פרדס יוסף ויקרא כד

שם) ראב"ע ושחט הכהן שישחטנו אחד ויזרקו רבים, וצ"ע הלא השחיטה לא הי' צריכה להיות דוקא בכהן דשחיטה בזר כשרה, ובפשוט י"ל דלאו דוקא נקט כהן רק להשמיעני שישחטנו אחד והזריקה יהי' ברבים ועי' מה שכתבתי בזה בפרד"י בא (צ"ד.), וע"ע בבעה"ת נשא (ד' מ"ז) שחיטה הפשט ונתוח שהם עבודת כהנים, וק' ג"כ כנ"ל, ורק נקט כהנים דדרך כהנים לשחוט, ובמרגניתא טבא על ס' המצות שורש י"ב כ' דנפשטה האיבעי' בקידושין דכהני שלוחי דרחמנא נינהו לחד תי' תוס', ודאי אינהו נצטוו ולהם לימד וצוה כל מעשה הקרבנות ול"ש לומר דלימד מעשה הקרבנות שידעו הבעלים המעשים ויעשו את הכהנים שלוחים דבכהנים לאו שלוחי דידן נינהו עכ"ל, ובס' גרש כרמל כ' דזה שכ' רש"י דע"כ מצות הבעלים כי יקריב וכו' וסמך וכו' אבל מקבלה ואילך מצות כהונה ר"ל להם לימד וצוה

ובענין שחיטה בזר כשרה עי' הקדמה לפנים מאירות על ב"ק ופרדס דוד אריכות, וע"ע שו"ת אמרי דוד סי' כ"ה וצ"א, וכל"ח אות ה', ובפרד"י חקת (י"ט ג') כתבת בזה הרבה, וע"ע בשו"ת אבני חפץ סי' ע"ח, ובשו"ת בית יצחק או"ח סי' ל"ה אות י' העיר לפמ"ש בחינוך מ' שפ"ט שכמו שלו, אסור לסייע ללוי חבירו ואם עבר חייב מיתה בידי שמים בערכין (י"א:) כן גם כהן שסייע במלאכת חבירו הכהן חייב מיתה ביד"ש, א"כ איך ס"ל לחכמים בחולין (ל'.) ששנים שוחטין זבח א' הרי אסור לכהן לסייע לחבירו בעבודה אך אי שחיטה בזר כשרה א"ש

ובזה"ק נשא (קכ"ד:) ושחט אחרא ולא כהנא דכהנא אסיר לי' בדינא בגין דלא יפגום הא אתר דאחיד וכו' (שהוא בבחי' חסד) ותימה דשחיטה כשרה אף בזר אבל לא דכהן פסול לשחיטה, ובס' אהבת יהונתן כ' שאין הפי' ולאו כהנא דאסור בשחיטה רק נתן טעם מה שלקחה תורה חיוב השחיטה מכהן ונתנה רשות גם לישראל, כיון דאינה תלוי' דוקא בו דוקא הגם שכשירה גם בכהן לא מקרי פגימה בו בכהן, וע"ע בס' תולדות אדם להגר"ז מווילנא ז"ל ח"א פ"ח בזה, ובס' בן יוחאי ומטפחת ספרים, ובס' הדרוש והעיון הביא מדהי"ב (כ"ט כ"ד) וישחטום הכהנים וגו' ע"ש, וגם יש להעיר ממד' שה"ש ג' עה"פ הנה זה מטתו שלשלמה מלומדי מלחמה שהי' מלמדין לכהנים איך יעשו עבודה, איש חרבו על ירכו שהי' מזהירים אותם בעת ששוחטים, ומשמע ג"כ שהכהנים הי' שוחטים, ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ב ת"ח המלמדים הכהנים הלכות שחיטה וכו' ועפרד"י תשא דף שי"ט, מה שהבאתי פשט בזה"ק ולקמן (ב' א') ובשואל ומשיב תליתאה ח"א סי' ע"ג נסתפק בהא דעשה דוחה ל"ת אם הוא חיוב לעבור על ל"ת כדי לקיים המ"ע. ואם אינו עושה כן הוא כביטול מ"ע או רק רשות ואינו מחויב לעבור על ל"ת, ובס' ברכת אהרן מאמר רע"ח העיר מסוטה (ג'.) פלוגתא אי וקנא את אשתו, ולה יטמא, ולעולם בהם תעבודו רשות או חובה, ולכאו' בכל מ"ע שבתורה הי' מקום לומר דהוי רק רשות, ומה שלא אומרים משום דבהני הי' הסברא נותנת שיש איסורא וכתוס' זבחים (ס"ו:) ד"ה אלא בלא יבדיל א"צ להבדיל דהסברא הי' שיבדל שצריך לדם, ומשו"ה אמרי' שהפשט א"צ להבדיל אבל בכל לאווין למאי נכתבו אם לא ללאו, וא"כ במ"ע שקיומה תלוי בדחיות ל"ת שפיר הי' הסברא ניתנה שיהי' איסור בדבר, ונהי דעשה דוחה ל"ת הוא רק רשות ולא שיהי' חיוב בדבר, וא"כ הזהר הנ"ל יהי' תלוי אם הטעם דשחיטה בזר כשרה דלאו עבודה ממילא כהן לא ישחוט, דאין לכהן מעלה וחשיבות יותר מישראל, ונכון שלא לשחוט שלא יפגום בההוא אתר דאחיד כו', אבל מטעם דרק מהקרבה ואילך מצות כהונה, א"כ רק התירה תורה לישראל לשחוט אבל יותר עדיף בכהן ול"ש שכהן יהי' אסור לשחוט, וע' לקמן בפסוק י"ז, וב' י"א

וגם מ"ש רש"י יבמות (ל"ג:) דאף דשחיטה כשרה בזר אבל בשבת אסור לשחוט קרבנות דלא הותרה שבת רק לכהנים, עי' בשעה"ט פ"ו מביאת המקדש, ובית מאיר על ש"ס, וברכת אהרן מאמר רע"ט וע"ש בפרד"י ובפ' ויקהל (שנ"ד:) ולקמן (ב' א') ובית יצחק או"ח סי' ט' ע"ש חדשות

וברש"י חולין (י':) מכד' ושחט בל' יחיד שמעי' ע"א נאמן באיסורין ורש"י גיטין (ב':) הוסיף ועל הניקור גה"נ וחלב, והרא"ש פ' הנזקין כ' דהיכי דלא אתחזק ע"א נאמן דמה להיתר נאמן כיבמות (פ"ח.) ופרש"י דאל"כ אין אדם מתארח צל חבירו, או כתוס' שם דילפינן מנדה, וכיון דנאמן להתיר מכ"ש לאיסור דבלא"ה הי' ג"כ ספק איסור ונאמן שיהי' ודאי איסור ונ"מ לספק ספיקא

ובאתחזה איסורא אי ע"א נאמן הוא בעי' דלא איפשטי' ביבמות שם, ובדבר שבידו אף איתחזק נאמן, ואף דהיום אינו בידו כמו בשחיטה דשוחט נאמן אף דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת מ"מ כיון דהי' בידו קודם שחיטה לשחוט כהוגן ואף אשה נאמנת