פרדס יוסף ויקרא רמד

קידושין (כ"ח.) ד"ה רשע ג"כ כן, אך בב"מ (ע"א.) סובר להיפך, אך דרך רש"י לפרש במקום א' כך ובמקום שני פי' אחר, עמ"ש בזה בפרד"י ח"ב (דף קי"ד: ורנ"ד.), ועי' נדרים (פ"ה.) במשנה בהעדר טובה עובר על ואהבת, ועי' בהקדמת שער אפרים, ובשבת (ל"א.) בגר ששמאי דחפו באמת הבנין, ובבינה לעתים דרוש ס"ח כ' שהגר הי' רוצה ללמוד במהירות בלי מתינות. לכן דחפו וסתר דברו באמת הבנין שבידו, דאפי' בבנין חומה א"א לעשות במהירות אלא ע"י מדידה, היום אמה א' ולמחר מדידה אחרת, כש"כ בנין רוחני, שנקראו לומדי' בנאים בסוף ברכות (ס"ד.). אבל הלל אמר שיש דרך קצרה ללמוד כל התורה על רגל א' על שורש א', שירצה לזולתו מה שירצה לעצמו. ובזה נכלל כל מה שהשכל יוכל לצייר בין מה שנוגע בינו ליוצרו, בין מה לחבירו עש"ה ועי' ירחון שערי תורה ח"ב סי' ז' תשובת רשב"א סי' פ"ד, וכפתור ופרח פכ"ח בענין גיאות והביא מאמר חז"ל א"ל לר"פ מה שמך אמר ר' פפא. א"ל והא כ' יהללוך זר ולא פיך. א"ל אם אינו זר, פיך עכ"ל, והפסוק הוא במשלי (כ"ז ב'), ועי' פסחים (פ"ו: סנהד' מ"ב. ונדרים ס"ב.) ובח"א מהרש"א שם, וזהר בלק (קצ"ג:) מביא והכתוב יהללוך זר ולא פיך, ואם לא זר, פיך

ובס' פני חבין כ' על האר"י הנ"ל שצריך לקבל קודם התפלה ואהבת לר"כ הפשט, דאיך מועיל מה שמתפלל בעד חבירו, ותי' ע"פ משל לב' אוהבים ונתפס א' למלך ונגמר דינו למיתה, וביקש אוהבו שיתנו לו זמן לילך לביתו ולצוות, והוא ערב בעדו שאם לא יבא יהרגו אותו, ויהי יום המועד בא אוהבו וביקש שיתנו חופש להערב, ושיהרגו אותו כדינו, ואמר המלך כי אין להרוג עבור א' ב' אנשים, ורואה כי אוהבים אלו נקשרו יחד וכאלו הורג שני נפשות, וז"פ התפלל בעד חבירך, וה' אינו רוצה לצער ב' אנשים. ולכן קודם התפלה שמתפללין בעד כללית ישראל צריך לקבל ע"ע ואהבת כו', ואז ה' ינהג ברחמים. כי אין עונשין ב' אנשים

ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' ק"ה נשאל מדוע לא נמצא בדברי ימי ישראל, דוגמא לאהבת רעים חזקה כמעשה של ס' צמח צדיק מרי"א די מודינא כי מלך גזר מיתה וכו' (מעשה הנ"ל) והביא מהלכות קטנות חו"מ סי' רכ"ט שאלה, ב' אוהבים, וא' נידן למיתה ובא חבירו ומסר עצמו במקומו, איזה מהם עדיף, תשובה ל"ה ראוי להשיבך על זה, אבל מצינו בנדה "פט: דהשיבו על דברי בורות אשיבך. וע"ז נאמר ענה כסיל וכו', ר' יהודה כי הוי בדיחא דעתי' אי שיולי מיני' חללו של עולם הוי קאמר להו [שבת ע"ז], והלל הזקן ע"ש לא נמנע לעשות כן [שבת ל"א.] וכו', הרי שגער בו בנזיפה כי פשוט שאסור לאבד עצמו לדעת. ובב"ק צ"א: אדרוש את דמכם [ועי' יוסיפון פ' ע"א באיסור מאע"ל] וב"מ ס"ב. חייך קודמין, ואסור להכניס לספק סכנה להציל חבירו מודאי סכנה, כסמ"ע סי' תכ"ו סק"ב, ופת"ש יו"ד סי' קנ"ז סקט"ו, ורג"ב סק"ב, ומג"א סי"כ תקצ"ד, דאל יעמוד במקום סכנה

ובתפא"י כתובות פ"ז אות נ"ו דבשעת הדבר אסור לבקר חולים, ובס' חסידים ע"ד אם אדם טובע, והוא כבד אל יעזור לו שלא יטבע עמו - ומאבד עצמו לדעת אי"ל חלעה"ב נ"י ב"מ (נ"ט), ומהרי"ט סוף כתובות, ותפא"י הד' פ"י אות י"ב, וי"ל מקור מגיטין (נ"ז:) ד' מאות ילדות שנשבו וכו' אם אנו טובעין בים באים לעה"ב וכו' הרי ששאלו אם מותר לאע"ל, והשיב להציל מעבירה מותר - ובשבות יעקב ח"ב סי' קי"א מי שעבר עבירה שחייב מיתה מותר לאבד עצמו משום תשובה, ומפורש להיפך בירושלמי במכות פ"ג סוף ה"ד לא תסתכן בנפשך כו', ושאול שנפל על חרבו שלא יתעללו בו, וכמד"ר נח פכ"ד י"ט, ותפא"י יומא פ"ח אות מ"א כ' מאן לימא לן דשפיר עבד, ואף כי עם ישראל הסכין להשליך חייו, רק אם אנסוהו להפר תורה ואמונה אבל מי שמוסר עצמו עבור אהבת חבירו רק רפיון וחלשות, ועי' הרבה מענין זה בפרד"י נח (דף ס"ה.), ור"ר בונם ז"ל אמר דכל איש צריך להיות לו ריע נאמן שיוכל לגלות לו הכל אפי' דבר עבירה כמו יהודה שהי' לו חבר חירם העדלמי בוישב (ל"ח ב')

בעניו אחדות על הפ' (הושע ד' י"ז) חבור עצבים אפרים הנח לו, אי' במד' אפי' עבדו ע"ז אם יהי' אחדות ימחל להם, וכל עוד שאפרים מחובר בעורקי' ועצבים לאומה, הנח לו כי שב וירפא, ובברכות (ה':) יהב לי' ידי' ואוקמי', כהפרט כן הכלל, אם נחלאה האומה, והאי שופרא דבלי בארעא טמאה, העצה שכל אחד יתן ידו לרעהו, יתאגדו ויתאחדו יחדיו, אם נפלנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ונתרסקו אברינו ונפרדו איש מאחיו, הרפואה כשננער לעמוד כשנפשוט ידינו ונעקור רגלינו חולין (נ"א.) זה סימן כי חוט השדרה לא נפסק ובהגדה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, "לא אחד" בלבד. מה שלא יש אחדות בינינו זה גורם לכלותינו. והה"ק ר"נ מראפשיץ ז"ל אמר על הפ' (ויצא כ"ט ז'). הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, כל אותיות מחוברין א' עם ט' הם י', ב' וח' י', ג' וז' י', ד' ו' י', וכן י' עם צ' הם ק', כ' ופ', ל' וע', מ' וס', אבל ה' נ' אין להם חיבור וז"פ "הן" כל זמן שלא יהי' אחדות, לא עת האסף המקנה, ימשך הגלות - והר"מ מפרעמישלאן ז"ל "לא עת האסף המקנה" אם עוד אין הזמן לאסוף נדחי ישראל וביאת משיח "השקו הצאן ולכו רעו" תן להם עכ"פ פרנסה ועפרד"י ויחי (דף שד"מ:) ובסנהד' - (צ"ח:) אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו