פרדס יוסף ויקרא רנה

מתיישבת עליהם שבת (קנ"ב.), אמנם בסנהד' (י"ג:) מצינו זקן כולל גם הדיוטים, וי"ל דביבמות (ק"א.) זקני עירו לרבות הדיוטות וזה סותר להנ"ל כי כמו דדרשינן זקני העדה המיוחדים שיעדו חכמים, כן צריך לפרש זקני עירו המיוחדים חכמים ולמעט הדיוט זה, ומה חילק בין העדה ובין עירו, ונ"ל דאחר דלמעלה כ' ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, והי' די לכתוב וקראו לו לבד ולמה הוסיף זקני עירו אך משום דהזקנים שמקודם בודאי חכמים, דמוסב על הסנהדרין ובמכוון הוסיף זקני עירו שאפי' בהדיוטות, וכל זה בלשון המקרא. אבל בלשון חז"ל זקנים רק לחכמים, בשבת (ס"ד.) זקנים הראשונים אמרו, ונזיר (נ"ג.) בענין הלכות, וסנהד' (כ':) זקנים שבדור כהוגן שאלו, וע"ע בב"ב (ע"ה.) זקנים כו' פני משה כפני חמה וביצה (כ"ה.) זקן אחד וכו', ואיירי בחכם שדרש, ובע"ז (ט"ז.) זקן שכמותך כו', ויש להעיר מסוף קנים פ"ג מ"ו זקני ת"ח זקני ע"ה, וי"ל דאין מוסב על הזקנים עצמן רק על חכמים הלומדים עם ת"ח, ועל הלומדים עם ע"ה, וכמו שהי' אומר זקנים של ת"ח וזקנים של ע"ה. והביאור שהלימוד עם ת"ח, עיקרו גוף הלימוד ולא ההסבר בלשון צח, ולא הדיבור עיקר רק התוכן ולא כן המורה ומויף מלפני ע"ה עיקר רק הדיבור וסלסול דברים חלקת לשון. ובשעת ההטפה ימשוך לבות השומעים, וזה רק בעת שהמטיף צעיר לימים ושכח הדיבור ואברי המבטא שלמים, אבל לעת זקנה שהשלמות יתמוטטו, ואינו יכול להטעים דבריו אין ממש בדבריו, ולא ישארו רגש ורושם בלבות השומעים

ובישעי' (נ"ה י') כשופר הרים קולך, וי"ל דתקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה, (שבת קי"ז:) ומרמז שידבר בחכמה ולא בפטפוטי דברים בעלמא, והטפה לבד הוא מלאכה, ולא יעשה רושם. וביע"ד ח"א דרוש ד', כ' אהא דזקני ת"ח מוסיפים חכמה וע"ה דעתם מתטפשות, והא רואים שע"ה זקנים בעלי תחבולות וערמה, ורק התי' שת"ח בורר עוה"ב והפסיד עי"ז עוה"ז, וע"ה בורר עוה"ז וזה שטות להחליף עולם אמת תמורת שקר, ולמשל הת"ח וע"ה שניהם בני כ', ושנות אדם ע', ויחיו עוד נ' שנה, ות"ח עשה חכמה כי החליף נ' שנה בעולם נצחי, וע"ה עשה שטות שהמיר נצחי עבור נ' שנה, וכשיגיע לשלשים ת"ח חכמתו גדולה שמחליף מ' שנה בנצחי, וע"ה שטותו גדול שמחליף נצחי עבור מ' שנה וכן תמיד כשת"ח יזקינו משא ומתן שלהם טוב, וע"ה גרוע עש"ה

והגה"ק ר"י מדארזאמין ז"ל אמר בזה דקשה הא אין זקן רק מי שקנה חכמה, ואיך שייך לומר זקני ע"ה, אך מיירי הכל מחו"ח, הרביים הטתם שבאו זקני ג"כ ת"ח דעתם מתוסף עליהם בכל יום, כי דרך הת"ח לדרוש ולבקש עצה מרבם בתורה ויראה ונתוסף דעת בחזקן מיום ליום, עד כשבא לעת הזקנה נעשה דעתו מתיישבת וזכה, אבל הרביים אשר יבואו אליהם רק ע"ה שדורשים עצות רק בהבלי עוה"ז, אז כשיבואו לימי זקנה דעתם מתטפשות עליהם, כי מוחו הי' טרוד כל ימיו לשמוע רק דברי עוה"ז, וע"ע מ"ש בפ' בחקתי [כ"ז ז']

שם) והדרת רש"י לא ישב במקומו וכו' עי' ברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ד שהק' דסותר לקידושין (ל"ג.) ד"ה אף, דלא נכתב הידור אלא לדרוש למעוטי עמידה מרחוק ולמעט לקום בבית המרחץ. הרי דכל הידור נכתב רק לענין אחר, ובחומש משמע דהידור נכתב לענין בפ"ע, אלא דממילא שמעי' לקימה שיש בה הידור, והפו' לא הביאו הא דת"כ עש"ה, ועי' בפרד"י ח"ב במלואים והערות (דף תט"ז.) הרבה ציונים. ובס' עץ הדעת טוב בח"ת כ', כל קרבן כשר רק משמונה ימים דצריך שתעבור עליו שבת אחד, דנכנס קדושה לתוכו שיהי' כשר להקרבה, ואם בבהמה שלא תעשה שום פעולת מצוה, בשבת יכנס קדושתו ע"י עצומו של יום ש"ק, מכ"ש שיכנס לתוך ישראל קדושת בכל שבת, ומשום זה צוה ה' להדר פני זקן שנכנס בו הרבה קדושות אלקית ע"י רוב השבתות

לד) הגר עי' אחרי (ט"ז כ"ט) ממלב"ם, ועי' מנחת סולת מצוה ס"ג מ"ש בזה

לה) במדה. עמנ"ח מ' רנ"ח ורנ"ט בזה, ובענין גזילה ואונאה פחות משו"פ, ואי שייך בזה חצי שיעור עש"ה

לו) אשר רש"י על מנת. כן וכו' החי' הרי"ם ז"ל הק' אם השי"ת תלה יצי"מ בתנאי, א"כ אם אין אנו מקיימים התנאי ח"ו עוד אנחנו במצרים, ותי' כי תנאי נלמד מבני גד וב"ר בקידושין (ס"א) וצריך שיהי' יכול לקיים ע"י שליח, וביצי"מ כ' בפ' בא (י"א ד') אני ה' ולא השליח. א"כ התנאי בטל והמעשה קיים, ועי' רביד הזהב ובס' פרי חיים

שם) והין צדק יהי' לכם, ובפ' תצא (כ"ה ט"ו) יהי' לך, וכאן אזהרה על הב"ד שיעמידו ממונים שישגיחו על זה

כ ב) למלך עמ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"א)

ג) רמב"ן הביא הא דכל הנהנה בלא ברכה כאלו גוזל לה', עי' בפרד"י ח"ב בדף ג' בהסכמת אדמו"ר מגור שליט"א ובהערותי שם

ד) עם הארץ עי' תוספת ברכה האזינו (ל"ב ו') עם נבל ולא חכם, ותרגם עמא דקבילו