פרדס יוסף ויקרא רמא

ומקודם הי' רופאים בהקזת דם. עלוקות. ואף שזה טוב מ"מ נחלשו מעזיבת דם. ולכן עתה ישתמשו במאסאזש או קאמפרעסים ועל ידי זה יתעורר מרוצת הדם. וכן ברפואות הנפש. אין אנו יכולים להשתמש בהכאה נזיפה וקללה. כי על ידי זה עוד יחלשו את הגוף של יהדות. וצריך להיות קר וסתון ועי"ז יקובל התוכחה

המגיד מדובנא בא לעיר א' ואסרו לו שלא ירצו לשמוע שום פסוק ותורה רק משלים. ואמר להם הנני אומר לכם משל ומעשה על זה: עני הלך בדרך ופגע יהודים נוסעים. ואמרו לו שלא ילך לחצר זה שהי' עלי הדרך כי יש שם כלבים. וענה אנכי לא אירא מהם כי יש לי פסוק, ואם אני אומרו לא יוכלו הכלבים לפתוח פיהם. וחשבו בטח הוא איש משוגע. וכדי להצילו, נסעו אחריו מה יהי' מזה. וכמובן הכלבים נפלו עליו. והם רצו מהעגלה עם מקלות והצילוהו, ואח"כ שאלוהו מדוע לא אמר הפסוק שלו. ויענה. הכלבים לא המתינו עד שיאמר הפסוק והתחילו לנבוח ולנשוך מקודם. והנמשל מובן

המגיד מקעלם ראה בשבת שהעולם יניחו ידיהם על ס"ת ואח"כ ינשקו האצבעות. ועוד שמע שהשמש קרא בקול. שאותם שלא ישלמו הנדרים לא ישיגו עוד עליות. ואמר להם עולם הפוך ראיתי. בנוהג שבעולם שנושקין בפה ונותנים ביד. ובכאן נושקים ביד ונותנים רק בפה

ובס' המדרש והמעשה כ' ענין תוכחה מנה הר"מ בפ"ו מדעות, וחינוך מ' רל"ט חשב למעשה הצדקה והחסד ואהבת הבריות, וסמכה התורה ללא תשנא את אחיך בלבבך. ומה על השבת אבידת ממונו של חבירו בעשה ול"ת השבת גופו לא כ"ש, ובב"ק (פ"א:) וסנהד' (ע"ג.) מן והשיבותי לו אף את עצמו אתה משיב לו, ותוכחה לבד העוקרת להשיב רשע מדרכו, ועוד יש תועלת להודיע שאין רוח חכמים נוחה ממנו שלא תהי' השתיקה כהודאה, וביומא (פ"ז:) עבר ושנה נעשה לו כהיתר, ולכן אף שהוחזק ברשעו, אבל עדיין לא בטלה תועלת השני' המחאה, והדין שהמחזיק בקרקע אם לא מיחה המערער ג' שנים אבד חזקתו, ועליו לחדש בכל ג' שנים (ב"ב ל"ט. וחו"מ סי' קמ"ז ס"ה), וכן אם הוחזק בעבירות צריך הרב להוכיח שלא יאמר שהודו לו חכמים, ולא יאמרו התירו הפרושים את הדבר, ואפי' לאותם שלא יבואו לשמוע הדרשה, אבל הדין בב"ב (ל"ח:) אפי' שלא בפניו דחברא חברא אית לי' ע"ש אריכות, ועוד ידענו שרופא לא יחמול על החולה, ויזהירו לשמור עצמו מדברים שאינם טובים לבריאותו, וזה רק לחולה המבין, אבל חסר לב אז נהפוך הוא, חובת הרופא להסתיר ממנו מצבו הרע, כי מה בצע שיודע החולה לידע מצב מחלתו, וכלל זה נאמר בו חוץ: כי יש חולה אשר "מגנת לב יפה לו" דבריאות יתירה גם זו חולה, האדם לעמל יולד הגוף דורש לפעמים דברים מדאיבות לפי שעה, רעבון, יגיעת בשר. טלטלה, והן הן מעמידות אותו על המצב הממוצע, המעולה נעצבים, והרופא צריך לגלות מצב החולה ותועיל לבריאותו וכן בחולי נפש יפה שתתרגש מפקודה לפקודה, הקריאה בספרי מוסר המחרידות מנוחת הנפש, וז"פ בתהלים (מ"ט י"ד) זה דרכם כסל למו. שיש להם חלב על כסליהם, וזה בריאות יתירה, ואין לרופא להסתיר מהם רוע המצב, כי אותה מגנת לב עצמה יפה להם, ובישעי' (ו' י') השמן לב העם הזה, אל תחדול מלדבר אליהם וגו' אע"פ שנדע שלא ישמע, אבל עכ"פ תבא מרדות בלב החולה, וכבדות הזה לו הרפואה

יח) לא תקם ולא תטור, בירושלמי נדרים פ"ט ה"ד, משל לאדם שהי' מחתך בשר ומחת סכיני' לידו השני' האם יחזור וימחי' לידי' ע"ש, כן צריך לחשוב שכל ישראל אבר לגוף אחד, וממילא כשיעשה לו חבירו רע לא ינקום ממנו כמו שלא יעשה לעצמו רע

ויסופר מהה"ק ר' משה ליב מסאסוב ז"ל שלמד אהבת ישראל מאכר שהי' בגילופין ושאל חבירו אכר. תאהב אותי ? ויענה כן. ושאלוהו. תדע מה חסר לי. ויענה מאין אוכל לידע. ואמר הראשון אם לא תדע מה חסר לי איך תוכל לאהוב אותי

וראיתי בשם השאגת ארי' ז"ל שאמר לתלמידיו לעורר בהם חשק ללמוד, והציע לפניהם מעלת ת"ח שעומד גבוה במעלה מע"ה, ויש לו הרבה הנחות למשל בתורה כ' לא תקום ולא תטור, ולת"ח עשאו הנחה מעט, ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח (יומא כ"ג., ור"מ פ"ז רי"ג מת"ת, ועפרד"י ח"א דף שנ"ב.) השבת אבידה מצות עשה, ולת"ח אם אינו לפי כבודו יש היתר פעמים שאתה מתעלם (ב"מ ל'.) – ע"ה צריך סימנים, ות"ח נאמן בטביעות עין (ב"מ כ"ד.) - ע"ה אסור לומר שקר בכל מקום ובכל אופן, ות"ח מותר לומר שקר מפני שלום (יבמות ס"ה: וב"מ פ"ז. ועי' ס' חסידים תכ"ו ותתרס"א, ובפרד"י ח"א דף שנ"ז. וח"ב של"ב: ובעניי לא נזכר שם חילוק בין ת"ח לע"ה ע"ה אם נדר צריך שיתירו לו הנדר, ולת"ח יש הרבה מיני נדרים שלא צריך כלל להתרה (נדרים כ'. ויו"ד סי' ר"ח) - ע"ה אסור שימוש בכהן ות"ח רשאי (מגילה כ"ח:, נדרים ס"ב., ועיו"ד סי' רמ"ו סכ"א ברמ"א) – ע"ה כשקיים פו"ר אעפ"כ אסור לשתות כוס של עקרין ות"ח רשאי (זה צ"ע דבשבת קי"א. ואה"ע סי' ה' סי"א לא מצינו שום חילוק. אך יש לקיים דבריו עפמ"ש ביבמות (ס"ג:) ואה"ע סי' א' סעיף ד' מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור בפו"ר) – ת"ח כשיש לו סכסוך, יכול לומר צורבא מרבנן אנא שרי לי תיגרא ברישא, ולתבוע שיפנו לשאלתו קודם לאחרים, וע"ה אינו יכול לשאול זאת (נדרים ס"ב.) - ת"ח יש לו רשות