פרדס יוסף ויקרא רמב

לומר לא יהיבנא כרגא ולתבוע שיפטירו לו ממס הקהלות, וע"ה אין לו זכות זה (שם בנדרים ס"ב, וב"ב ח', ויו"ד סי' רמ"ג ס"ב) – ע"ה אסור לאכול בשר (בפסחים מ"ט) – ת"ח שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא (מנחות צ"ט) - ת"ח צריך שיהי' בו גיאות שמיני שבשמינית (סוטה ה':, ועפרד"י ח"א דף רל"ט., וח"ב קנ"ה.)

וכן אדם אינו אוהב כל אבריו בשוה, דכשמכין אותו על ראשו יכסה בידיו שלא יוכה בראשו שחשוב לו מידו, ואעפ"כ כל אבריו יאהב וחשובים אצלו. כן באהבת ישראל הגם שלא יוכל לאהוב כל ישראל בשוה, אעפ"כ צריך לאהוב כולם. וביומא (כ"ג.) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, ולא תקם בממון כתיב, וכן בשבת (ס"ג.) אם ת"ח נו"נ כנחש חגרהו על מתניך ועי' בגה"ש, ובתו"ת כ' למ"ש בע"ז (ל':) דנחש כל מה שמזקין נחלש כח הארס שבו, וזה הכוונה אע"פ שראוי לת"ת לנקום ולנטור מפני כבוד התורה, וכמו"ק (ט"ז.) שמנדין המצער לת"ח, ובריב"ש סי' ר"כ שאסור למחול, בכל זה צריך שתהי' נקימתו כארס הנחש שתחלש מעט מעט. ועמנ"ח מ' רמ"א – ובשפתי צדיק אות ז' נסתפק אם הוא דוקא בשביל עצמו אבל בשביל חבירו, שלא רצה להשאיל לחבירו, ואומר לו שבשביל זה אינו משאילו אפשר דשרי, דאינו מחמת נקימת ונטירת השנאה, רק מחמת שטבעו איש רע ואינו רוצה לעשות טובה לחבירו ומשלם לו מדה כנגד מדה או אין חילוק וגם יש לעיין אם יהי' ב' אנשים, א', אותו אדם שלא רצה להשאיל לו מקודם, ואדם אחר, אי צריך דוקא להשאיל לאותו אדם שלא רצה להשאיל לו, שאם ישאיל לחבירו שייך לא תטור, או נא דעכ"פ אינו קודם לאדם אחר, ואולי ראי' מגמ' אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כי היכי דניכף ליצרו, וכ"ש הכא דמצוה יותר בשונא

יח) ואהבת לרעך כמוך אפי' רעך שהוא "כמוך" שיש לו מסחר שלך, והטבע אומן שונא את בני אומנתו (ב"ר פי"ט, תנחומא בראשית ח', ומצורע ז', ושוח"ט תהלים י"א) שידומה לך שיעשה התחרות לך במסחר, אעפ"כ תאהב אותו "אני ה" אנכי אוכל להספיק פרנסה עבור שניכם וגם ואהבת לרעך "כמוך אני ה" כמו שתנהג עם אחרים. כן אנהוג אני, אם תאהב אחרים גם אני אאהוב אותך - וגם בצדקות וחרדות תרצה לזכות את חבירך "כמוך" אבל לא יותר דע"פ רוב בענינים האלה תרצה שחבירו יהי' צדיק ביותר, ושיהי' לו יראת שמים יותר מהוא בעצמו

והרה"צ ר' נפתלי מראפשיץ ז"ל כשהי' ילד, המלמד למד אתו כשני יודי"ן נצבים ביחד הוא שם, וטעה עצמו על "שבא" ואמר השם וא"ל המלמד אמור לך כלל כשהיודי"ן עומדים ביחד בשורה אחת אז הוא שם, אבל כשיו"ד אחד עומד גבוה מחבירו אז הוא "שבא" ולא שם, וזה הפשט ואהבת לרעך כמוך כשאתה אוהב רעך, ותעמוד היו"ד כמוך, בשורה אחת ודומה הוא לך, אז אני ה' - וז"ש במגילה י': כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער, היינו ויהי בשני יודין מרוחקים זה מזה, ובפ' לך (י"ג ט"ו) כעפר הארץ, עפר יחבר ביחד אבל אפר לא, ובפ' נח (ו' י"א) ותשחת הארץ לפני אלקים, לפני אלקים עשו הכל, ובשמו עשו כל התועבות - ושם (י' ט') גבור ציד לפני ה', כל הרשעות שעשה הי' לו תירץ, "לפני ה'" שרק לשם שמים - והה"ק מבעלז ז"ל אמר דבכל השלחן ערוך, אורח חיים ויו"ד ואבן העזר לא נמצא שם בהלכה פשרה, ורק בש"ע חושן משפט, מוכח דרק בדיני ממונות יש פשר אבל בדיני אדם למקום לא שייך שום פשר רק או כולה לה' או לא, ועפרד"י נח דף מ"ז.

והמגיד מדובנא ז"ל הביא כאן דלצעיר א' הי' לו ירושה, ודודו בערמה לקח מעותיו, והלך לחכם א' להתיעץ מה לעשות, וא"ל דודך גנב, ואם לא תלך כלל אצלו אז איעצך מה לעשות - כן יצה"ר מראה עצמו כאוהבו, וז"פ בשבת ל"א."כל מה דסני לך" מי שהוא שונא שלך, היצר הרע, "לחברך לא תעבוד", וממילא אח"כ יהי' "ואידך פירושו הוא זיל גמור" ואיעצך מה לעשות

והאר"י ז"ל אמר דקודם התפלה צריך לקיים ואהבת לרעך כמוך. בלי זאת תפלה אינה כלום, וז"פ "מה בצע" ר"ת בוקר צהרים ערב, מה תועלת בתפלה, "כי נהרוג את אחינו אם אינני אוהבים זה לזה - והה"ק מווארקי ז"ל אמר אהא דעירובין (ס"ה.) נכנס יין יצא סוד. הסוד אצל ישראל, ואהבת לרעך כמוך, ואצל עכו"ם רציחה ועל חרבך תחי' (תולדות כ"ז מ'), ולכן אם בנ"י יושבים יחד לשתות ונכנס יין יצא סוד אהבת ה' ואהבת חברים, ועכו"ם כשישבו לשתות יהי' מחלוקת ורציחות ובס' רשפי אש השלם אות ס"א. בסנהד' (כ"ז.) כל ישראל ערבים זל"ז, היינו מי שעושה רע יגיע הפגם גם להצדיק, ונופלים לו הרהורים רעים מצד רעות המעשה של הרשע, והוטבע מצד הערבות שאינו יכול לסבול רעות חבירו, ובמה שאתה עושה טובה לעצמך תקיים ג"כ טובת רעך, ובויק"ר פ"ד אם א' חוטא כולם מרגישין, וכמו אם לקח א' כלי חד לקדח הספינה, והכי יאמר רק תחת מקומי אני קודח, דעי"ז המים יציפו כל הספינה, ועיפ"ת ותולדות יעקב יוסף פ' שמיני - ובס' אור תורה מהמגיד ממעזריטש ז"ל ברמזי אגדות, כשרשע חוטא גורס שיבא לצדיק הרהר עבירה מעין אותה עבירה. ובס' היכל הברכה פ' שלח בענין מקושש, מהבעש"ט ז"ל כשצדיק עושה חטא קל גורם לאיש פשוט חטא חמור, שפעם א' ראה שאחד מהמון חילל שבת. והתאנח באיזה ענין חילל שבת, שיראה את זה שיחלל שבת, והראו לו משמים ששימש עצמו עם ת"ח הנקרא שבת: