פרדס יוסף ויקרא רנט

פרשת

אמור

א) אמור אל הכהנים, רש"י להזהיר גדולים על קטנים. ער"מ פ"ג הי"ב מאבלות, גדולים מוזהרים שלא יטמאו, ואם באו לטמאות מעצמם אין ב"ד מצוון להפרישם, אבל אביו צריך לחנכו בקדושה, וכ"מ הביא מקורו מרש"י כאן, ובאמת מקורו מיבמות (קי"ד.), ועי' יו"ד סי' שע"ג ס"א, ואו"ח סי' שמ"ג ס"א. ובעל מום מוזהר מליטמא, אבל חלל וכהנת מותרים ליטמא ע"ש, והוא מרש"י כאן. וברא"ם הק' מ"ש. מנבלה דאין ב"ד מצוון להפרישו ולמה בטומאת כהנים מצוון, ובס' זרע יצחק שבת פט"ז מ"ז תי', דבשאר איסורים כיון שאינו בר עונשין אין מצוון להפרישו, משא"כ בטומאה אף שאינו בר עונשין מ"מ בטמאתו קיימא עד שיגדול ויטבול ושמא ישכח הדבר, ועי' ס' הליכות אלי' מהגר"ש אלגזי סי' תקפ"ז, וכנה"ג או"ח בנמוקי הר"ם, וס' שושנים לדוד על משניות זבים פ"ב מ"א, ונדפס במשניות ווילנא סוף טהרות (דף ז'.) בזה

ובפתחי תשובה יו"ד סי' שע"ג סק"א הביא שו"ת ושב הכהן סי' נ"ו שנסתפק, לר"מ בפ"ב ה"ה מאבל דטומאת כהן לקרובי' הוא משום אבלות, וכל היכי שאין מתאבל אסור לטמאות, לפ"ז בקטן צ"ע אי מותר להטמא לקרובי' דקטן א"ח להתאבל, וא"כ יהי' קטן חמור מגדול בזה, או י"ל שהר"מ כ' שאביו חייב להפרישו לחנכו, וחינוך הוא שיזהיר לקיים המצוה כשיגדיל, ובגדלות מטמא לקרובי' והניח בצ"ע

[ובענין חינוך, מספרים מהגה"ק מסוכוטשוב ז"ל בער אב"נ בקטנותו כשאכל ביוה"כ. שאל אותו אביו אם עשה קידוש. והשיב קידוש קטן רק משום חינוך. ובזה ל"ש חינוך. דביום כפור כשיגדיל לא יהי' צריך לעשות קידוש]

וע' בנמוקי יוסף ברי"ף ריש הלכות קטנות בתחלת הל' טומאה בכל עניני טומאה כאן, וע"ע בס' פלפולי חריפתא ביבמות אריכות ברש"י כאן בני אהרן. ובס' ברכות מרדכי על ברכות ד"ג, ובס' מילי דאבות אות ט"ז כ', עפמ"ש ביבמות (ע"ד.) כל הטמאים לא יאכלו בתרומה מנ"ל א"ק איש איש מזרע אהרן וכו', איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן, פרש"י בזכרים ונקבות, זה תרומה, ואימא בחזה ושוק, אינה בחוזרת. תרומה נמי אינה בחללה, חללה לאו זרע דאהרן הוא, וז"ש בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים. וק' ע"ז לא לכתוב בני אהרן רק זרע אהרן וחללה לאו זרע דאהרן הוא ול"ל הכהנים, ואין לתרץ דס"ד אף בע"מ, לזה קאמר הלא אף בני אהרן בע"מ משמע, ומתרץ בני אהרן ולא בנות אהרן, אבל מזרע אהרן הוי משמע השוה בזרע של אהרן ואף בנות אהרן במשמע, להכי כ' בני אהרן והוי ס"ד אפי' חללים ת"ל הכהנים

וברש"י ולא בנות אהרן. עי' ברא"ם, וגו"א כ' דלענין כהנות ל"ש השוה וכו'. ופלא שביבמות (פ"ד:) שגם בכהנת שייך השוה. ועי' פנ"י קידושין ל"ו במשנה, ויד מלאכי כלל ה' אות ר"ז, ושטמ"ק כריתות (ג') ובס' מנחת סולת על החינוך מצוה ל"ה

וע"ע תי"ט כתובות פ"ד מי"א דבנות בכלל בנים, וראי' מדכ' בעצב תלדו בנים ועוד, ועי' קומץ למנחה מ' רס"ג, ובס' מקיץ נרדמים (דף כ"ו.) בזה לענין חינוך בנות, ובפרד"י ח"א (דף ל"ג.), וח"ב במלואים (דף תי"ח.)

ודיני טומאת כהנים: שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים, המת מטמא במגע ומשא ואהל, ושיגע האדם בטומאה בין ביד או ברגל, והרמב"ם כ' אף נגיעה בצפורן או בשיניים וטומאת משא אע"פ שלא יגע בה, והיסט בכלל משא כגון שיש בראש קורה טומאה והניד בצד השני, וטומאת בית הסתרים, מטמא משום נושא, ורק האדם מטמא במשא בלא נגיעה, וטומאת אהל רק בטומאת המת, והנפלים אע"פ שלא נתקשרו אבריהם מטמאין, (ועי' תיב"ע חקת י"ט י"ג כל די יקרב בשכיבא ובוולדא בר תשעה ירחין, וצ"ע וכתבתי בזה בפרד"י שם ה' יזכני להוציא לאורה), וכ"ה בר"מ פ"ב ה"א מהט"מ, וע"ש במל"מ דקודם מ' יום אינו מטמא, ועתי"ט פ"ב מ"א מאהלות - וכזית בשר ממת או אבר שלם אע"פ שאין בו כזית מטמאין במגע ומשא ואהל, ואבר נקרא א' מרמ"ח אברים שבאדם, ובאשה יש רנ"א אברים – וגם רביעית דם מטמא, וגם רביעית דם תבוסה, היינו דיוצא ממנו סמוך למיתה בעודו חי חצי רביעית ולאח"מ חצי רביעית, אהלות פ"ב מ"ב, וזה רק מדרבנן, וער"מ וכ"מ פ"ב הי"ב מטו"מ, ועשו"ת חת"ס יו"ד סי' ע' ד"ה מיהו, השיג על הכ"מ שנתחלף לו בין תמצית דם ובין דם התמצית והוא פלא גדול

ובכלים פ"ז מ"ג כל שבמת טמא חוץ מן השניים שער וצפורן. ובשעת חבורו הכל טמא, וערשב"ם ב"ב (קט"ז:) דין גרמא דעשיראה ביר, הביא משנה זו דשן במת אינו מטמא, וע"ס