פרדס יוסף ויקרא כה

בשחיטה דבידה ללמוד לשחוט, ובאתחזק היתירא יש ג' דינים אם יש בידו עכשיו אף אם הבע"ד מכחישו נאמן העד, ואם אינו בידו ולא הי' מעולם בידו אם הבע"ד מכחישו אין ע"א נאמן כתוס' קידושין (ס"ה:) ד"ה נטמאו, וגיטין (נ"ד:) ד"ה אמר ואם עכשיו אינו בידו אבל הי' בידו באיתחזק היתירא, זה פליגי אביי ורבא שם בגיטין, וע' יו"ד סי' קכ"ז, וטעם דבידו משום מגו דאי בעי הוי מטמא לה, והרא"ש שם הק' דאי יטמא יהי' חייב לשלם, רק אם בידו הוי כבעלים, ואדם נאמן על שלו, ובפנ"י תי' דיכול לומר שוגג הייתי ויופטר שלם, והש"ך בסק"א העלה מטעם מגו. ולפ"ז באם אמר על יין מבושל שנתנסך אינו נאמן דמבושל אינו בניסוך, ולפי פלוג' אביי ורבא דאביי ס"ל דבעינן שיהי' עכשיו בידו אית לי' מטעם מגו ול"ש בלשעבר, ורבא ס"ל מטעם בעלים ואף לשעבר נאמן ועי' שב שמעתתא ש"ו פ"ו

והפנ"י בגיטין הק' לאביי אמאי בשחיטה נאמן דעכשיו אינו בידו, ותי' דאביי ג"כ סובר אף באינו בידו עכשיו נאמן היכי דאתחזק איסורא בשחיטה, דאין אדם חוטא ולא לו, אבל אתחזק היתירא א"נ לאסור דאפשר לצערא מכוון, והא דמהני הכחשת בע"ד רק בתוך כדי דיבור ובאמתלא אף לאחר כ"ד נאמן עש"ך סקי"ז, ואם ע"א מכחיש ע"א, והבע"ד שותק, ל"מ הכחשה וראשון נאמן, ורשב"א סובר דע"א בהכחשה א"נ, שם ברמ"א ס"א, ולפ"ד תלי' בפלוג' תוס' ורשב"א, דלתוס' קידושין (ס"ה:) דע"א נאמן בבע"ד שותק מטעם שתיקה כהודאה, ולא יכלו עדים להכחישו ונאמן הראשון לטמא, ורשב"א לשיטתי' דע"א נאמן בשתק משום נאמנות, וא"כ בע"א מכחישו ע"א בהכחשה לא כלום, וזה דוקא בבאו בב"א אבל בזא"ז כ' הנמ"י פ' האשה דוקא בעדות אשה דהאמינו ע"א דהוי כב', א"י ע"א להכחישו, אבל באתחזק דמהני ע"א מועיל הכחשה חד לגבי חד, ומהרי"ק שורש ל"ג סובר דאף באיסורין ע"א הראשון כב', עש"ך סקי"ד, וסי' א' סי"ד, וע' אריכות בזה בשואל ומשיב תליתאה ח"א סי' שצ"ה, ועפ"ז א"ש בגיטין (ג'.) הא דנאמן השליח אף דהוי ע"א דקיום שטרות דרבנן ובעגונא אקילי. וק' להפו' בטוען מזויף קיום מה"ת, אמאי נאמן בהבעל מערער, ולמ"ש א"ש דבשעה שבא העד ל"ה ערער והואיל עדותו כתרי, ואח"כ כשמערער הוי ע"א גבי תרי

ובר"מ פ"ה ה"ג מעדות כ' וכ"מ שע"א נאמן אשה ופסול נאמנים חוץ מע"א של שבועה עכ"ד, ובפי"א ה"כ ע"א נאמן באיסורין אף פסול שהרי רשע שחיטתו כשרה וכו'. והש"ך בסק"כ כ' דפסול רק להתיר נאמן ולא לאיסור דאפשר לצעורא מכוון, ובנוב"י מ"ק אה"ע סי' כ"ז ותנינא סי' קכ"ח חידש שנוגע כשר לעדות אשה כי אין לך נוגע גדול מאשה עצמה ונאמנת, וכ' עוד דבגירושין ל"ש די ומנסבא דרק במת בעלה שאם יבא אח"כ אין לה שום המלטה לתרץ עצמה, אבל בגט לעולם תוכל להחזיק בדיבורה, ובהגהות הגרב"פ מחולק בזה, ועי' שואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' י"ג אריכות בזה

ובפנ"י בקידושין אף דאין ע"א נאמן נגד חזקה אא"כ בידו, ורוב עדיף מחזקה, אפ"ה נאמן נגד רוב ומעשים בכל יום במקילין שיש רוב טריפות וע"א נאמן שזה כשר, וכן בחלב ושומן ורוב חלב יש בבהמה, ובנובי"ק אה"ע סוס"י ס"ט כ' דבנתערב חד של היתר בב' איסור צ"ע אם נאמן ע"א להתיר, ואף דמעשים בכל יום שקונים מקצבים בשר ורוב בהמות טריפות, שהרי אף באתחזק איסורא נאמן אם בידו, וביד הקצב לשמור שלא יתערבו זו בזו, אבל אם כבר נתערבו אין בידו ע"ש, ובש"ש ש"ו פ"ז כתב הא דע"א נאמן נגד רוב ולא נגד חזקה, לפמ"ש בתשו' מיימוני ה' אישות סי' ג', הא דע"א א"נ נגד חזקה דוקא היכי שגם לפי דברי העד קודם הי' אסור והוא בא להוציא מחזקתו, ובחתיכה שנתערבה ל"ה רוב אלא למאן דלית לי' ידיעה איזה היא, אבל להיודע שחתיכה זו שומן אין זה מעיד נגד חזקה דמי שמכיר הוי כמונחת בפני עצמה ואינו מעיד נגד רוב, דל"ש רוב רק בתערובות, אבל נגד חזקה מודה העד דעד עכשיו הי' אסור שפיר א"נ

והפנ"י גיטין (ב':) וכתובות (כ"ב.) כ' דבר חדש הא דדבר שבערוה בעי ב' רק לאסור אבל להתיר ע"א נאמן, ויליף מספרי שופטים לא יקום ע"א באיש לכל חטאת ולכל עון אינו קם אבל קם לעדות אשה ע"ש, ומשמע אף באתחזק איסורא ודשב"ע ע"א נאמן להתיר כמו בעדות אשה, ותמוה מריש גיטין שם אימר דאמרי' עאנ"ב היכי דלא אתחזק ודשב"ע, והא הוי להתיר, והרגיש בזה הפנ"י שם, ובקו"א סי' ק"א תי' דהסוגיא אזלא רק מדרבנן ובעינן ב', ועפר"ח יו"ד סי' ק"י שכ"כ, וכ' דע"כ הסוגיא אזלא רק מדרבנן, שלא תקשה לשי' הר"מ דספד"א לחומרא רק מדרבנן, א"כ מה קאמר אימר דאמרי' עאנ"ב