פרדס יוסף ויקרא רסב

לקולא למיעוטא, וגם לא תקשה דא"כ עיר שכולה כהנים, איך הוחזקה, י"ל שהוחזקה ע"י נביא, וחידוש לי שלא אמרו זה בש"ס ע"ש עוד

ובשו"ת בית שלמה אה"ע סי' ו' הביא קו' הנ"ל, ולכאו"ק דהא אפשר לאוקמי' דמיירי שזינתה כשהי' פני' עם הכהן, ונשאת בתוך ג"ח לכהן אחר, כרמ"א אה"ע סוס"ג, ומכח רוב בעילות אחרי הבעל נדע דבר בתרא הוא דאינו רשאי לטמאות קמ"ל קרא, אבל ניחא לב"ש בסקט"ז, דכאן ל"ש רו"ב אחרי הבעל כיון דזינתה קודם הנשואין, והעלה כשי' החמ"ח דבזינתה ואח"כ נשאת תולין הולד בב', מטעם דאשה מזנה מתהפכת יפה, וכ"כ בישועות יעקב ובישרש יעקב, ושפיר הדק"ל דהא בכה"ג ל"ה שום חזקה דהוי כידוע ול"ב קרא עש"ה, ובשואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' קל"ב כ', דיש לחוש שמא נתעברה באמבטי מאיש אחר שהוא כהן, וממזר לא הוי דהא לא בא עלי' אחר, ונתערבה מש"ז של אחר, והבן כשר אף להיות כ"ג ע"ש אריכות גדול, ובתבת גמא להפמ"ג, גנת וורדים בפתיחה, שו"ת מקום שמואל סי' פ"ו, חת"ס יו"ד סי' של"ח ד"ה והך, מנ"ח מ' רס"ד, כל"ח דף פ"ז ע"ד, ס' גן יוסף עדן דוד על יבמות (דף כ"ה:), וקובץ דרושים חוברת ז' סי' י"ז ומ"ג, ומגודל אריכות לא העתקתי ע"ש היטב ומענין נולד באמבטי עמ"ש בפרד"י וארא (נ"א:) ומשל"מ אישות פט"ו ה"ד בשם מהרי"ל, דבן סירא הי' בן ירמיה שנולד מבתו באמבטי, ועי' חמ"ח אה"ע סי' א' סק"ח והגהות שי למורה, וטו"ז יו"ד סי' קצ"ה סק"ז וחכ"צ בליקוטי' י"ז דקיים פו"ר, ועי' מנ"ח מצוה א', ושו"ת מחזה אברהם סי' קמ"ה, ואם בכה"ג הוי מעוברת חבירו עי' ברכ"י סי' י"ג אות י"ד, ופת"ש שם סקי"ב ומענין אביו מצד רוב, וקריאת שמות אחרי אם בחולה, עמ"ש הרבה חדשות בפרד"י ח"א (קצ"ח. וח"ב תל"ו.)

שם) לאמו ולאביו, ובראב"ע כ' דלכן הקדימה אם לאב דע"פ רוב זכרים חיים יותר מנקבות, וא"כ אמו מתה קודם לאביו, ומקשין העולם דמה יענה למ"ש לקמן בכ"ג, לאביו ולאמו לא יטמא והי' צריך ג"כ להקדים אמו, והתי' בזה דכ"ג הוא בירושה, וסתם כ"ג הוא בן כ"ג וא"כ כשאביו קיים אין הוא כ"ג, וא"כ אם אמו תמות מקודם אין הוא כ"ג דאביו הרי חי, וכ"ג רק בשכבר מת אביו ונעשה הוא כ"ג לכן כ' מקודם אביו ואח"כ אמו - וגם בגיטין (ס') ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן, וא' טומאת הכהנים, ובמדבר בשעת הציווי ל"ה כהנים רק אהרן אלעזר ואיתמר דאביו ואמו, של אהרן כבר מתו, וע"כ הי' ציווי דפ' טמאים רק לאלעזר ואיתמר, ואחר מיתת אהרן נתכהן אלעזר לכ"ג ול"ה יכול לצוות להם לאמו קודם, דאי תמות אמו קודם לאביו עדיין מותר לטמאות לה דעדיין ל"ה כ"ג, לכן כ' לאביו קודם, דתיכף כשמת אהרן הי' אלעזר כ"ג, עי' בס' אמרי בינה עה"ת, וס', חוט של חסד, ובכל"ח כאן (דפ"ח:) ובפרד"י בראשית (דף כ"ה:) ועי' (כתובות פ"ג:) תד"ה מיתה, דמיתה בנשים שכיח, דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ועל ג' דברים נשים מתות בלידתן שבת (ל"א:), וביומא מ"ז. הביא רש"י ירושלמי אשה צנועה ראוי' לצאת ממנה כ"ג, ולהכי אם יש לה בן כ"ג סימן שהיא צנועה, ול"ש בה מיתה שכיח ואינה מסתכנת בלידה ולכן לא נאמר בכ"ג אמו תחלה וגם ממכות (י"א:) אמותיהם של כ"ג מספקות מזון שלא יתפללו על בניהן שימותו, משמע דכל כהנים גדולים לא הי' להם אבות ורק אמהות, והיו כהנים גדולים אחר אביהן, ועי' בס' דברי חנוך כאן

ג) לה יטמא, בס' פועל צדק מהש"ך עשין ק"ה על תרי"ג מצות, רבים הק' על רש"י שכ' מצוה, הא פלוג' בזבחים (ק'. וסוטה ג'.) ר"י רשות ור"ע חובה ולמה ס"ל לרש"י כר"ע ע"ש, וגם תמוה על החינוך מ' רס"ד שבמח"כ לא זכר שהוא מחלוקת ר"י ור"ע, וצ"ע - ורש"י פי' שארו אשתו, וראב"ע פי' לשארו כלל כמו איש אל שאר בשרו, ואח"כ פרט לאביו ולאמו, ולפ"ז מנ"ל לא"ע שמותר לטמאות לאשתו, ואי"ל דס"ל דאסור, דכמאן ס"ל דפליגו רק אי רשות או חובה, ולר"ע מותר לטמאות לאשתו, וי"ל שלמד מהדיוק שמותר שכ' לא יטמא בעל בעמיו לאשתו פסולה, מוכח שכשרה מותרת, א"כ למה צריך שארו זו אשתו הא נלמד מהדיוק, לכך כ' שארה חובה, לפ"ז פליגי רש"י וא"ע בפלוג' ר"י ור"ע רש"י כר"ע דחוב, דשארו אין לו פי' אחר אלא אשתו, וק' הלא נלמד מהדיוק, אלא ודאי לחיוב, וא"ע פי' דשארו כלל על קרובים, ונלמד רק מדיוק, ורק רשות

ה) קרחה עי' מהרש"א עה"ת, וס' אור חדש על קידושין דל"ו. ד"ה מנלן, ובמכות (כ"א.) יכול אפי' במספרים כו' ובהכתב והקבלה במספרים י"א דמותר לגמרי, וי"א מחסידות אסור מחשש הרואים, עי' ריטב"א שם, ופסקי תוס' סי' כ"ז