילין נבלה שיש ריבוי לאווין על כל כזית, וחילול שבת בשחיטה רק פעם א', וק' דכאן פשיטא דצריך לתקן התרומה, ומאכילין אותו התרומה דרק איסור באותו כזית, ובטבל עובר על כל כזית ע"ש מ"ש בזה, ופליאה בעיני מה דפשיטא לי' דטבל לא משום תרומה רק גזה"כ שטבל במיתה, וצ"ע שלא הביא שפלוגתת הראשונים הוא, ברש"י יבמות (פ"ו.) דכל טבל אסור משום עירוב תרומה, ותוס' הק' עליו דא"כ הי' ראוי שיהי' טבל מותר לכהן, ומלשון הר"מ פי"ב הי"ט מתרומות ג"כ משמע כרש"י, ועי' תוס' קידושין (ל"ח.) ד"ה והה"ד, ועי' רע"ב ותפא"י תרומות פ"ט מ"ד מ"ש דרובן חולין, דאיסור טבל משום דמעורב בו תרומה, וכ"כ רש"י סנהד' (פ"ג.), וע"ע בנדה (ד"ז.) טבל פתירא בי' תרומה, וכ"כ הר"ן נדרים (פ"ד:), וע"ש שהק' דראוי שיתבטל התרומה בטבל, וע"ש במשניות ווילנא בתפארת יעקב, וראיתי בס' אתוון דאורייתא כלל ב' שהאריך בזה, ועל קו' הר"ן תי' לפמ"ש הר"ן בע"ז בסוגי' דזוז"ג דהיכי דאפשר להיתר להיות כאיסור, ואיסור א"א לעשות כהיתר לא בטיל ע"ש, ושפיר אין תרומה מתבטל בטבל, דאפשר להיתר להיות כאיסור דעושה אדם כל כרי תרומה, ואף שצריך שישייר חטה א' שיהי' ניכרים כפ"ד מ"ה, עכ"ז זאת החטה א"א שתבטל את החטה של תרומה שהוא רק חד בחד ע"ש, וכ"מ בירושלמי חלה פ"ג ה"ה - גם להפמ"ג בפתיחה לתערובות פ"א ח"א היכי דאין רוב היתר מבורר אינו מבטל האיסור, כגון, שנתערבו ג' חתיכות מג' בהמות, א' ניטל כבד ונשאר כזית במקום מרה, והב' נשאר במקום דבוקה בכליות, והג' במקום דבוקה לטרפש, אף דב' חתיכות כשרים מ"מ אין ההיתר מבורר, ועי' פתחי תשובה סי' מ"א סק"א, וא"ש קו' ר"ן דכל חטה וחטה ראוי' שיקרא עלי' שם תרומה, ואין ההיתר מבורר ומשו"ה לא מבטל התרומה שבו, ובגדולי טבל הוי תרי משהו, דטבל אסור רק משום עירוב משהו תרומה שבו, וכשנתבטל אח"כ טבל בגידולי' הו"ל ב' משהו ומותר לפמ"ש בט"ז יו"ד סי' צ"ב סקט"ז, וא"ש קו' תי"ט נדרים פ"ד מ"ד דטבל הוי דשיל"מ ע"ש, ובב' משהו אף דשיל"מ מותר ובגידולין הקילו בזה

ובמנ"ח מ' ר"פ אות ד' הביא ר"מ פ"ט ה"י מתרומות, שאם מכר פרתו לישראל ולקח דמים אף שלא משך, אסור להאכילה תרומה שד"ת מעות קונות, ובאבני מלואים סי' כ"ח מביא ראי' דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא, דנימא כיון דהפקר ב"ד הפקר הוי קנין דאו' ע"ש אריכות ובקומץ מנחה, ויש בזה קונטרס מיוחד בחמדת ישראל ח"א (דף קט"ז.) - ובמנ"ח מ' רפ"א כ' דלכאו' נ' דתרומה ככל איסורין דאינו חייב שלכד"א, אבל להשאג"א סי' ע"ו דביה"כ חייב שלכדה"א דלא כ' לא יאכל רק לא תעונה, ולא פטרינן ביה"כ רק אכילה גסה מטעם פרט למזיק, א"כ בתרומה דגמ' ממעט פרט למזיק, א"כ שלכד"א חייב, אך בתוס' פסחים (כ"ו.) ד"ה שאני במעילה ילפי' חטא חטא מתרומה, א"כ במעילה ג"כ פטור שלכד"א כמו בתרומה וע"ש במנ"ח אם אכל איסור ביה"כ שלכד"א חייב אף על האיסור, כיון