פרדס יוסף ויקרא רמ

תשובה, אם מועיל להציל הערב כיון דעון נמחק ונעקר ממילא ערבותו, או עון הערב במה יתכפר וכ' דיש לחלק בין תשובה מיראה לאהבה דנעשו כזכיות גם הערב נפטר, ועי' אלשך ויקרא (א' ב') בזה, וכן בלפ"ע נסתפק אם מושיט לו איסור, ואח"כ כבש יצרו ולא אכל אי עובר המושיט בלפני עור, ועי' שד"ח מערכת ל' אות ל"ו. - ובמנ"ח מ' רל"ט אות ד' כ' חוץ ממ"ע עוד מתחייב בל"ת דלא תעמוד על דם רעך. דלא גרע מטובעו בנהר, עאכו"כ להציל מאבודת נפשו, וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ש"ג

ובערכין ט"ז עד היכן תוכחה וילפי' משאול, ופרש"י יהונתן הוכיח את שאול עד שקצף שאול, וק' היאך הי' מותר להוכיח אביו, והא בקידושין ל"ב אל יאמר לו כך כתוב בתורה, ואיך הוכיח לאביו עד שלקח החנית להכותו, וכן הק' בשפ"א ערכין, וי"ל הא דקידושין ל"ב היכי דכבר עבר עבירה ולא יתוקן האיסור. אבל אם עדיין לא עבר ובנו רואה שמוכן לעשות עבירה, אי מותר לומר לו שלא יבא לעבירה דלאפרושי מאיסורא שאני, וא"ש דשאול עדיין לא עבר, והוא רק ביקש להרוג ושפיר הי' יונתן מוכיח - ובאלשך ע"פ משלי (ט' ח') אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, שיחזיק חבירו לחכם ע"ש, וצ"ב איך יוכל להחזיקו לחכם אם יוכיחנו והם ב' דברים הסותרים זא"ז, אבל ראוי לעשות הרואה בחבירו דבר מגונה יאמר לו אתה יודע שחברינו עשה כזה, לך ותוכחנו, וכן יאמר להשני, נמצא כל א' בוש במעשיו, ויחשוב הנה זה אינו יודע חסרוני, ועי"כ לא יעבור עוד, וז"ש לא תשא עלי חטא, וכן אמר הבעש"ט ז"ל דאל תוכיח לנוכח רק תוכח לאדם אחר שהוא נקי מעבירה ההוא, וירגיש בעל עבירה, וז"ש הוכח ר"ל כשאתה רוצה להוכיח תוכיח את עמיתך, בתורה ומצות כמותך, ובעל עבירה ירגיש

ובס' לב העברי כ' ע"פ האלשך בראשית עה"פ ויאמר ה' אמחה את האדם, שה' מטיל כעסו בדיבור, וכ' וינחם ה' על הרעה אשר "דיבר" לעשות לעמו, מכח הדיבור וינחם ע"ש, וכן דרך אדם אם מוציא כעסו משפה ולחוץ נתקרר, וז"ש לא תשנא את אחיך בלבבך, אלא הוציא השנאה משפה ולחוץ ובעמוס (ה' י') שנאו בשער מוכיח, וביומא (כ':) אבוב לחרי זמר, לגרדאי לא מקבלוה מיני', השיר ששרים קבלו בתשואות חן, לא יוכשר לפני מעבדי עורות, ובשבת (קי"ט:) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה - ובס' זכותא דאברהם כ' עפמ"ש בביצה (ל'.) מוטב יהי' שוגגין, ואיתא דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב (אינו יודע מקורו. ואולי מברכות ו': כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין) ואם המוכיח לא תיקן מעשיו קודם אין דבריו נכנסין ללב השומע, וזה הוכח תוכיח עצמך – ובאבות פ"א מי"ד אם אין אני לי מי לי עפמ"ש בבל"ע דרוש כ' זה ספר תולדות האדם וגו' ביום בראותם (בראשית ה' א'), היינו אם אדם מתקן מעשיו הוי כמו שברא א"ע), וכמ"ש ועשיתם אותם כאלו עשיתם עצמיכם, וכל המלמד חבירו תורה כאלו ילדו (סנהד' י"ט:), וכמ"ש את הנפש אשר עשה (לך י"ב ה'), ואם מתקן מעשיו מקודם אפשר לו לזכות אחרים, וכ"כ בכתב סופר, וע"ע מ"ש בפרד"י לך (פ"ה.)

ואזכיר איזה דברים חדודים ע"ד הצחות מה ששמעתי בענין תוכחה

המגיד מדובנא ז"ל בא לעיר שדר הבעל אפיקי יהודה ז"ל. וא"ל האפק"י גם בלעדו אין לי פרנסה ולמה בא כבודו לכאן. וא"ל המגיד משל. פ"א קנה אחד תרנגולת. ולא הי' לו ליתן לה מזונות כדבעי. ואח"כ קנה עוד תרנגול. ואמרה התרנגולת בלעדך אין לי מזונות. וא"ל התרנגול אנכי אצוח בקולי ויזכרו ליתן מזונות. וגם לך יהי' מזונות בריוח. וכן אמר המגיד. אנכי אקרא בקול וגם לכבודו יהי'

והי' שאחר נסע ונשברה בעגלה. הנפח שכר אנשים לנפוחן הכלי-נפח ותיקן האופן מהעגלה. והוצרך לשלם ממון רב להאנשים אשר הפיחו בפיהם להיות אש. ואמר להנפח בהעיר יש מפוח ואם ינענע בידו יצא זיקים ואש. ונתן לו הנפח מעות לקנות לו מפוח. וכשהשיג המכונה הזאת הניע בידו איזה שעות ולא יצא זיק. וצעק שאינה אותו. אבל הי' שוטה. שצריך להבעיר אש ואח"כ בנענוע יצא זיקים. אבל בלי אש כלל לא יצא זיקים. כן אמר המגיד אם יש בשומעים אש מעט. אז ע"י תוכחתו יתרבה האש ויפעול המוסר אבל אין בהם אש כלל. לא יועיל תוכחתו. ועפרד"י נח דף נ"ה.

והגר"א מווילנא ז"ל שלח אחר המגיד מדובנא להיות מוכיח שלו ובא ואמר: אינו פלא להיות סגור ומסוגר ולעסוק בתורה ועבודה. פלא הוא כשאדם עוסק במסחר ומעורב בין הבריות, ואז כשעוסק גם בתורה ועבודה הוא דבר גדול. וענה לו הגר"א אנכי איננו איש עושה פלאות - והובא ג"כ משל ארי הי' לו ריח הפה. וצוה לשה לשום חוטמו בפיו ולהריח. ושה התמימה הריחה ואמרה האמת. הארי נהם בחרי אף. עז פנים. כה תאמר על מלך החיות וקרע אותה לגזרים. אח"כ צוה לזאב, ופחד לומר האמת וא"ל בחנופה יש לך ריח טוב. הארי שרק תואנה ביקש. חרה אפו וא"ל אני שונא חנופה וטרפו. אח"כ פנה אל השועל. הפקח הזה ידע שכר מה שיאמר לא יהי' טוב. ואמר אדוני מלך אטום בחוטמי ואין לי חוש הריח. וזאת הצילתו משני ארי. הנמשל המלך הוא הקהלה והעם ויש להם חולי פה וגרון. לא יהגו בגרונם תורה. ורק לה"ר ושקר. ומקבלים רב ומוכיח שיריח פיהם ויאמר להם תוכחה. ואם הוא כשה תמים ויאמר האמת, יתנפלו עליו. ואם יחנוף להם ג"כ לא טוב שיאמרו שהרב חונף ושקרן. והרבה מוכיחים יאמרו הטוב לעשות חוטמיהם אטום שלא ירגישו ריח רע להם. ויקוים מ"ש בערכין ט"ז: תמה אני אם יש בדור הזה מי להוכיח. אבל האמת יורה דרכו שהרב יהי' קצת כשועל. אבל יותר יהי' לו מדת השה. אבל לא שום חלק מהזאב. ועי' בזה בפרד"י ח"ב קפ"ז: :