פרדס יוסף ויקרא רמו

חדשים פ"ח מ"ב - וחולין וקדשים כלאים זב"ז, עי' מכות (כ"ב) ורש"י כ' דדבר תימה הוא, ולפ"ז המנהיג בשור פסולי מוקדשין לוקה שהוי גוף א' ועשהו הכתוב כב' דתורת חולין וקדשים עליו, וז"ד שנפדו דמותרים באכילה כחולין, ואסורים בגיזה ועבודה כקדשים, ושי' תוס' וראב"ד דחולין וקדשים אינם כלאים, ועי' במל"מ פ"ט הי"א מכלאים, (וס' הכתב והקבלה, ורמב"ן וישלח ל"ו כ"ה, שכח חמור וסוס קרובים בטבע ויולידו, ועי' ס' הפרדס לרש"י סי' רפ"א)

שם) שדך לא תזרע כלאים, עמנ"ח מ' רמ"ה, ויראים ס' קנ"ג, והדין כלאי זרעים נוהג רק בא"י, ובחו"ל מותר לערב הזרעים לכתחלה ולזרען. אבל כלאי אילנות הרכבה נוהגת גם בחו"ל וחייב מלקות אבל מותרין באכילה ובכלאים פ"ב מ"א אם זרע ימעט ובטל בכ"ד, דמה"ט בטל ברוב, ורק חכמים אסרו משום מראית עין, וגם אמרו דבכ"ד בטל עי' ריש שקלים, ותי"ט תמה דבניכר לא בטל, וכ' שמה"ת אין אסור אלא כשרוצה לזרוע כלאים, אבל באין כוונתו לזרוע, רק מדרבנן, משום מראית עין והם השיעור א' מכ"ד, וגם התירו להוסיף כדי שיתבטל, וכן מפורש בר"מ פ"ב ה"ז מכלאים דאיסור כלאים רק בזרעו בכוונה, ובלא כוונה מדרבנן ובירושלמי הק' הא אין מבטלין איסור לכתחלה, ותי' דרק האיסור משום מראית עין, ועי' בזה במנ"ח מ' רמ"ה אות ח', ובארעא דרבנן אות ט"ז בשם תשו' רשב"א סי' תצ"ה דאם לא מתכוון רק להכשיר הכלי ולא נהנה תיכף מן האיסור שרי, וכ"כ הר"ן פ' אין מעמידין בהכשר כלי, ועי' יו"ד סי' ק"ב, וע"ע בדברי יוסף עה"ת בלקוטים (דקע"ט:) בענין מפולת יד, ובשו"ת הרד"ד מזקיני ז"ל תנינא או"ח סי' כ"ג בענין ב' חטים

ובחת"ס יו"ד סי' רפ"ז חידש דכלאים דוקא אם שניהם מגולים דומי' דהרכבה דשניהם מגולים לפנינו בעולם, אבל ליתן חטה בענף מותר שהחטה בלה וכלה בארץ, ואין זה נאסר בהרכבה דלא דמי' להרבעה עש"ה ובס' קול סופר ובפ"ז מ"ה זרע כלאים בשמיטה אינו אוסר דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ובתוס' רע"ק בשם ר"ש דדוקא ענבים לא נאסרו, אבל הגפנים נאסרו שאין הזמורות הפקר, ובהפלאה כתובות (פ'.) ד"ה אכלה דאף בעצים מותרים, ובר"מ פ"ה ה"ז דאפי' העצים של גפנים נאסר, ואח"כ בהלכה ח' בסכך על גפן של חבירו לא קדש הגפן ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קדש, משמע שלא קדש אף העצים הנז' בהלכה ז' כהפלאה, ובמשנה ו' האנס שזרע כרם ויצא מלפניו קצרו אפי' במועד, ועי' תוס' שבת (ד'.) ד"ה קודם, דאנוס ע"פ חכמים אינו עובר וצ"ע מכאן, ומקיים בכלאים נמנע מרצונו אבל הכא ע"י איסור חוה"מ, ושו"ר בחלקת יואב תנינא בהשמטות אות ט"ז העיר מזה עש"ה

שם) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ערש"י נוז שזור, ותפארת ישראל פ"ט מ"ח אות מ"ב, ואם רואה חבירו לבש כלאים לא יאמר לו בחוץ, שגדול כבוד הבריות אלא ילך עמו לביתו, ולר"מ קרעו מעלי' אפי' בשוק עיו"ד סי' ש"ג, ובתפא"י בבתי כלאים אות קמ"ג הק' מ"ש מכהן שישן באהל מת, א"צ לומר לו שהוא באהל מת כדי שיהי' לו פנאי להלביש, ול"צ לברוח ערום ביו"ד סי' שע"ב, וי"ל דהכא פשע דהי' לו לדייק במלבושיו אם אין בו כלאים, משא"כ התם ל"ה לו לחוש שמא בעת שישן ימות זה החולה, והו"ל כמו שישן ובא חבירו וישן בצדו והזיק א' לב' כחו"מ סי' תכ"א ס"ד

ובתוספתא מכות פ"ג דהמלביש חבירו כלאים לוקה והר"מ פ"י הל' ל"א מכלאים כ' שאין המלבוש לוקה כ"א כשהלובש שוגג, והכ"מ תמה דמנ"ל זה, ומפשט התוספתא מוכח דאין חילוק, וע"ע ר"מ פ"ג ה"ה מאבל דהמטמא את הכהן לוקה, ולפ"ז לובש כלאים לעצמו לוקה פ' משום מלבוש ולובש, וכן מצאתי באמת שכ"כ במנ"ח מ' תקנ"א, ועי' בזה בס' אתוון דאורייתא כלל כ'

ובשו"ת שיבת ציון סי' ל"ט הביא רש"י כאן מנין לרבות לבדים כו' והק' רמב"ן שלבדים אין אסורים מה"ת וערא"ם, וד' רש"י אי' בת"כ, וי"ל דבערוך מביא במלת לבד ב', א', מעשה לבדים שאינו אריג רק שמסובך הצמר ופשתן זע"ז, ב', על תכשיט ארוג ארוך וצר שכורכים סביב הראש או הגוף כחגורה, ומעתה מ"ש ת"כ ורש"י לרבות לבדים, אין הכוונה על מעשה לבדים שאינו שוע טווי ונוז, רק תכשיט שהוא שעטנז ונוז רק שארוך וצר, דהו"א כיון שאינו נופל עלי' שם מלבוש ושם בגד, ואינו ראוי ללבוש רק לכרוך אין בו איסור כלאים אף שהוא שוע טווי ונוז, ת"ל שעטנז לרבות, ול"צ לדחוק כרמב"ן שלבדים לאסמכתא - ומלשון שעטנז עי' ירושלמי פ"ט ה"ה, ובציון ירושלים כ' דבכ"מ פ"י ה"ב