פרדס יוסף ויקרא רנז

) דדתו עשו"ת רשב"ש סי' שמ"א דלכן בן אחיו לדודתו אסור, ובת אחיו לדודו מותר. דאיש מושל על אשתו, לזה דודתו נגרע מכבודה אסור, משא"כ בת אחיו ע"ש, וכ"כ במאור ושמש כאן, ועפרד"י וארא (דף מ"ט.), ובתוה"מ סי' קי"ט שם דוד רק אחי אביו מאב. ושם אחי אב בכלל בין מן האב ובין מן האם

כא) ערות עי' ראב"ע, ומורה נבוכים ח"ג פמ"ט טעם לכל עריות ומה שהותר מכללן

כב) ושמרתם וגו' ולא תקיא הכוונה למען לא תקיא, ובואתחנן (דף ב') לא תוסיפו וגו', דאם מוסיף ג"כ יגרע, ועמ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"ח)

כה) והבדלתם עי' סדרי טהרות כלים (דף ז'), ובפנינים יקרים, וק' דכאן הפרשה מעריות ולא מאכלות אסורות והי' ראוי לכתוב והבדלתם בין הבהמה וגו' בסוף פ' שמיני, וי"ל עפמ"ש בקידושין (מ'.) במטרנותא תבעתו לעבירה ונתנה לו טמא דעביד הא עביד הא. ובזה הציל נפשו ממנה ע"ש, ובא לומר כשתהי' זהירים מערוה אז תהי' גם בדילים ממ"א. ואם לאו לא תחושו להבדיל בין זה לזה – ועי' בתוס' ברכה בזה – והא דהקדים בהמה טהורה לטמאה, עפמ"ש בחולין (ס"ג:) בהמות טמאות מרובות מטהורות ובעופות להיפך, וכשבוררין מבדילין מין המיעוט מן המרובה, כי למה יטריח להבדיל מין מרובה, וא"ש לעיל בפסוק כ"ד הבדלתי אתכם מן העמים ולא אמר את העמים מכם, לפי שעם ישראל המעט מכל העמים (ואתחנן ז' ז') – והא דבתחלת הפ' (פ"ט) כ' דין מקלל שאין שייכות פרשה זו דאיירי בעריות, י"ל שקללות בנים לאבות שאינו ע"פ הטבע תבא על רוב מנולדים מביאות אסורות - ובש"א (כ' ל') כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך וצ"ב, וי"ל עפמ"ש בברכות (ז':) סתם ברא מרחם על אבא ע"ש בגליון הש"ס, וזה שאינו מרחם סימן שאינו בנו, ובב"ב (נ"ח.) באשה שהי' לה עשרה בנים ורק א' הי' מבעלה וט' ממזרים והבעל ידע מזה, וכשמת אמר שירשנו רק בן אחד ולא ידעו למי כוון, ואמר ר' בנאה שילכו הבנים להכות על קברו עד שיפתר להם דבריו, והלכו רק ט' וא' לא הלך ואמר ר' בנאה שירושה שלו, יען שמונע מהכות על הקבר סימן שהוא בנו, וז"ש שאול אחרי כי בוחר אתה בבן ישי ואינך מרחם עלי כטבע בן על אביו. הוכחתי כי אינך בני והנך ממזר וזה לבשתך, ואם אתה זרע פסול זנתה אמך, וזה לבשתך בלא יבא בקהל, ולבשת ערות אמך שזינתה תחתיו. ובענין כרחם אב על בנים עמ"ש בפרד"י ויגש (ש"כ.), וכח"ב במלואים (ת"נ:) וע"ע בשד"ח בפאת השדה מער' א' אות צ"ז בילקוט תהלים ק"ג סי' תתנ"ט דרכו של אב לרחם ודרכה של אם לנחם, וע' בס' מקדש מעט על תהלים שם בב"ר פע"ח כרחם אב כרחמן שבאבות, וביפ"ת הא דלא פי' כרחמי כל אב ואם על בנים. דא"כ הול"ל כרחם אם, דרחמי אם מרובה משל אב דכ' התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (ישעי' מ"ט ט"ו), והא דאיתא בפסיקתי' דרכה של אם לנחם. פי' כי אם גם מנחמת, בלבד הרחמים אשר בקרבה - ובענין אי אהבת אדם על בנו יותר מגופו או נפשו חביבה יותר. עי' מגיה בשו"ת מהר"י מברונא. ודבש לפי אות ל"ג, דמ"ש בב"ב (קל"ו:) דנפשי' עדיפא לי' מבריה, היינו לענין ממון שרוצה אב שיהי' בנו עושר. אבל לענין אהבה שאוהב את בנו יותר מגופו לא שמענו ובשו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' ל' מ"ש בזה - ובקהלת יעקב חלק מדות חכמים אות ע"ב, ומהריט"א בס' שמחת יו"ט סי' צ"ג, ואלשך תהלים ק"ג, דרך לרחם על בנו מעל עצמו, ומעשה מלסטים שהביאו בנו והודה האב, וצ"ל אף דהסיפור אמת הוא, אחד הי' ופרסמו ולא ללמד על כללות העולם כולו, וע"ע מה שכתבתי בזה בפ' אמור (כ"ג כ"ד)

כו) ואבדיל עשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ואגב, מ"ש רש"י אם אתם מבדילים בין העמים אתם שלי ואם לאו אתם של נ"נ וחביריו י"ל דמלכות דקטלא חד משיתא אינו נענש, ונ"נ וכיוצא בו המולך בכיפה, וישראל א' מע' באומות אין עליו עונש אם ח"ו מכלה. שהרי א' מששה יוכל לאבד א' משבעים, אלא שז"א שאין לו רשות לאבד מין או סוג א' שלם כי אם הששית ממנו, וכיון דישראל מציינים לעם בפני עצמו ובגוים לא יתחשב אין לו רשות לאבד יותר מששית, אך אם אין ישראל מובדלים ואינם מצויינים לעם בפ"ע הרי הם של נ"נ וחביריו

ובשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא א' סי' קפ"ט דאיסור ללבוש בגדי נכרי להדמות להם, דמל' רש"י אם מובדלין כו' אין כוונתו בביטול תורה, חדא דזיל קרי בי רב הוא בתוכחה א' וב', ועוד הול"ל אם מקיימים התורה מוטב,