פרדס יוסף ויקרא רע

שלמים ל"צ הערב שמש כך דרשו בת"כ כו', הנה בת"כ נשנה אך שאוכלים במעשר טבולי יום, אבל שלמים מבואר בכולהו תלמודא שאסור בטבו"י וצ"ע, וע"ע תוס' זבחים (נ"ג:) ד"ה ק"ק, ועי' מג"א סי' ר"פ סק"א לענין חולין על טהרת הקודש אי בעי הערב שמש, וגם הוא משנה בנגעים פי"ד מ"ד, ועי' אוה"ח במדבר (י"ב ו'), ובקונ' קוי אור, ובשערי תורה ח"ב סי' ע"ה

ה) באדם רש"י מת, בענין אי מת נקרא אדם, עי' מה שהאריך בבית האוצר ח"א כלל ז' אות ה'

ו) כי אם, במקום שבא להטיל תנאי בשלילה הקודמת כ' כן, ור"ל לא יהי' הדבר הזה רק באופן זה, וז"ש בברכות (י"ג) הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, ופריך א"כ הקורא ליעקב יעקב ה"נ, ומשני שא"ה דאהדרי' קרא, והק' מפו' הלא בשניהם נאמר באזהרה לא יקרא שמך אברם, לא יקרא שמך יעקב, ורק ביעקב כ' לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם: ישראל, ור"ל אם יהי' ישראל עיקר, יהי' יעקב טפל לו כמ"ש חז"ל לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו. וכמו אם תצא מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן (מקץ מ"ב ט"ו) אבל באברהם ל"ש זה שלא הטיל בו תנאי "כי אם", רק אמר דרך החלטה "יהי' שמך אברהם" ושם יעקב נעקר לגמרי, וכן בשרה כ' כי שרה שמה, השתמש במלת כי לבד ואינו מקושר עם הקודם, עי תוה"מ אחרי סי' ל"ה, ואילת השחר סי' ר"ל, ובשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ט הוציא מזה לדינא דאע"ג דכ' לשון "כי אם" אפ"ה לא הוציא הראשון מכללו רק שהשני עיקר וראשון טפל צו, ועמ"ש בפרד"י וישלח (ר"ס: וח"ב במלואים תמ"ג:)

שם) וטמאה בטומאה לא אמרינן טעם כעיקר, עתו"ס בכורות (כ"ב.) ד"ה הנך, וכ"כ ר"ש פ"ד מ"ג מטבול יום, ועשו"ת בית ינתק יו"ד סי' קל"ט, ברוך טעם (דף נ':), ולקח טוב כלל ג' שפלוג' בערלה פ"ב מ"ד

ז) ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא, ראיתי בשם אדמו"ר מגור שליט"א, דבאמת לא הי' צריך לאכול תרומה עד בוקר כשיאיר היום, ורק "כי לחמו הוא" שמשתוקק להקדושה שהוא "לחמו" שלא יוכל להיות בלעדו, לכן התירו לו לאכול תרומה אחר הערב שמש, וחז"ל אמרו שדוד אכל מלחם הפנים שאחימלך נתן לו לפי שאחזו בולמוס (בש"א ז', ועי' ברש"י ורד"ק), והכוונה ג"כ כן שאחזו השתוקקות להקדושה, שלא הי' יכול לחיות בלעדה ממילא הותר לו לאכול

ובאגלי הטל בהקדמה מביא מאביו ז"ל, מס' ברכות יתחיל מאימתי קורא ק"ש בערבית משעה שכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, השייכות זה לזה, דכמו דצריך בטומאה הערב שמש, ואף שטבל מקודם ביום, ורק אם הי' תחלת יום בטומאה יומשך כך כל היום עד הערב, ואח"כ הוא זמן חדש ואין לו שייכות ליום הקודם, וכן כשיקבל עליו עול מלכות שמים בק"ש ערבית, אז כל היום אחריו יהי' בקדושה, ועמ"ש בפרד"י ח"ב במלואים (דף ת"כ:)

ובענין אכילת תרומה אי חשוב עבודה רק בזכרים ולא בנשי כהונה, עי' בס' אמבוהא דספרי נשא (דף ע"ח:), ובדברי הצל"ח ריש ברכות עי"ש, וצ"ע מריש פ"ח דתרומות האשה שהי' אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך, וכן בעבד שא"ל מת רבך פטורין מקרן וחומש, ובפסחים (ע"ב.) דאכילת תרומה נקראת עבודה והו"ל כחלל שעבד ע"ש, הרי דגם אכילת נשים ועבדים בתרומה חשיבה עבודה, ובתרומות פ"ח מ"א כ' בס' משנה ראשונה דאשת כהן ועבד כהן יש להן מצוה באכילתן כמו כהן, ועתו"ס גיטין (י"ב.) ד"ה השבתני דהוי מצוה, וע"ש בפה"מ לר"מ בזה פלוג' דר"מ וחכמים, וע"ט בזה בבית האוצר ח"א כלל קס"ז וקס"ט

ובת"כ יש לך קדשים שאינו אוכל, פרט לעירובין פחות ממאה, נלמד מכאן דקדשים בטלין בק', ובחלקת יואב ח"א יו"ד סי' י"ג נסתפק בזה, וע"ש בתנינא בהשמטות אות מ"ב, וכ"ה בירושלמי ערלה פ"ב ה"א, וביבמות (פ"א:) בפרוסה של לחה"פ, והא דזבחים (צ"ז.) דבאין בהם בנותן טעם אין הקלין נאכלין כחמורין, מיירי במין שאינו מינו, בזה בשר שור וזה בשר כבש או עז

ובר"מ ה' תרומה פט"ו הכ"ב, כל האוכל תרומה מברך ברכה לאכול תרומה ע"ש בכ"מ, ואכילת תרומה חשוב עבודה וכמו בקדשים בסוף פסחים (קכ"א.) ותוספתא שם, ופלא שבמל"מ פ"י ה"א ממעה"ק, נר' כמסתפק בזה אי צריך לברך באכילת קדשים ולא הביא משנה סוף פסחים, וע"ע בר"מ פ"א ה"ב מבכורים

ח) נבלה בארבנאל כ' דכהנים קדושתם יתירה על קדושת ישראל חייב בנבילה וטריפה מיתה ולא מצינו זה וצע"ג - ובפנים יפות כ' אם נתערב כזית נו"ט בב' זתים כשרים, אע"ג דמותר