פרדס יוסף ויקרא רסג

כ"ח, ויו"ד סי' קפ"א ס"ט, ושו"ת חת"ס יו"ד סי' קל"ט דאסור מה"ת במספרים. ובית הלל ורעק"א ביו"ד שם דבמספרים מה"ת אית בי' משום חוקותיהם ל"ת, והיינו למ"ש בס' המצות סי' מ"ד, ומורה נבוכים ח"ג פל"ז שגלוח הזקן הוא קשוט ותיקון לגלחי עכו"ם וכומריהם, וכמ"ש הב"ח, אבל במלקות ליכא רק בתער אף בכהנים, עי' כריתות (ה':) זקן אהרן דשקיל במזי', וע"ס לחם הפנים סי' קפ"א דיש חילוק בין חו"ל לא"י, ובזהר תרומה (ל"ה:) אינון שתי טיפות יהבית לי וכד איעבר מורה על דיקנא וכו' - ובמו"ק (כ"ו:) שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו מ"ט ארנב"י לפי שאינן בתוספת, והוא מושלל הבנה, ועי' בתוס' שהקשו ע"ז, והגאבד"ק מיקוליטשין נ"י כתב לי דשאני אח ואחות בן ובת דאפשר בתוספות שאפי' אם מתו, אפשר שיתוספו לו עוד אח ואחות או בן ובת, משא"כ אב ואם, אם מתו אינן בתוספת שא"א שיתוסף ויולדו לו מחדש אב או אם, ע"כ אין מוסיפין על קריעתו לפי שאינן בתוספת

ז) קדושים וגו' בירושלמי מין שאל כ' "כי אלקים קדושים הוא" (יהושע כ"ד י"ט) בל' רבים, וראי' שב' רשוית יש, והשיבו לו דלא כ' אלקים קדושים הם, רק "הוא" והפי' השי"ת מישראל שהם קדשים, וי"ל זה רק אם באמת קדושים הם, ואל"כ ישאר הקו' מהמין, וז"ש קדושים יהי' לאלקיכם, שיהיו באמת קדושים שנוכל לפרש "אלקים קדושים הוא" שהוא ה' מקדושים, ואז ממילא "ולא יחללו שם אלקיכם" לא יהי' חילול השם (ראיתי) – ובת"כ ורש"י בע"כ יקדישם ב"ד בכך, ובפ"ח פרש"י שאם לא רצה לגרש הלקהו וכו', ועי' שפ"ח הא דפרש"י בע"כ היינו לענין שלא יטמא למתים ויי הב"ד להפרישו בע"כ, וקדשתו מיירי בנשים פסולות דבע"כ מפרישין אותו, וסותר עצמו מיבמות (פ"ח.) מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתם בע"כ, ופרש"י שאם ל"ר כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות, כן תמה בבאר שבע הוריות (י"ב:), ועוד תמה מה שפרש"י על קדוש יהי' לך לפתוח ראשון, והוא בש"ם (גיטין נ"ט: מו"ק כ"ח: ונדרים ס"ב:), ולפי' זה מוקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו', ושמא י"ל דתרתי משמע מקרא וקדשתו, או מקרא קדוש יהי' לך וצ"ע עכת"ד בקיצור, ועשו"ת בנימין זאב סי' רמ"ג

ז) זונה רש"י ח"כ או נתין או ממזר ביבמות (פ"א.) ודעת ר"מ פי"א ה"א מאס"ב דזונה הראת גם מחייבי עשה ול"ת, אבל הראב"ד ותוס' ורא"ש ס"ל דאין זונה הפסולה לכהונה רק בנבעלת לח"כ ומיתת ב"ד שאין קידושין תופסין בהם, ועי' הה"מ שם, וע"ע יבמות (נ"ג: וכתובות י"ג.) דמפורש כרש"י ור"מ דנבעלת לחייבי לאווין פסולה לכהונה וצ"ע ועי' בזה בתו"ת – וכן הבא על נדה לא עשאה זונה שתפסל לכהונה, וטעם כ' הר"מ בפי"ח ה"א מאס"ב מפני שאינה אסורה להנשא לו ועי' הה"מ, ובאמת מפורש כן בתמורה (כ"ט:) דנדה לאו זונה היא - ובס' מר שמואל מהגאבד"ק אמדור ז"ל בסנהד' (נ"א.), הקשה מזה אגמ' דיכול אפי' פנוי' הא לזנות כ' ע"ש, ומרש"י כאן משמע דאף בפנוי' שייך לשון זנות ע"ש ומהאריכות לא העתקתי – ועמנ"ח מ' רס"ו אות ה' שנסתפק לפמ"ש שם דממזר אינו כהן. אם כהן בא על ספק ערוה, וספק ממזר התירה התורה לבוא בקהל כודאי כשר. אבל לענין כהונה הוא ס' כהן ככל הספיקות, א"ד כיון דעיקר שאתה רוצה לפסלו מכהונה דילמא ממזר, וזה כיון דרשאי לבוא בקהל הוא בכלל בני ישראל הכשרים ע"ש, ובאמת ההיפך מבואר בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ר"א, ובענין זונה עמנ"ח שם ומצוה רס"ו ורס"ז אריכות גדול ע"ש היטב

ובשו"ת חתם סופר אה"ע ח"ב סי' קע"ד הביא, שהי' מעשה שגביר כהן רצה ליקח גרושה שהב"ד כפאו לבעלה הראשון שלא התנהג כשורה. והי' מהאנשים שכופין אותו להוציא [בכתובות ע"ז.] והכהן הב' הי' מקורב למלכות. ותבע לדין הרבנים שלא הרשוהו ליקח הגרושה. ואמר דכל הטעם שכהן אסור בגרושה. דאם יגרשנה בטח היא אינה מנשים כשרות. דלא יאות לכהן שיקח אותה. דכהן הוא מקודש משאר אנשים ולא לפי כבודו ליקח מה שאחר גרש מביתו. אבל כאן הוא להיפך היא גירשה אותו. ובא הדבר לדין ערכאות. והשיב החת"ס להם. בתורה לא נאמר הדין דנוכל לכופו שיגרשנה. ורק חכמים אח"כ חקם לטובתה ולתקנתה. אבל אם הכהן הב' הזה לא ירצה לחשוב עצמו לחכמים ז"ל ולציית אותם. באמרם שאין מבחינים בין גרושה מבעלה ובין מגורשת שהיא גרשה אותו שהי' מאנשים שכופין אותו להוציא ובכל אופנים גרושה אסורה לכהן. והוא יאמין רק מה שכתוב בתורה שבכתב. א"כ שוב מן התורה אינה כלל גרושה מבעלה הראשון ועדיין היא אשת איש ע"ש באריכות

ח) וקדשתו, ערש"י ויבמות (פ"ח:) מנין לכהן שנשא פסולה ולא רצה לגרשו דפנו ובתורה תמימה כ' בלשון יוני באורו הכאה, עד יציאת דם מהגוף, ובגיטין (ל"ד.) ד"ה משום ופרש"י מכין וחובטין אותו, ובב"מ (ק"ז:) דפנוהו וב"ש אה"ע סי' ו' סקי"ג שגם ישראל שנשא אשה בעבירה צריך לנהוג בו עניני כפיות עד שיגרשנה, וכך כתוב בתנא דב"א ח"א פט"ו וז"ל לא לכהנים לבד ניתנה קדושה מסיני אלא לכל ישראל, וביבמות (כ'.) איסור קדושה לכ"ג ממזרת ונתינה לישראל: