פרדס יוסף ויקרא רנו

אורייתא ולא חכימו ותמוה, וי"ל למ"ש במגילה (כ"ח:) צנא מלא ספרי, ופרש"י תואר לגנאי לכלי מלא ספרים והוא אינו מבין מה שבתוכם, וכן הוא איש שלמד ואינו יודע מה שלמד, וזה שתרגם ולא חכימו לדעת אותה, ובדורינו נתקבל תואר צנא מלא ספרי לשבח, ורק יש הרבה מבטאים שברבות הימים ישתנו הוראתם להיפך, למשל "בית העם" הי' מכובד בירמי' (ל"ט ח') ואת בית העם, ובשבת (ל"ה.) בית עם לשון ביזוי ערש"י - "ועם הארץ" הי' נחשב למעלה כאן בקדושים וברש"י מת"כ, ובגמ' לגנאי עם הארץ בפסחים (מ"ט.), - והשם בעל חוב הי' המלוה, כמו אתא בעל חוב וטרפה כתובות (צ"א:), בעלי חובות באים ונפרעים, נדרים (מ"ז:), ועתה אומרים בעל חוב גדול, המובן שהוא חייב לאחרים, ועוד יש כזה, ועי' מקור ברוך מבוא דף י"ז

ה) לזנות ערש"י ורא"ם ובכנה"ג או"ח דק"נ ע"ג אריכות גדול

ו) מקרב עמו ת"כ ועמו שלום, עי' רמב"ן סוף אחרי כי כריתות הנזכרין בנפש וכו' הוא מ"ש מקרב עמם ועמם שלום, כי הכרת של הנפש החוטאת יורה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו והם עמם שהם שלום עכ"ל, ועי' יראים סי' ר"כ ומ"ש בזה בפרד"י תשא (דף שכ"א:)

ט) מקלל עי' מנ"ח מ' ר"ס בזה הרבה, ובמנ"ח אות י"א הא דבעי עושה מעשה עמך, וכל שעבר אפי' עבירה דרבנן בכלל אינו עושה מעשה עמך, ועמ"ש בשו"ת משיב שלום סי' י"ד, ועמ"ש בפרד"י משפטים (דף ר"ה:) בענין מקלל לאחר מיתה, ועשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח, ובאשתו כגופו ע"ש במשפטים (ר"ו.), ובאוה"ח כאן עי' בתולדות אוה"ח מהכל"ח ז"ל אות י"ט, ובחמדת ישראל (דף מ' ע"ד), ובפרד"י תשא (שמ"ג:) עש"ה

שם) דמיו בו בס' חסידים סי' רל"ב הביא מעשה בא' שהלך למדה"י עם עבדו, ואשתו הי' מעוברת, ומת האדון, והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר אני בנו, כשגדל הבן הלך לתבוע נכסיו שהחזיק העבד, והלך למלך וסיפר הכל ושלח אחר ר' סעדיה לדון דין זה, וצוה ר' סעדי' להקיז דם הבן בספל א', ודם העבד בספל ב' ולקח עצם של המת והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ואח"כ שם העצם בספל הבן ונבלע הדם, כי הוא גוף אחד ונתנו הרכוש להבן ע"ש, ובפי' אזולאי הביא שאירע זה בימי שלמה המלך, ועי' מטה משה סי' תשס"ד, ובס' אליהו רבה סי' תקס"ח העיר על זה מב"ב (נ"ח.), ועי' מעבר יבק חלק שפתי רננות מאמר ג' פכ"ד זה משפט שלמה המלך. וע"ע בהגהות רש"ש ב"ב (נ"ח), ועי' תולדות אפרים קדושים וזה הפשט דמיו בו, ומהראוי שלא יקל בו, וערש"י ראה (י"ג ז') כנפשך זה אביך

י) ואיש אשר ינאף את א"א אשר ינאף אשת רעהו ערש"י, וי"ל עפמ"ש בילקוט (ש"א כ"א) תורתו של דואג של דופי הי', דאמר דאשת חייבי מיתת ב"ד אין חייבין משום א"א, כיון דחייב מיתה הוי כהרוג ואשתו מותרת לשוק, וי"ל דמרמז כאן לשלול סברא זאת, וז"ש אשר ינאף וכו', ר"ל שנאף עם א"א שאותו איש נאף עם אשת רעהו ונתחייב מיתה, מ"מ מות יומת הנואף (וע"ס ליקוטי בשמים, וגן רוה בזה הרבה, וע"ע בישיעות יעקב, ושער בת רבים וס' זכרון יצחק עה"ת, וטוב עין דף ו': ובשבת ס"ב:) דיש אנשים שמחלפים נשותיהם וחושבים כי אין איסור אשת איש שהאשה קנין בעלה ומקנים קנינים בחליפין, ועל זה בא הכתוב ואיש כו', ואעפ"כ שכנגדו ינאף את אשת רעהו ג"כ מות יומת

יב) תבל עמ"ש מהרש"א נדרים (נ"א.) ומ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"ג), ותוה"מ כאן, ואילת השחר סי' תקל"ד

טו) תהרגו בתיב"ע בקולפי מקל עב, עי' תפארת ישראל סנהד' פ"ז אות ל"ח. שתמה מגמ' שם (נ"ד.) דבסקילה כאדם וצ"ע

יז) חסד ערש"י חרפה, ורמב"ן הק' כי איך תיבה יהי' ב' פירושים סותרים, חסד הוא כבוד גדול ויפרש ג"כ חרפה, ובאמת אינה טענה שהוא כבוד למי שעושה חסד, אבל למי שנוטל החסד לו חרפה, שהוא עני ונוטל מתנות חנם, ועי' בהכתב והקבלה, ופרשת דרכים דרוש א', ומיני תרגומא, וערך חיים (דף מ"ד.) - ובס' באור ומדרש תורה לר' בענדיט מלאסק ז"ל, ראי' לשון הסכמה כמו בכתובות (ק"ח:) רואה אני את דברי אדמון, וערוה לשון מים וחסרון, והשי"ת רוצה שיזדווגו רחוקים ויוכיחו זה את זה וגם יוכיחו הילדים ויחנכו אותם לטוב, אבל אם אח ואחות הקרובים בטבע ומחפים בטבע זה אל זה, כי אהבה מקלקלת השורה, שניהם מסכימים ומחפים זה על זה, ופשתה הרעה בהם ובילדיהם, ולפיכך חסד הבורא שיכרתו שניהם ערירים בלא ולד ולא יתרבו רשעים בישראל: