פרדס יוסף ויקרא רמג

ובים התלמוד ב"ק בפתיחה כ' דכל ישראל ערבים, ואם אין אהבה או יצה"ר מסייע לו לכל עבירות, אבל אם יאהב חבירו לא יעשה עבירה כי יאמר איך אעבור ועי"ז יענש חבירי, וכמו שאני אינו רוצה שיעשה חבירי עבירה ועי"ז אקבל עונש, ושפיר נכלל כל התורה בואהבת לרעך כמוך, וכן שמעתי זה בשם הגרע"א ז"ל, ועפרד"י ויחי (דף שמ"ה.), ועי' בלוית חן בזה, ופתחי שערים עה"ת, וע' בס' שמירות הלשון להחפץ חיים ז"ל שער התבונה פ"ו בהג"ה דבר נפלא, וע"ע בתוה"מ סי' מ"ה ואילת השחר סי' תקכ"ו אריכות בענין ואהבת לרעך כמוך

וע"ע בר"מ הל' דעות פ"ו ה"ד, ה' צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו ה' בעצמו אוהב גרים עש"ה, והכוונה כיון שבעצמו אוהב גרים א"כ נכללה אהבת גר במ"ע דאהבת ה' דכן הוא גדר אהבה, והרה"ח ר' א"ז פרידמאן נ"י כתב לי ליישב בזה קו' המהרש"א הידיעה, דלמה פירש שמעון העמסוני באת ה"א תירא ולא באהבת את ה"א, ולהנ"ל א"ש דגבי אהבה יכולים לרבות ת"ח ואין זה פחיתות כבוד ה', רק אדרבה ריבוי אהבתו דכ"כ צריכה להיות גדולה האהבה לה', עד שיאהב הת"ח שהקב"ה אוהבם ונקראים אוהבי ה' אברהם אוהבי, ורק גבי מורא לא רצה לרבות ת"ח דהי' נראה לו פחיתות כלפי מעלה לירא מבשר ודם

ובס' אמת ליעקב לאא"ז הג' מליסא ז"ל פי' בזה מ"ש דוד על יונתן, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים (ש"ב א' כ"ו) דאהבת נשים יצאה מגדר הנ"ל, דהבעל אוהב ב' נשיו אף דהן צרות זו לזו, וגם אהבת דוד ויונתן אף ששאול אביו שונאו והוא מסתמא אהב את אביו, א"כ ב' האהבות הללו הנן נפלאות ויוצאת מגדר האהבה הרגילה, שאם יאהב לאחד, יאהב גם לאוהביו של הזה, וגם יהי' שונא לשונאיו של זה וכמש"ל, ובתורת משה כ' דר"ע לשיטתי' בב"מ (ס"ב.) חייך קודמין רק בעניני עה"ז, אבל בחיי הנצחיי דהיינו בלימוד התורה חייב ללמד לאחרים אפי' הוא מבטל עצמו מלימוד, ואמר ר"ע זה כלל גדול "בתורה", דבענין לימוד התורה הוא כלל גדול לאהוב חבירו כמותו

ובס' אזור אלי' כ' על הקו' הא חייך קודמין, לכך מפרש מה דעלך סני כו' דפירושו אם יאמר עכו"ם הרוג חבירך ואם לא אהרוג אותך מחויב למסור עצמו דמה חזית כו', וכן מצינו לענין מסירה בחו"מ סי' שפ"ח ס"ב, אם אמר לו עכו"ם הראה לנו ממון של חבירך ואם לא נקח ממונך, מחויב ליתן ממונו ואם לאו דינו כמסור ע"ש, אלמא דלענין זה מה דסני לך, חבירו קודם לו ממש, ועי' בזה בפענח רזא, ובענין שונא שמותר לשנאותו עתו"ס פסחים (קי"ג:) ד"ה שראה, ר"מ רוצח פי"ג הי"ד, חו"מ רע"ב סי"א, תומים סי' ז' סק"ט, חו"י סי' ס"ב, יע"ד ח"ב דרוש ג', ס' יראים סי' ל"ט ומ"ז, וע"ע תוס' יבמות (ק"ט.) ד"ה רעה, ובהקדמת ס' חומת יהושע, ופרד"י וירא (דף ק"כ., ויגש שכ"ד., ויחי שמ"ד:) דרוש גדול

ובכתובות (ל"ז:) מנין לסייף שהוא בצואר, ואהבת לרע"כ ברור לו מיתה יפה, ובסנהד' (מ"ה.) בית הסקילה גבוה ב' קומות ברור לו מיתה יפה, וקידושין (מ"א.) אסור לקדש עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה וכ' ואהבת לר"כ, וער"מ פ"ג הי"ט מאישות, ואה"ע סי' ל"ה ס"א, דלאו איסור ממש רק שראוי לעשות כן, ומצינו איסור שרק חסידות כמו אסור להסתכל בפני רשע, מגילה (כ"ח.), ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה ע"ז (כ'.), ואסור לעשות שותפות עם עכו"ם בכורות (ב':) וע"ש בתוס', ובסופ"ק דע"ז, ואסור לקדש קטנה, קידושין (מ"א.) ועי' בזה הרבה בפרד"י ח"א (דף ש"ו:), וח"ב במלואים (תל"ה.), ובסנהד' (פ"ד:) בן לא יקיז לאביו, ואהבת לר"כ, ושמא יעשה חבורה, וע"ע ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד, ואבות דר"נ פט"ז, וברמב"ן כאן כ' דהוא דרך הפלגה, ועמ"ש באיי הים שבת (ל"א.), ודבש השדה אות ק"ה - ובס' קב זהב (דף ד'.) הק' אהא דברור לו מיתה יפה, הא רשע מצוה לשנאותו, ועי' בספרו מנחת סולת על החינוך ח"א דף קנ"ז ע"ג שהביא שטמ"ק כתובות (ל"ז:) דאפי' רשע בכלל ריע, ומכח שנעשה בו דין, והוכיח ממדרש דהוי חסידים ע"ש, ובאמת בסנהד' (מ"ז.) מבואר להיפך ואפי' לרבא לא מיקרי חסידים, ובמגדול עוז ח"ב ערך בהמות אות ט"ז שכ' דגם לרשע אסור לשנאותו בלב, אלא שיהי' מעשי' שנואים בעיניו ויראה לו פנים זועפת כל זמן שלא שב, וכ"כ בפהמ"ש לר"מ סנהד' פ"י יסוד י"ג, אמנם מפסחים (קי"ג:) מוכח להיפך

ולענין כמה הוא השיעור שיהי' רשע שמותר לשנאותו, ערש"י משלי (ג' ל') שכ' שאם עבר על עשה ואהבת לר"כ מותר לשנאותו, ועי' מהרש"א שבת (ל"א.) דבהעדר טובה אינו עובר על ואהבת, וערש"י