פרדס יוסף ויקרא רסה

ועי' גבורות ארי להשאג"א שם בתענית, ובפמ"ג או"ח סי' קכ"ח מ"ז סקל"ט הא דחלל כשר רק בשנודע אח"כ שפסול, אבל אם בתחלת לידתו הי' נודע שהוא חלל, שלא הי' עליו שם כהן מעולם י"ל דפסול, ועי' בזה בס' אמבוהא דספרי קרח (דף ר"א.) - ובהפלאה כתובות (כ"ג. וכ"ו.) חידש דאף דעבודת חלל כשר, מ"מ לכ"ג פסול ומחלל ע"ש, ותמהו עליו ממכות (י"א:) בנמצא כ"ג חלל אי מתה אי בטלה כהונה, עכ"פ מבואר דגם לכ"ג כשר, ועי' קידושין (י"ב:) תד"ה אם, ובהגהות יעב"ץ ורש"ש מ"ש שם, ושער המלך פ"י מביהמ"ק, ועי' קומץ מנחה במנ"ח מצוה קפ"ה, ושו"ת בית יצחק ו"ח סי' י"ד, וקובץ בינה לעתים חוברת א' סי' ח'

שם) בשבת (קי"ח:) א"ר יוסי מעולם לא עברתי על דברי חבירי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה, וכ' תוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה, ותמוה מכתובות (כ"ה:) בזר הנושא את כפיו עובר בעשה, וגם ק' איך לא חשו חביריו המציעים לו לעלות לדוכן לאיסור עשה, וי"ל דאנו רגילים לקרוא את השם "דוכן" למקום שכהנים נושאים כפיהם, ושם דוכן ממלא שם "אצטבא" המורה על מקום גבוה, ולא דוקא כהנים דגם מצינו, ולוים בדוכנם במגילה (ג'.), יען שהיו משוררים במקדש במקום גבוה, ובסוטה (מ'.) שהי' עושין בימה גבוה להמלך שיקריא משם לפני העם, וכ"א בירושלמי יבמות סוף פי"ב, ובהקדמת רבינו ירוחם הביא גי' אחרת, יודע אני בעצמי שאיני "בכדאי" - ומכל זה ראי' דלא לענין נשיאת כפים אמר, רק ענין הצעה. מחביריו של ר"י שיעלה לדוכן למקום גבוה לדרוש ותו לא, ואף שאיני כדאי אעפ"כ אם יאמרו לי חבירי עלה לדרוש אני עולה, וז"ש "יודע אני בעצמי" יען כי זולתו יחשבו אותו לכדאי והגון לכך, אבל הוא בעצמו יודע שאינו כדאי, כ"כ הגר"ב עפשטיין נ"י בדגל התורה ש"א סי' י"א, ובספרו מקור ברוך דף תשכ"א ובעיקר הדבר עי' ברמ"א או"ח סי' קכ"ח ס"א, וט"ז ומג"א וגר"א ופר"ח ופמ"ג, ומהרי"ט ח"א סי' קמ"ט, וישועות יעקב, ומגן גבורים, ושו"ת בית אפרים או"ח סי' ו', ומנ"ח מ' שע"ח, ושו"ת עונג יו"ט, ונובי"ק או"ח סי' ו', ועמ"ש בפ' שמיני (ט' י"ז), ובענין שימוש בכהן קטן עמ"ש זקיני הגאבד"ק לאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' ב', והבאתי בפרד"י משפטים (קצ"ד.), ושם בשו"ת הרד"ד סי' נ"ז מאביו ז"ל, ובחמדת ישראל מ"ע ל"ב, ובשו"ת מנחת שמואל או"ח סי' מ'

ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ב דכהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה מדאו' כדעת הרא"ם, ולא כמג"א סי' קכ"ח סקנ"ד ע"ש ובפמ"ג, ועשו"ת בנין ציון סי' ו', ובשו"ת יהודה יעלה או"ח סי' מ"ז ויו"ד סי' נ"א, דהביא ראי' לח"ס מרמב"ן ראה (י"ד א'), ועבודתו מחוללת ע"ש, ומזה דן ג"כ בנושא נשים בעבירה דפסול לעבודה מה"ת ע"ש, אך ד' רמב"ן תמוהין מאוד כמו שתמה המנ"ח בקומץ מנחה מ' תס"ז, דלא מצינו זה בגמ' ורמב"ם דעבודתו מחוללת, דהרי שיעור קרחה למת להר"ם בגריס כמו שפסק בה' עכו"ם פי"ב הט"ו, ולרא"ש חייב בב' שערות, וזה לא הוי מום, דהא אפי' קרח בכל ראשו דמבואר במשנה בכורות (מ"ג.), אינו מחלל עבודה כמבואר בגמ' מה איכא בין מומא לבין אינו שוה בזרעו של אהרן, מומא מחיל עבודה, שאינו שוה בזרעו של אהרן אינו מחיל עבודה, וכן בשורט על המת דחייב אף בכ"ש אין זה מום ולמה יחלל עבודה, והוי כמו שעובר על שאר איסורי תורה דאינו פסול לעבודה וצע"ג - וראיתי בס' ענפי יהודה ביאור על ס' והזהיר, להקדמון מר חפץ אלוף ז"ל, בפ' במדבר שהק' ג"כ על רמב"ן מזבחים (י"ז.) אימא תנוהו ענין לקרח קרחה ולמשחית פאת הזקן וכו', מבואר להדי' דקרא ולא יחללו לא קאי על מקורח ומגודד אלא על טבול יום, ולמה כ' רמב"ן דמקורח ומגודד עבודתו מחוללת, ותי' עפמ"ש ביראים סי' שמ"ט, הזהיר ה' לכ"ג לשמור כל מ"ש בפרשה, ואם לא עשה כן נקרא מחלל מקדש ה', שנ' ולא יחלל את מקדש אלקיו, ואע"ג דדרשי' לכ"ג שאם עבד אונן אינו מחלל מ"מ אינו יוצא מידי פשוטו עכ"ל, כמו כן י"ל בד' רמב"ן דהדרשא מפרש קרא ולא יחללו על טבול יום, אבל פשוטו של קרא יש לפרש למה דסליק דמקורח ומגודד מחלל עבודה, וממילא מיושב קו' מנ"ח דלא מטעם מום פוסל רמב"ן רק מטעם חילול וכפשוטו של קרא

ט) ובת איש כהן וגו' יש רשעים שהרע משורש שלהם בירושה, ויש שהם בעצמם הרשיעו, ובשבת (ק"ה:) כך דרכו של יצה"ר היום א"ל כך ומחר כך, בתחלה מסיתו לעבירה קטנה, ומי שהוא רע בירושה משורש מאבותיו, עושה תיכף עבירות חמורות, דאצלו ל"צ היצה"ר להתחיל בעבירות