פרדס יוסף ויקרא רמט

כ"כ מעט אילנות, וי"ל שמיני אילנות יש תרי"ג ובכל מין יש רבבות אילנות שמיוחדים נגד מצוה מיוחדת, ועץ חיים מכוון נגד תורה שנותנת חיים

וברמב"ן הנ"ל שפירות ג' שנים רעים ואינם ראוים להקריב לה', וכ"ה בראב"ד פ"י ה"ד ממ"א, ויו"ד סי' רצ"ד סי"ז, וק' מסוף יבמות (קכ"ב) שהנכרי אומר להשביח מקחו של ערלה הם, הא נהפוך הוא שרעים, אך ברמב"ן ורשב"א שם דהאי של עזקה הם של ערלה הם שייכי אהדדי, וה"ק הנכרי הני פירות של ערלה הם שאינם רגילים להוציא פירות, אלא של עזקה שהעזקת והרבית עבודה רבה עד שהוציא פירות יותר טובים, ועי' חת"ס ח"ו סי' ל"ו, ויו"ד סי' רפ"ה בזה, דמבריך או מרכיב מוציא פירות יותר טובים ויפים בשני ערלה, ועשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ו - ובענין רפואה אי מותר בערלה, עשו"ת רדב"ז החדשות ח"א סי' תצ"ט, וכ' כיון דכ' כל עץ מאכל, ולרפואה לא עץ מאכל הוא ע"ש, וער"מ פ"ה הי"א משמיטה דפירות שביעית אין עושין מלוגמא דכ' לאכלה ולא לרפואה, ובסוכה (מ':) אי' ולא למלוגמא, ועי' בזה בתו"ת אות קע"ח

ובתורת משה הק' על רמב"ן הנ"ל, דא"כ אחר שנתחלל ע"י פירות שנה הרביעית יהי' מותר לאכול אח"כ פירות של ג' שנים ראשונים, וכ' אף דערלה בשריפה בסוף תמורה (ל"ג:) וכ' תוס' דילפי' מכלאים מ"מ בקרא אינו מפורש מה יעשו בהפירות רק שהם ערלים, וכל בר דעת יכלה הפירות תיכף בחנטה, וירויח כח האילן שיוצא פירות טובים בשנה הד', ואילו הי' הפירות מותרים אחר שנה הד', לא הי' מכלה פירות של ג' שנים. כדי שיהי' שמורים לו לאחר שנה הד', ומדנאסרו לעולם יכלה הפירות בעודם חונטים עש"ה

ובמו"נ ח"ג פל"ז כ' טעם ערלה להרחיק מע"ז, כי עבודתם הי' מקודם לעשות דברים ידועים אצלם בעת נטיעת האילנות ויחשבו שמפני זה ימהר האילן לעשות הפרי קודם זמנו, וכדי להרחיקם מהדמיונות צוה ה' שלא יאכלו ג' שנה שלא יעשו הדברים המדומים למהר ביאת הפרי, אחרי שלא יאכל ממנו, ע"ש, אבל סתירה לזה מירושלמי פ"א ה"ג פרט שנטעו עכו"ם עד שלא באו ישראל לארץ, ואם מצד ע"ז אדרבה בנטיעות שנטעו עכו"ם יהי' עוד איסור ערלה יותר נוהג, ועי' בס' הדוה"ע שכתב בזה

בזה"ק (דף פ"ז:) המברך על ערלה הוי ברכה לבטלה, וזה יורה כשי' ר"מ פ"א הי"ט מברכות דאוכל איסור אינו מברך לא בתחלה לא בסוף ולא כראב"ד שם, וערשב"א ר"פ ג' שאכלו פוסק כר"מ, ובתשו' הרשב"א הובא בט"ז או"ח סי' קצ"ו פסק דצריך לברך, וכבר הרגיש בסתירת רשב"א בשו"ת כתב סופר או"ח סי' כ"ב, ועי' ס' זכרון יהודה סי' י"ד, והרשב"א הביא ראי' משבת (כ"ג.) מערבין ערובי חצרות ומברכין עליו, משמע דעל ודאי טבל אין מברכין, ואדמו"ר מגור שליט"א אמר שמברכין ברכת עירוב, והרבותא אף דספק ברכות להקל, קמ"ל דרוב מעשרין והוא קרוב לודאי

ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ג' הובא מהג"ר יהושע ז"ל מקוטנא שנסתפק, האוכל ערלת חו"ל דאסור מהלמ"מ אם מתחייב מלקות, והר"ן ר"פ כלל גדול דאין עונשין מהלמ"מ כמו דא"ע מן הדין עש"ה, ובסי' ל"ח הביא שו"ת שיבת ציון סי' מ"ח שכ' שאין לוקין על ערלה בחו"ל, ובסי' מ"ב הביא כל בו סי' צ"ב דלוקה עש"ה בכל המקומות, ובירחון קול תורה מירושלים תרצ"ג סי' ס"ה ופ"ו בענין ערלה בזה"ז, ושם תרצ"ד סי' ט"ז י"ז י"ח - ובפרד"י ויקהל (דף שנ"ח.) הבאתי בענין באכילת איסור אי דוחה שבת האיסור. והרב מגאלין שליט"א כתב לי לעי' בשד"ח אסיפת דינים מער' אכילה סי' י"א ופאת השדה אות ב', וע"ע כתבי אש ח"ג סי' ט"ז - ובשו"ת באר עשק סי' ק"ט מתיר לברך ולקדש על סתם יינם הו"ד בבאה"ט או"ח סי' ער"ב אות ד', וע"ע הלק"ט ח"ב סי' רמ"ח הובא בגליוני הש"ס פסחים (ק"ט.) אם אין לו רק יין של ערלה לענין שמחת יו"ט ע"ש, ושו"ת דיבורי אמת סי' נ"א, וטוב עין סי' י"ט, ותפא"י ברכות פ"ו מ"א, ושד"ח מער' נ' סי' ב', ונטע שורק או"ח סי' י"א וכף חיים סי' רע"ב אית י"ג, ושו"ת הרב"ז סי' קכ"ג אות ג' בסופו

ובענין עבר הירדן אם דינו כא"י נחלקו הגדולים, עשו"ת ישועות מלכו יו"ד ס' ס"ז קונטרס ישוב א"י, ובכפתור ופרח פ"ז דמצוה לדור גם בערי כיבוש מצרים ועבר הירדן, ומהרי"ט ח"א סי' מ"ה חולק עליו, ובנדרים (כ"ב.) כ' הר"ן דעבה"י לא נתקדש להבאת עומר, אבל בסנהד' (י"א: ומנחות פ"ג:) כ' רש"י דמביאין עומר מעבה"י, ועי' רמב"ן במדבר (כ"א כ"א), ובפס"ת סי' רמ"ט. ועפרד"י ח"ב (דף צ"ח. ורנ"ג:)