פרדס יוסף ויקרא רנא

כל הנלקט, ועשעה"מ פ"ה ה"כ מיו"ט, וכרו"פ סי' ק"ב, ונובי"ת יו"ד סי' נ"ד נ"ה, ולב ארי' חולין (ק"ח.), ובקונ' פלפול חברים שם

והקשו דהמרדכי סותר עצמו מסו"פ הזרוע סי' תשל"ז ביבמה שרקקה דם חליצתה כשרה שאי אפשר בלא צחצוח רוק, ולא אמרי' דהרוק בטל בדם דמעורב בתחלת ברייתו, אלמא דחמור יותר, ותי' דאם המבטל והמתבטל שניהם באים לעולם עי"ת בכה"ג לא בטיל, ובאחרונים יש הרבה בזה, ועמל"מ פ"א הי"ד מטומאת משכב ומושב, ופמ"ג סי' ס"ט מ"ז סקל"ה, וק"ב מ"ז סקי"א, ובמשמרת שלום שם, וחוו"ד סי' ק"ה סק"ז, ותפארת ישראל חגיגה פ"ג אות מ'

ואין פודין במחובר בכ"מ פ"ט ה"ב ממע"ש ובחינוך הביא פלוג' בזה, וער"ש פ"ה מ"ב שתמה מב"ק (ס"ט.), וכ' דרק חומרא דרבנן ועתד"ה אימא מתוספתא סוף מע"ש דאין פודין במחובר, ובמנ"ח אות ה' הק' כיון דילפינן ממע"ש למה יועיל, ואפ"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר, ומע"ש לא משכחת במחובר דלא חל שם תרומה ומעשרות, אבל נ"ר דניכר וחל אפי' במחובר מהני ג"כ חילול, (וזה אי דנין אפשר משאי אפשר, עי' פלוג' בזה בסוכה (נ': ויבמות מ"ו.) ועוד בש"ס ע"ש בגליון, ועי' מלא הרועים ח"ב)

וע"ע קידושין (ס"ב.) אף דאין תרומה במחובר אם אמר כשיתלשו חל למפרע במחובר, ומתוספתא פ"ב ה"ז מתרומות והובא בר"ש פ"א ה"ה שם משמע דרשאי לאכול עראי, אלמא דלא חל התרומה, ואף לבסוף כשיתלש לא אמרי' דחל למפרע, ויל"ע בזה, ומתוס' יבמות (צ"ג.) ד"ה קנוי' משמע דאינו חל רק משעת תלישה, וע"ש בהמקנה דס"ג. וחוסן ישועות על יבמות, וע"ע מהרי"ט אלגזי סו"ה חלה אות כ"ג בשם מהרי"ט, ממס' חלה פ"ד מ"ד הנוטל חלה מקב אי חל אח"כ למפרע ע"ש, ועי' אמרי הצבי שם אות מ"ז אריכות בזה, וצ"ע על המהריט"א שלא הביא דעת רש"י ותוס' הנ"ל, ועמ"ש בזה בפרד"י משפטים (רט"ו.)

ובמע"ש פ"ה מ"ב כרם רבעי הי' עולה לירושלים יום א' מכל צד, ערע"ב לעטר שוקי ירושלים בפירות, וע"ש בס' משנה ראשונה שהק' למה לא תקנו גם במע"ש תקנה זו, וכ' דתקנה משום לעטר כו' או משום נכרים, ול"ש במע"ש דאין מוכרין, וכל אחד אוכל בביתו ל"ש עיטור שיקיים שאינו בא לחנותים ולא לגזברים ונכרים, אבל כרם רבעי אע"ג דאיתקש למע"ש רק לחומש וביעור ולא לאיסור מכירה עש"ה - ובאמת כבר נסתפק בזה הצל"ח ביצה (ה'.) אי הי' עיטור בשוק במע"ש, אבל מרש"י ר"ה (ל"א:) ד"ה הא מפורש דגם במע"ש הי' עיטור, וע"ס אהבת יהונתן ושער הציונים להג' פתחי שערים ז"ל במשניות ווילנא מ"ש בזה ובענין אי נ"ר נוהג בשביעית כמו שמע"ש אינו נוהג בשביעית, עי' משנה ראשונה מע"ש פ"ה מ"ג בזה, ומירושלמי שהביא ר"ש פ"ז מ"ו מפאה דאינו נוהג בשביעית, ועתו"ס ב"ק (ס"ט.) ד"ה והצנועין שנסתפקו אי שביעית נוהג בכרם רבעי, ומלקמן משנה ה' אין ראי', דתוס' כ' אם שביעית נוהג בכ"ר דהיינו שהי' מותר לכל אדם ליקחם בתורת הפקר, אבל ודאי פשיטא דליכא בהו קדושת שביעית, ואף לאחר פדיון ג"כ קדושת שביעית חל על המעות, וע"כ כוונת תוס' אם הם הפקר לכל מי שירצה לזכות וינהג בהם קדושת שביעית וקדושת כ"ר, ועי' באמרי הצבי אות מ"ה, ובענין טעימה בסוף ספרי פרי יוסף על גיטין (דף ס"א), והדוה"ע מאמר רט"ו

כו) לא תאכלו על הדם ברכות (י':) וסנהד' ס"ג., ל"ת קודם שתתפללו על דמכם, עיקר חיות אדם דם שלו, ושמו העצם של איש הוא "דם" רק כשמתפלל ליחידו של עולם ישיג גם "אלף" ונעשה "אדם" וכשלא יתפלל להשי"ת היחיד, ישאר בשם "דם", וז"ש לא תאכלו על דם, שלא תאכלו קודם תפלה, כשיש לך עוד שם "דם", (מהמגיד ממעזריטש ז"ל), וז"ש במשנה אבות פ"ד מ"ג אין לך אדם, שאין לו שעה, השעה שצריך להיות קודם התפלה להכין לו כוונה להתפלל, כמ"ש ברכות (ל':) חסידים הראשונים הי' שוהים שעה א' קודם תפלה כדי שיכוונו לבם לשמים, והוא אז אינו "אדם" רק דם דרק התפלה ישלים אותו לתואר אדם (מהרה"צ מליזענסק ז"ל) - ובחיי שרה (כ"ד ל"ג) לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר עבד אברהם אנכי, ועמ"ש בפרד"י ושמעתי שאליעזר אמר לא אוכל עד שאתפלל מקודם, ויאמר לו, דבר, היינו מה לך לשהות, התפלל תיכף ואכול, ויאמר להם עבד אברהם אנכי, ואינו רגיל להתפלל טרם שאשהה שעה אחת קודם התפלה כמנהג החסידים הראשונים במשנה ברכות

ובחזקוני כ' שהי' מנהג אמוריים שגואלי הדם הי' אוכלין על קבר הנרצח, וגם אספו דם הנשחט לתוך גומא ולאכול סביבה והי' כעין ניחוש וכשוף לידע עתידות, ועי' ש"א (י"ד ל"ג) הנה העם חוטאים לאכול על הדם וגו' וערד"ק -