פרדס יוסף ויקרא כז

היא רבותא גדולה, ועבור חשיבותו זורקין למעלה מסיקרא, וע"ל בפסוק ג' מפרי חיים

ובתורה והמצוה סי' א' כ' דיש הבדל בין זריקה שפיכה נתינה הזיה, הזריקה ושפיכה הם מתוך הכלי הרבה בפעם א' שפיכה היא מלמעלה למטה במקומו והזריקה הוא אל הצד או מלמטה למעלה, וההזיה והנתינה הם ביד ומעט, הזיה הוא מרחוק שמזה טיפים בידו או ע"י אזוב, והנתינה היא באצבע בנחת, ועי' אילת השחר מהמלב"ם סי' שע"ח

שם) סביב יש הבדל בין היקף ובין סביב, שפעל הקף הונח ביחוד על הסביב השלם, אבל פעל סבב יבוא גם על הסביב הבלתי שלם, עד שאם רוצה לציין שיהי' ההיקף שלם יכפול המלה סביב סביב או ישמש בשני הפעלים. כמו וסבותם את העיר הקף, ויציין מלת סביב גם אם יהי' מוקף בד' קרנות או שתי מתנות שהם ארבע, עי' תוה"מ שם, ואילת השחר אות ת'

שם) פתח אוה"מ, רשב"ם וא"ע ולא על מזבח הפנימי, עשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות כ"ט שהק' דהא זה ילפי' מקרא אחרינא מכל חטאת וגו' (צו ו' כ"ג) ולרבנן כשר, וי"ל שסוברים גבי עולה אף בהביא דרך משופש פסול, דאל פתח אה"מ ממעט מזבח הפנימי, עי' זבחים (פ"ב:) ע"ש באריכות, ובאות כ"ח הביא חזקוני, וחלק בעצמו של כהן לפי שהוא על המזבח אסור בסכין דכ' כי חרבך הנפת עלי' ותחללי'

ורמב"ן יתרו (כ' כ"ב) כ' במשכן לא הי' ברזל, וסכיני' היו מטעם דשחיטה לאו עבודה, וגם לדבריו במליקה א"א ע"י ברזל, וק' למה ק"ק שוחטין לכתחילה בראשו של מזבח עתו"ס זבחים (נ"ח:) הא כ' כי חרבך וגו', ואי בקרומית של קנה א"כ גם במליקה אפשר בכך, וי"ל דתוס' חולין (ג'.) ד"ה כגון, וזבחים (מ"ז.) ד"ה איזהו כ' דל פסלה קרומית משום הקריבהו נא לפחתך כדפריך בסוטה (י"ד.) בכפיפה מצרית דדוכן צריך כלי נאה משא"כ שחיטה, וזה רק בשחיטה דלאו עבודה אבל מליקה עבודה ואסור בקרומית משום הקריבהו נא לפחתך

גם י"ל דמליקה עבודה, ואי לא הי' בעי סכין הי' בעי כלי שרת, וכ"ש של עץ לא עבדינן, עי' סוטה (י"ד.) וא"א לא בברזל ולא בקרומית, ומזהב אי אפשר לעשות סכיני' כיומא (ל"ח.) משא"כ שחיטה אפשר בקרומית דלא בעי כ"ש, ועמ"ש בפרד"י יקרו קפ"ו

ו) והפשיט, בא"ע כהן או לוי, ובאמת כשר בזר ובא להורות דלא בעינן דוקא כהן ואף זר כשר ומה שתפס לוי, דרגילים היו לעשות ע"י מיוחסים וכתוס' כתובות (כ"ד:) ד"ה חד, וקידושין (ע"ו:) ד"ה אין, ועי' בהדרוש ועיון, ובדהי"ב (ל' י"ז) והלוים על שחיטת פסחים, ושם (ל"ה ו') שיאשיהו אמר ללוים ושחטו הפסח, ויחזקאל אמר (מ"ד י') כי אם הלוים וגו' המה ישחטו, וכ"כ בתוה"מ סי' ל"ה, ובדהי"ב ל"ה שם והלוים מפשיטים

ובערכין (י"א:) ור"מ פ"ג ה"ב מכלי המקדש עבודת הלוים היו שוערים ומשוררים והוזהרו שלא יעשה אחד מלאכת חבירו וכר"מ שם הלכה י'. ומהמקראות הנ"ל משמע שעסקו ג"כ בעבודות שכשרים בזר שחיטה הפשט וניתוח, וערש"י בכורות (ל':) לשורר ולשרת ולהיות שוער, וקאי ולשרת בעבודה שכשרה בהם, ומזה סמך להמנה שלוים יוצקים מים על ידי הכהנים בדוכן באו"ז סי' קכ"ח ס"ו והוא מזה"ק כמ"ש בב"י שם, ולהנ" כיון דבבית המקדש הי' הלוים מסייעים להכהנים וכעת שמכל עבודות לא נשאר רק נשיאת כפים תקנו שהלוים יצקו מים ע"י הכהנים ויהי' לזכר על שירותם במקדש

ז) ונתנו רש"י אע"פ שאש יורדת משמים מצו להביא מהדיוט, יומא (כ"א:) ועי' זבחים (ס"א:) ענין אש משמים, ועי' תורת חיים עירוב (ס"ג.) בזה, ואיי הים שם, ושיח יצחק על יומא (מ"ה:) תד"ה וכי, ועי' יפה מראה על אגדות ירושלמי שביעית פ"ו אות ג', שמעתי כי כשחר אש מן השמים ברעם ורעש כמו שיקרה לפעמים ביום הגשם, אם יאחז באיזה דבר לא יוכל לכבות אא"כ יביאו אש הנמצא אצלינו ויניח אצלו, ובזו פי' מ"ש אע"פ שאש יורד משמים מצוה להביא מהדיוט, כדי שיראו שהאש היורדת אינה מן האש הטבעי מבקיעת הענן, אך אש השגחי לכן מצוה להניח מהדיוט כדי שיראו שלא יכבה ע"ש עוד מזה, ובלחם שמים. יעב"ץ אבות פ"ה מ"ה ולא כבו הגשמים אש המערכה, ומה שקוי ברזל מצילים שמושכים הברק כמו שעושים היום, יש מקור לזה בתוספתא שבת (רפ"ז). וירושלמי סוף נזיר הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא, וע"ע בס' נפש חי' או"ח סי' רכ"ז

שם) ונתנו בני אהרן הכהן על המזבח עיין דברי שאול מ"ת צ"ב למה באש כ' בני אהרן הכהן ובנתחים כ' בני אהרן הכהנים (בפסוק