פרדס יוסף ויקרא רסד

שם) קדוש יהי' לך רש"י לפתוח ראשון, להר"מ בסה"מ מ"ע ל"ב, דרשה גמורה ומה"ת, וכ"כ ריב"ש סי' צ"ד בשם סמ"ג, אבל תוס' חולין (פ"ז.) ד"ה וחייבו כ' דאסמכתא היא ועי' מג"א סי' ר"א סק"ד, וקרבן נתנאל פ' הנזיקין אות מ"ג, וס' שארית יעקב בפ' צו דף ו'. ושד"ח ח"ב מער' ו' כלל כ"ט - ואם לוי קודם לישראל ע"ש במג"א, וכל זה להקדים לכבוד, אבל לצדקה עי' יו"ד סי' רנ"א ס"ט דלוי קודם לישראל ומצינו הרבה שנקטו חז"ל מדאורייתא ולא הוי רק אסמכתא, רק לפי שיש לה רמז בתורה, עי' תוס' ע"ז (כ"ב.) ד"ה תיפוק, וב"ב (קמ"ז.) ד"ה מנין, וברכות (י"ט:), וב"י או"ח סי' תי"ח סוד"ה ויחיד, ויו"ד ר"ס קפ"ד ד"ה ובשעת, ואה"ע ר"ס קכ"ב, וש"ך חו"מ סי' כ"ח סקי"ד, וכן מצינו עובר בעשה אף דלא הוי רק מדרבנן, עי' רא"ש מו"ק פ"ג ובק"נ אות י"א, תוס' שבת (ס"ח.) ד"ה ואלו, בכורות (ל"ד.) ד"ה ומי, תמורה (י"ח:) ד"ה תני, וחולין (צ"ט:) ד"ה שאני, ומצינו שהרמב"ם הביא להלכה פסיקה, בהל' דיעות פ"ב ה"ד השח שיחה בטילה עובר בלאו, שלפ"ז אם הכל באבק לה"ר (ב"ב קס"ה.) כ"ש בשיחה בטילה, א"כ יהי' הכל פסולין לעדות, אתמהא, ועי' באו"ח ר"ס ש"ז, שבשבת אין לשיח שיחה בטילה מוכח דבחול רק מדת חסידות, ולפיכך מצינו שנקטו מדבריהם על דבר שהוא מדאו', אך שאינו מפורש במקרא, ער"מ פ"ב ה"ח מגניבה, ובכ"מ פ"ב ה"א משחיטה, ופהמ"ש כלים פי"ז מ"ב, ותי"ט עירובין פ"א מ"ב, טהרות פ"ד מ"ז, ותבואות שור סי' י"ג סק"ב, ומ"ש בס' נפ"ח או"ח סי' ר"א. ועמנ"ח מ' רס"ט אות ב' שהביא תוס' גיטין (נ"ט) ד"ה וליטול דדוקא בצדקה ומעשר, אבל בשותפות אי' בפסחים דהנותן עיניו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה, ועי' בהגהות הגרי"פ שם לעיין בתוס' מו"ק (כ"ח:) ישראל מחויב ליתן חלק יפה, רק הוא לא יטול ע"ש, וע"ש במהר"ם שיף שהק' דליטול מנה יפה ראשון אינו דבר שבקדושה, וע"ש בתוס' בחברים המסובין בסעודה, ובס' הדוה"ע כ' כוונתו על סעודת מצוה והוי בגדר דבר שבקדושה, עפמ"ג או"ח סי' קל"ה מ"ז סק"א, וחוות יאיר סי' ע', ופמ"ג סי' תמ"ד מ"ז סק"ט, ועפרד"י ח"ב בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות ט"ז מעניני סעודות מצוה עש"ה, ועפמ"ג סי' קל"ה סק"א אי כהן בעל מום קורא ראשון, ועשו"ת אבני חפץ סי' ע"א אי בבעל מום שייך עשה וקדשתו, וס' שערי חיים שער א' סקל"ד

וברש"י נדרים (ס"ב:) כ' שחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים, וזה הוי דבר שבקדושה, אבל תמו' דזה הי' חלוקה רק בין הכהנים, ועי' באר שבע הוריות (י"ב:), וס' נדרי זריזין בנדרים שם, וכ' דרש"י סובר כר"ן מגילה פ"ד, דוקדשתו קאי על כ"ג וכשנוטל חלק בלחה"פ, נוטל חלק בראש, ובמהרש"א נדרים כ' דמיירי בת"ח שנקרא ג"כ כהן, וכהן שהוא ג"כ ת"ח קודם, ועי' או"ח סי' קס"ז סי"ד, ור"א ס"ב ובמג"א ונו"כ שם מענין כיבוד בסעודה

ובירושלמי ברכות פ"ח ה"ה, אסור לשמש בכהן והמשתמש בו מעל ע"ש, ואם הכהן מקבל שכר בעד השימוש אפשר לו למחול, כי השכר שמקבל הוי כעין פדיון קדשים, ומצינו לחכמי תלמוד שהיו מחזיקים משרתים כהנים בעד שכר בחולין (קל"ג.), וגם בהנאה רוחניות מותר להשתמש בב"ק (כ'.) שהראה לר"ח הלכה בתנאי שישמש אותו, ור' חסדא הי' כהן, בשבת (י':), ועי' בתו"ת ותוספת ברכה - וגם אסור לשמש בת"ח כאבות פ"א מ"ז ודאשתמש בתגא חלף, ובמגילה (כ"ח:) אסור לשמש במי ששונה הלכות, ומתבאר שם דגם אם יש להמשמש נחת רוח בשימושו ג"כ נחשב כמו שכר, ואפשר לצרף זה גם לשמוש בכהן, אכן זה שייך בת"ח ולא לאיש סתם. ובקידושין (ל"ג:) דגם המתעסק במעשים טובים דינו כת"ח, וגם יש לצרף שבזה"ז אין כהנים מיוחסים

ויש שרצו להביא ראי' ממה דקיי"ל עבד כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום, בכורות (ל"ז:), הרי דיש עבד כהן, אבל ז"א דרציעת אוזן רק בעבד שמכרוהו ב"ד, ובשכר שמקבל משלמים להנגנב, אבל מוכר עצמו אינו נרצע, וא"כ איירי בגנב שחילל כהונתו, ובכנה"ג או"ח בהגהות ב"י אות ל"א כ' שהנסיון הורה שהמשתמש בכהן אינו רואה סימן ברכה בעניניו

שם) הדין בכהן המקריב ונודע שהוא בן גרושה או ב"ח עבודתו כשרה דכ' ופועל ידיו תרצה, עי' תרומות פ"ח מ"א, פסחים (ע"ב:, יבמות ל"ד:, מכות י"א:, וקידושין ס"ו:), ודעת הר"מ בפ"ו ה"י מביאת מקדש, דחלל אפי' אחר שנולד פסולו עבודתו כשרה, ובמל"מ הביא תוס' תענית (י"ז,) ד"ה דבר, וכ' שם דאינו אוכל בקדשים, ועי' פנ"מ על ירושלמי תרומות שם דאינו אוכל בקדשים, והאריך בזה דחלל אסור באכילת קדשים, ונעלם ממנו תוס' תענית הנ"ל,