פרדס יוסף ויקרא רנב

ובסנהד' (ס"ג.) שאין לוקין על כל הלאווין הכלולים בדרשות אלו דהוי לאו שבכללות, וברש"י חולין (קכ"א:) כ' שאינם אלא אסמכתות בעלמא, ועמנ"ח מ' רמ"ח אות ב', וכמו דאסור לאכול קדשים קודם זריקת הדם, ותפלה ג"כ במקום קרבן כמגילה (ל"א:), ועי' או"ח סי' פ"ט ומנ"ח אות ג' ובקומץ מנחה ונפש חי' על או"ח סי' פ"ט וקס"ז ס"ה. ובס' תולדות אדם מהגר"ז מווילנא ז"ל בפ"ד. ותורה תמימה אות ר"ב

ושם בסנהד' האוכל מבהמה קודם שתצא נפשה בל"ת. ור"מ פ"א ה"ב משחיטה כ' דמדאו' רק דאין לוקין דהוי לאו שבכללות. ורש"י חולין שם כ' דמדרבנן – וכן סנהדרין שדנו להרוג נפש אין טועמין כל אותו יום. וברביד הזהב הביא ממדרש שלא יאכל אדם קודם קבורת המת. וביו"ד ר"ס שמ"א אי' שמותר לאכול ע"ש. ובתו"ת אות ר"ו

וכן אזהרה לבן סו"מ שלא יאכל באופן כזה שיבא אל הדם והרצח. וכמ"ש בסנהד' (ע"א.) סו"מ על שם סופו נהרג. דסופו להרוג ולגזול כדי למלאות תאותו – ומכאן יהי' ראי' דלשון טעימה שנזכר בש"ס לאו טעימה משהו אלא אכילה, דהרי אי' כאן אין טועמין וכו' ונפיק מקרא לא תאכלו. ועשד"ח כלל ל"ב אות ט'. וחילק בין היכי דאמרו לטעום כלום דהוי משהו. וסתם טעומה י"ל דבכזית. ובר"מ פמ"ג ה"ד מסנהד' וז"ל וכל ב"ד שהרגו נפש אסורין לאכול כל אותו היום. הרי ששינה מלשון הש"ס וכ' "לאכול" ובכוונה שינה להורות דטעימה דהכא אכילה. ולכאו' דבאיסור אכילה קודם התפלה דנפק"ל מלא תאכלו על הדם ג"כ שרי בטעימה. ורק בכזית אסור ועי' בזה בס' סביב ליראיו על ס' יראים סי' קמ"ה מ"ש בכל זה

שם) לא תנחשו עי' מנ"ח מ' רמ"ט. ולעיל בפי אחרי י"ז ז' בעניני כשוף והארכתי עוד מכל עניני כשוף ושדים ורוחות וטבעם וסגולות להנצל מהם. בפרד"י ח"א (דף קס"ו: וקצ"ח.,) ובח"ב (דף נ': נ"ב: נ"ד: קל"ד. ורכ"ט.) – ובס' מטפחת ספרים יעב"ץ ח"ב (דל"ו:) כ' כתיב"ע לא תהוין אחודי עיינין ור"ל אחיזת עינים ומ"ש סנהדרין אינו דבר אחר רק ציין להודיע מקור הדבר בסנהדרין (ס"ז.) רע"א זה האוחז בעינים ע"ש. וכ"כ בס' תולדות אדם בפ"ד, ובאוצר ישראל הביא העושים כשפים נקראו מכשפים חרטומים להטים קוסמים אשפים אמגושים חוברי חבר מעוננים ומנחשים דברים (י"ח.), מ"ב כ"א ז'. דהי"ב ל"ג ו', וע"ע לקמן בפסוק ל"א

ובשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה ט' מ"ה. ע"ד המעשה רעה אשר נתחדש לקסום ולנחש בהשלחנות בידים ריקנות זה ודאי אמת כי כל מעשה שלחנות הללו המה מלא קיא צואה, ותלי"ת אף טרם שנודע כי שאול ישאלו לו וקסם יקסמו בו, רק שאמרו שע"י סמיכת הידים יתחיל לדלג ולהתנענע כאיל פוסח, תיכף אמרתי שהוא כמין כישוף וחלילה לעשות כן, ומה גם עתה שנודע ששאול ישאלו בו, ובודאי כותב ומשיב ודאי הוא מין כישוף, והוא אחת משתי אלה או מין קסם או מין כישוף כיון דאינו דבר טבעי ע"פ המחקר והשכלי, ולדעתי זה מ"ש בישעי' [ס"ה י"א] העורכים לגד שלחן וממלאים למני ממסך, והנה כן נשלח לי מכתב מבעלז כי גם הה"צ המפורסם דשם אומר שהיא מין קליפה וע"ז ראוי לצעוק מאד: כז) לא תקיפו פאת ראשכם, מכות (כ':) א' המקיף וא' הניקף לוקה, והנ"מ כשמסייע ערש"י דאל"כ הוי לאו שאין בו מעשה, ועתו"ס נזיר (נ"ז:) – ועשו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' ר"י, ע"ד המנהג בין אנשי המעשה להמתין בתגלחת שערות הראש של בניהם עד יום מלאת להם ג' שנים. כדי לחנך הילד במצות לא תקיפו פאת ראשכם, והוזכר בבאה"ט או"ח סי' תקל"א סק"ז, ובשע"ת שם בשם גן המלך, דמותר לאחר שמחת תגלחת הבן עד חוה"מ, אי יש קפידא קודם ג' נים, והשיב שמנהג של ישראל תורה, ויסודו בהררי קודש, בילקוט קדושים (י"ט כ"ג) עה"פ וערלתם ערלתו מיירי בתינוק ג' שנים יהי' לכם ערלים שאינו יכול לדבר. ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש שאביו מחנכו לתורה, הרי שעד ג' שנים אין לחנכו ע"ש

שם) ולא תשחיתו את פאת זקנך, בקידושין (לה:) נשים ליתנייהו בהקפה הואיל וליתנייהו בהשחתה, ועמנ"ח מ' רנ"א הרבה, ובתוספת ברכה כ' מ"ש ראשיכם בל' רבים וזקנך בל"י, עפמ"ש דנשים פטורי בהקפה, (לפ"ז הי' אפ"ל באיש צעיר שאין לו חתימת זקן לא יהי' גם בהקפת ראש. לכן כ' ל' רבים גם זקן גם צעיר, וההבדל פשוט שבאיש בטבע גידול הזקן לאחר זמן ולא כן נשים, ועי' בס' גן יוסף עדן דוד על קידושין מ"ש בזה אריכות - ועי' טור או"ח סי' תקפ"ה בער"ה. ומגלחין זקנם וצ"ע, ובירמי' (מ"א ה') מגלחי זקן. ועי' יו"ד סי' ש"צ ס"א דאסור לגלח, וע"ש ביד שאול שהק' כן, והנה מה שהי' מתגודדים אף דשריטה אסור ביד, כ' תוס' יבמות (י"ג:) ד"ה דאמר, דכל שאינו עושה בשביל המת רק בשביל כבוד התורה מותר. וכאן עשו בשביל ביהמ"ק שחרב ובטלה תורה ועבודה. ועי' תוס' מו"ק (כ"ו.) ד"ה משכם, וערמב"ן תצא (כ"א י"ב) שמשפט אבילות שתגלח ראשה שנ' גזי נזרך (ירמי' ז' כ"ט), ויגז את ראשו (איוב א' כ'), ותימה דאדרבה אבל אסור