פרדס יוסף ויקרא רמה

חייב, וי"ל ע"פ ילקוט עמוס תקמ"ט אין נגאלין עד שיעשו אגודה א', וז"פ אף שיהי' חייבים יגאלו רק בתנאי "כולו" שיהי' באגודה א', ובברכות (ל"א.) הנפטר מחבירו אל יפטור אלא מתוך דבר הלכה, ובמדרש יחיד ורבים הלכה כרבים, ופי' ר"ר העשיל ז"ל הלוית אורחים גדול מאד, והמלוה יאמר הפסוק כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צ"א י"א), סוף תיבות יוה"ך והוא שם השמירה, וראשי תיבות, יחיד ורבים הלכה כרבים, ועי' באגרא דפרקא סי' כ"א בשם ירושלמי, ובס' אוהב ישראל בליקוטים בשם מד', ועי' ירושלמי ברכות פ"ה ה"א, ורשפי אש השלם אות קצ"ח, ושו"ת מור ואהלות באהל ברכות סי' ל"ט

עוי"ל דכשישראל נגלו מארץ ישראל הי' ויכוח בין כנסת ישראל והשי"ת, כנ"י אמרו השיבני ה' אליך ונשובה (איכה ה' כ"א), וכביכול השיב שובה ישראל ונשובה אליכם (הושע י"ב ב'), מקודם תעשו תשובה ואח"כ אחזירם לא"י, והלכה ככנ"י, וראי' דיש ג' שבתות שבת חזון, שבת נחמו, ושבת תשובה, ותיכף לאחר שבת חזון, לאחר הגלות יבא הגאולה, ויבא שבת נחמו, ואח"כ יבא שבת שובה, ולכן כשאחד יפטור מחבירו צריך לעורר אותו ההלכה, מהמעמד הרע מבני ישראל כעת שאנו נפטרים ג"כ מארצינו הקדושה, שבראשונה צריך לבוא הגאולה, ואח"כ יעשו ישראל תשובה, לפי שבפלוגתא בין כנ"י וכביכול הלכה שיחיד ורבים הלכה כרבים כביכול רק יחיד, יחידו של עולם, כן שמעתי מהגר"מ שפירא ז"ל מלובלין

ובאיכה (ה' כ"ד) למה לנצח תשכחנו, לפי הנ"ל הויכוח שבין כנ"י להשי"ת, וזאת יאמרו עכשיו, למה לנצח תשכחני למה לך לנצח אותנו, האם בשביל נצחון שלך תשכחנו, את מי תרצה לנצח, תן להם שאלתם, והשיבני ה' אליך ונשובה - ובבלק (כ"ג ט') הן עם לבדד ישכון, הלשון "הן" כמש"ל דכל אות יש לו צירוף חוץ מנ"ה, כמו שאין לו חיבור כן עם ישראל לבדד ישכון, ואין לו חיבור עם שאר אומות, וכ"ה בירושלמי פאה פ"א ה"ז בניך כשתולי זתים, כמו זתים אין מקבלין הרכבה, כן ישראל, ובתולדות (כ"ה כ"ו) ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב, ובמד"ר הגמון שאל את ר' גמליאל (הגירסא בילקוט) "מי תופס המלכות אחרינו" לקח נייר חלק וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב, ובמת"כ כ' שרמז לו, שישראל יעמדו לעתיד ויקחו המלכות מתחת ידי עשו, וראיתי הכוונה דאותיות ראשונות "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב" עולה במספר מ"ו, ואותיות ראשונות מן "משיח בן דוד" ג"כ מ"ו, רמז על שיבת המלכות לישראל, ומצינו בעירובין (ס"ד:) כוון ר' גמליאל ברוח הקודש, ומה שלקח נייר חלק, כוון למ"ש באבות פ"ד מי"ט הלומד ילד דומה לכותב על נייר חדש ורמז בזה כי הדברים חיים וקיימים, ואע"פ שיתמהמהו בא יבואו

יט) את חקתי תשמרו, ערש"י והוא מקידושין (ל"ט.) חקים שחקקתי לך כבר תשמרו עתה, והק' רמב"ן דלא הזכירו חז"ל שיהי' חקה כלאים ורק שעטנ"ז, וערש"י בשלח (ט"ו כ"ו), וביומא (ס"ז:) שעטנ"ז חוקה, אבל הרבעת כלאים וזריעת כלאים יש טעם מדלא חשב גם אותם עם איסור שעטנז, ובתוס' ברכה כ' שהשלום יקר מאוד בעיני ה' וגם בשמים, באיוב (כ"ה ב') עושה שלום במרומיו, ופרש"י בין המזלות שלא ידחקו אחד את חבירו ולכן בהרבעת בהמה בחרישה שור וחמור, יען כי טבעם שונים ימשך זה לפי טבעו וזה לפי טבעו ואין שלום, וכן בזריעת כלאים וינקו זה מזה וידחקו זה את זה

ובלוית חן כ' דבמד' פי"א שהשיב ר"א הא דה' מוריד גשמים ומצמיח עשב בשבת, דכל העולם שלו ומותר לטלטל בחצרו, והק' יפ"ת מה התשובה על צמיחת עשב, ותי' דבאמת אין כל חדש תחת השמש, וכמ"ש חזקוני בפ' אשר ברא אלקים לעשות, שברא ה' בששת ימי בראשית לעשות תמיד תולדות ע"י, ואין מעשה ה' רק תנועתו להוציא מכח אל הפועל ואינו רק טלטול עש"ה, וזה רק תשובה על מה שנעשה בש"י המעשה, אבל אם מרביע בהמה כלאים או שדה ומוציא לעולם ברי' חדשה, ודאי גורם לכביכול לחלל שבת דזה דבר חדש ואינו בכלל מעשה בראשית, והוצרך לומר במד"ר וישלח דפרד שנברא בימי ענה עלתה במחשבה בשי"ב להבראות דאל"כ אין כל חדש, ויש טעם על כלאים, אבל בשעטנז אין טעם והוי חקה

שם) בהמתך לא תרביע, א' שור ואחד בהמה לכלאים ויליף משבת, בב"ק (נ"ד:), ועי' ב"מ (צ"א.), ומנ"ח מ' רמ"ד, ועי' ס' יראים סי' קנ"ו ובס' סביב ליראיו שם - ואפי' חיה ועוף, ואפי' חיה במיני חיה שבים, ובדגים ל"ש רביע, ב"ק (נ"ה.), והרבעה נוהג אפי' טהורה עם טהורה וטמאה עם טמאה, רק לענין הנהגה בכלאים יש דיעות דאינו נוהג רק בטמאה וטהורה מה"ת עמנ"ח, ועש"ך יו"ד סי' רצ"ז סק"א ודגמ"ר, ותוס'