פרדס יוסף ויקרא רלט

ויש ששונאים לרשעים מחמת שכל ישראל ערבין זל"ז והוא סובל עבורם, לכן הוכח תוכיח להנך ויוצא בזה שלא יהי' ערוב עבורו, וזה סמיכת לא תשנא את אחיך הוכח וגו', ובשפת אמת תרמ"ג המוכיח בכלל התוכחה, ויש לו חלק בהחטא כמ"ש ולא תשא עליו חטא, פי' שלא להשליך כל החטא על החוטא רק להתערב עצמו ולשוב ע"ז, וממילא ירגיש גם חבירו ויתעורר בתשובה וכו'

והא דאפי' ק' פעמים הוא גוזמא, ועי' בתוספת ברכה ואתחנן (ז' ט') שומר הברית והחסד לאלף דור, ושם (ד' י"ז) צפור כנף אשר תעוף בשמים - עקב (ט' א') ערים גדולות ובצורות בשמים - ויתרו (י"ט ד') על כנפי נשרים, ותרגם כעל כנפי נשרים, ומ"א (א' מ') ותבקע הארץ לקולם ישעי' (נ"ה י"ב) עצי השדה ימחאו כף - מיכה (ו' ב') שמעו הרים את ריב ה' - תהלים (צ"ו י"ב) ירננו עצי יער - קהלת (ו' ו') ואלו חיה אלף שנים - ובחולין (צ"א:) דברה תורה כבני אדם - ותהלים (ק"ה ב') דבר צוה לאלף דור וכן בדהי"א (ט"ז ט"ו) - וביומא (ל"ה:) על ר' אליעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף ספינות בים, ואלף עיירות ביבשה, והוא ל' גוזמא, אף שמצינו לינאי המלך שהי' לו ב' אלפים עיירות (מד"ר ר"פ מטות) אין ראי' ממלך וכן בפ' ראה (ט"ו י"ד) הענק תענק אפי' אלף פעמים, וכן עזוב תעזוב במשפטים (כ"ג ה') - הקם תקום בתצא (כ"ד ד'), פתוח תפתח, נתן תתן בראה (ט"ו י') אפי' ק' פעמים, ועמ"ש בזה בפרד"י בשלח (ק"ג:, תרומה ר"פ:, ובהשמטות תנ"ח:, ובשבועות מ"ב.) בעדות תרי כמאה ומאה כתרי, ופסחים (ט"ו:) מאה פפי ולא חדא רבינא, (וקי"ג.) מאה קרי בזוזא, וב"ק (כ"ז:) מאה פנרי

ובס' הדוה"ע כ' עפמ"ש בב"ר פכ"ב ו', אשרי נשוא פשע כסוי חטאה (תהל' ל"ב א') אשרי אדם שגבוה מפשעו, כלו' שאינו משורש עוד בחטאיו, ולפעמים ימנע להוכיח לחבירו שיחשוב שאין לו תקנה, וכשם שמצוה וכו', וזה אינו נכון כי לפעמים יתחרט וכשיזדמן אז מוכיח יכה שורש בלבבו, ובב"ר פס"ה מעשה מבן אחותו של ריב"י שהי' פושע גדול ובהוכחה שב בתשובה שלימה והי' מטתו פורחת באויר והלך לג"ע, וזה משום שכוון השעה שהי' מוכן לקבל תוכחה עש"ה, ולאו דוקא על הרב וגדול הדור המצוה ורק על כל איש חיוב תוכחה, בברכות (ל"א.) ואפי' תלמיד לרב כב"מ (ל"א.), וכל מי שיש בידו למחות כו' שבת (נ"ד:), ובתענית פ"ב מ"א ונותנין אפר בראש הנשיא שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים ועתי"ט, ובשו"ת חות יאיר סי' ס"ב במי שאמר על עצמו שנאף, ואח"כ קראו אחר נואף, אי אינו דומה המבייש מפי עצמו ממבויש מפי אחרים ע"ש, ועי' בישמח משה ובחות יאיר עה"ת כאן, ובקובץ דרושים ח"ו סי' ט' דברים נכונים ומהאריכות לא העתקתי

ועי' בס' חסידים סי' ה', ובשבת (נ"ד: וערכין ט"ז:) כל שיש בידו למחות ולא מיחה נענש ונתפס על דורו, ובתיבת גמא חקירה ד' נסתפק אי מחויב להוכיח במ"ע, דתוכחה מדין ערבות וערב אין משועבד רק שלא יפסיד הלוה אבל לא שירויח ע"ש, ובס"ח מפורש דגם על מ"ע מצוה להוכיחו, והסברא י"ל דבעידן רותחא מענשין על עשה במנחות (מ"א.), וער"מ פ"א ה"ח מא"ב שלפעמים גם ב"ד שלמטה מענשין על מ"ע, וע"ש בהגהות על ס"ח משנת חסידים, וע"ע זה"ק קדושים (פ"ה:), יש"ש ביצה פ"ד ויבמות ספ"ו, פתיחה להפלאה אות ל"ב, ובמהרש"א יבמות (ס"ה:), ומפו' הקשו על הפ' ולא תשא עליו חטא דחטא שוגג ואיך שייך הוכחה על שוגג, וי"ל דיש תשובה מיראה ואהבה, וביראה דזדונות נעשו כשגגות (יומא פ"ו:), וכשמוכיח לא יאמר דדי בכך רק צריך להוכיחו עד שיעשה תשובה מאהבה דזדונות נעשו כזכיות, וז"ש הוכח תוכיח עד ולא תשא עליו חטא שלא ישאר אפי' שוגג, וק' אמאי לא יוכיח לו בפעם הא' שיעשה תשובה מאהבה, ועכצ"ל דכשם שמצוה לומר כו', וא"כ משכח"ל דבפעם א' שהוכיחו בתשובה מאהבה, לא הי' עוד בגדר שיעשה תשובה מאהבה, והי' מוכרח להוכיחו רק מיראה וראיתי הערה אם א' מוכיח אי גם חבירו נוטל חלק בהמצוה כי בלעדו א"א לקיים המצוה, ונפק"מ לפרוטה דר' יוסף, ועתו"ס ב"ב (י"ג.) כופין את רבו, ותו"י כתובות (ל"א.) א"א לאכילה בלא הגבהה, דהמצוה מתחלת בשעת הגבהה משום דא"א בלי הגבהה ועי' בקול תורה ש"ג סי' כ"ז

וראיתי בשד"ח מערכה ה' אות כ' אי מצות תוכחה א"צ לרדוף אחריו, אלא אם נזדמן שאדם בא לחטוא חייב להוכיח, או שמצוה לסובב בעיר כדי להוכיחם. ובס' מערכי לב דף קנ"ז נסתפק באם לא מיחה דעבר כמ"ש וכשלו איש באחיו (בחקתי כ"ו ל"ז), וחזר הרשע ועשה