פרדס יוסף ויקרא רנ

שהבאתי ציונים הרבה מענין עבר הירדן

ובמשניות ערלה כתבתי בהגליון, בפ"א מ"ג אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור, וברע"ב אם יכול לחיות מעפר שבא עמו ה"ה כנטוע במקומו הראשון ופטור מערלה ע"ש, ועי' הה"מ פ"ד ה"י משכנים, דהך יכול לחיות אין הפי' שישאר כ"כ עפר כדי שיהי' יכול להוציא פירות אלא שיכול להתקיים שלא יתייבש ג"כ מציל מערלה, וכן הביא בסמ"ע חו"מ סי' סק"ח סק"ג, ועשו"ת שיבת ציון סי' מ"ט בזה

ובמשנה ח', קליפים אסורים בערלה דכ' את פריו את הטפל לפריו, רע"ב, וברכות (ל"ו:), ועמנ"ח מ' רמ"ו אות י"א בשם צל"ח פסחים דבחו"ל אין אסור שומר דבדאורייתא נתרבה מאת הטפל, אבל בחו"ל דהלמ"מ לא אסרה רק הפרי ע"ש

פ"ב מ"א הערלה וכלאים רש"א אין מצטרפין, ובמעילה (י"ח.) פריך הא ר"ש כ"ש למלקות ומשני א"צ לצרף, ובקומץ מנחה סי' ג' הק' לשי' ר' יקיר בתוס' ע"ז (ס"ח.) ד"ה ואידך, דח"ש ע"י תערובות מודה ר"ש, וכאן ג"כ הוי ע"י תערובות ונשאר בצע"ג, ועשו"ת טוב טעם ודעת סי' קמ"ב דביבש ביבש אף ע"י תערובות ח"ש אסור מה"ת וא"ש, ועשו"ת בנין ציון סי' פ"ג

פ"ג מ"א בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דערלה בשריפה בתמורה (ל"ג:), ע"ש ברש"י דמה"ת דיליף מכלאי כרם ועתו"ס, ובתוס' סוכה (ל"ה) ד"ה לפי שנסתפקו אי מה"ת, ועפנ"י ברכות (ל"ו.) בגמ' ד"ה מאי דערלת חו"ל אינה בשריפה, ועמנ"ח סי' רמ"ו אות י' בזה

ר"מ פ"י הי"ט ממע"ש אילן היוצא מגזע פטור מערלה מן השרשים חייב, ובכ"מ הביא משם תוספתא, ופלא שלא הביא שהוא גמ' ב"מ (קי"ט.) וע"ש באומר השכחה

כד) ובשנה וגו' בחינוך מ' רמ"ז הביא הא דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ולא על פחות משו"פ, וה"ה לפירות רבעי, ועתו"ס תמורה (כ"ז:) ד"ה לאו דוקא הבע"ב אבל אחר לא ועי' טורי אבן מגילה (כ"ג:) שכ' הטעם כיון דקדוש על פיו יכול לחללו אפי' בפחות משווי' אבל לא אחר, ומסיק דהיכי דלא קדיש על פיו כגון פדיון פ"ח אינו מחולל, ולכאו' בנטע רבעי דאינו קדוש על פי' לא יהי' מחולל, וע"ש בטו"א באבני מלואים שהק' זאת, וע"ש עוד שכ' דבעה"ב כיון שיכול לשאול על ההקדש ע"כ מחולל בפחות, אבל אחר שא"י לשאול אינו מחולל, ועמנ"ח אות ט'

נטע רבעי, פירות בשנת ד' הם קודש כלומר שנאכלין לבעלים בירושלים כמו מע"ש. ובראב"ע ואברבנאל כ' והכהן יאכלנו וצע"ג, וכן בתיב"ע מתפרק מן כהנא, ועשו"ת מהרצ"ח אמרי בינה סי' ב', ובס' הדו"ע כ' הפשט שנפיק מרשות הכהן, דס"ד כיון דיש בו קדושה יהי' שייך לכהנים כמו תרומה, קמ"ל דנ"ר נפיק מהכהן, וכמ"ש בסה"מ סי' קי"ט, ור"מ פ"ט ה"א ממע"ש ואין לכהנים כלום בנטע רבעי כי', וגם י"ל דקמ"ל נ"ר קודש ופטור ממת"כ, והפי' מתפרק שאין לכהן שום חלק בו, ועי' שפ"צ אות י"ט, ובהגהות שם בסוף הספר

ודין נ"ר שוה למע"ש דפודין הפירות בכסף ובעלים מוסיפין חומש, אבל לענין ל"ת אם אכלו חוץ לירושלים אם לוקין או שאכלו בטומאה, חקר במנ"ח מ רמ"ז אות ב', ואפשר כיון דילפי' בג"ש קודש קודש, דלכולה מילתא ילפי', ועתו"ס ב"ק (ס"ט.) ד"ה קדש וברכות (ל"ה.) ד"ה אחלי', ועי' מכות (י"ט:) במע"ש לוקין, וכ"כ בר"מ פ"ב ה"ו ממע"ש ופי"ט מסנהדרין, ועי' ערוך לנר מכות שם, ובמנ"ח אות ז' העלה דאין לוקין ועי' שער הציונים במשניות ווילנא מע"ש פ"ה בזה

ובב"ק (ס"ט.) כי מפרקא שרי לאיתהנויי מינה, לכאו' מוכח מכאן דנטע רבעי קודם אסור בהנאה, וכ"ה דעת ר"ת בתוס' פסחים (מ"ד:) ד"ה וה"ה, וקידושין (ל"ח.), וער"מ פ"י הט"ז ממ"א פירות שנה רביעית אסורים לאכול עד שיפדו, מבואר דרק באכילה אסורה, ועשעה"מ שהביא ר"ת, ומהרי"ט בחי' קידושין שתמה על ר"ת בזה, והשוה שי' ר"ת עם ר"מ, דר"ת מיירי לאחר הביעור אז אסור בהנאה, ובר"מ פי"א ה"ח ממע"ש, וע"ע בשעה"מ פט"ו ה"י, ובס' אמרי הצבי מרובה ס"ט. אות מ"ד בזה, ואי יש מלקות בנ"ר, ובקונ' פלפול חברים שם, ובשו"ת בנין ציון סי' קי"ד, ובתוס' שם ד"ה כל הק' דהפדיון חל מעכשיו ועברו העניים איסור שמה שגדל אח"כ לא נתחלל, ותי' דבטל ברוב, ודשיל"מ מדאו' בטל, ובמנ"ח אות ו' הק' למרדכי הובא באו"ח סי' ש"כ ס"ב, ויו"ד סי' ק"ב ס"ד, דאם בא לעולם ע"י תערובות אף דשיל"מ בטל, א"כ מה שגדל אח"כ בא עי"ת ובטל אף מדרבנן, ועמג"א סי' שי"ח סק"א, ומצאתי שכ"כ בשטמ"ק שם ד"ה