פרדס יוסף ויקרא כג

בשוגג א"צ כפרה כלל, ובמשפט שלום הקשה מכמה מקומות, וגם מאו"ח סי' קצ"ו באוכל איסור דרבנן בשוגג דלר"מ אינו חברך. ולנתה"מ אמאי אינו מברך כיון דלא עשה איסור כלל. ובמג"א סי' של"ד סקל"ב דאפילו על דרבנן צריך תשובה, וע' בזה בס' ישועות מלכו בקונ' מעט צרי על ר"מ ריש הל' תשובה, ובס' עבודת הלוים על שבועות (ז'.), ומ"ש בפרד"י תולדות (דף קפ"א.) ובפ' נשא, ה' יזכני להוציא לאור. וע"ס בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קס"ב מ"ש בזה, וע"ע בס' אהבת אברהם סי' י"ב ברמב"ן הנ"ל ובענין ספד"א באיסור כרת. ובבכורי שלמה או"ח סימן ל"א ל"ה אריכות בזה

(ובענין דבר שאינו מתכוון ראיתי מעשה שהגה"צ ר' משה טייטלבוים ז"ל בעל הישמח משח הי' תחלה מתננגד ונסע לומר דרשות, ובא פ"א ללובלין ושבת שם, והלך אל החוזה ז"ל בליל ש"ק, והי' בפ' תולדות, וכשבא שמה שמע שאמר תורה עה"פ (כ"ו ו') "וישב יצחק בגרר" בישיבה של יצחק נאמר הלכה כר' שמעון בגרירה ודבר שאין מתכוון מותר, והי' בעיניו לשחוק והלך להאכסני' ובדרך הרגיש שנשא מפתחות שלו, ושם לא הי' בירוב בעיר, והרגיש שיש להחוזה רוח הקודש וכוון אליו, דמה שנשא הי' בשוגג ודבר שאין מתכוון, למחר ביום הלך לביהמ"ד ולא דרש עוד ורק אמר משל: סוחר מאבנים טובות בא לעיר וראה בחלון אבנים טובים גדולים מאד, ונסע משם כי לא רצה להראות סחורתו ואמר אם נמצא בהעיר מסחר מאבנים יקרים יותר ממני, ואמר לו אחד אבן קטן שלך חשוב יותר מהגדולים שבחלון שם כי המה אינם אמתיים כשלך ורק כמו, ואמר הגז"ל כאן בלובלין יש אבן קטן והוא גדול מאבנים שלי, כל הדרשות שלי, ולא נסע משם עד שנעשה חסיד מן המסתופפים בצל החוזה, והי' גאון וקדוש כנודע)

שם) בבעה"ת כשאוכל חלב בשוגג מביא חטאת ועל הספק אשם תלוי, ולפעמים סבר בודאי שאכל שומן והוא אכל חלב, ועלי' עולה מכפרת מה שלא ידע מעולם עכ"ל. ואולי הטעם דכמו דמכפר אהרהר ומחשבה בלי מעשה כן מכפר אמעשה בלי מחשבה כגון אכל חלב, וקסבר שומן, אלא דבנודע לו אח"כ מחויב חטאת או אשם תלוי וא"א לעולה שתכפר רק בלא נודע לו אח"כ, וע' גליוני הש"ס יומא (ל"ז.) שהביא ר"ש תרומות פ"ח ה"א והוא מירושלמי דמדמי סבר שומן ונמצא חלב לסבור איסור ונמצא היתר, אבל בבבלי נזיר (כ"ג.) עשה צריכות ביניהם ע"ש ובס' עבודת הלוים שבועות (ג'.) ומ"ש בפרד"י ויחי שנ"ח

ה) ושחט והקריבו. רש"י מקבלה ואילך מצות כהונה למד על שחיטה שכשרה בזר ברכות (ל"א:) יומא (כ"ז.) זבחים (ל"ב:) מנחות (י"ט.) ותמיד פ"ג מ"י אמר להם הממונה מי שוחט ובס' ישמח משה הביא הקו' למ"ל קרא דוהקריבו הלא מוכח מקרא ושחטו כל קהל וגו' דילפינן בקידושין (מא:) דשליח ש"א כמותו, ע"פ גמ' יומא (יט.) קידושין (כג:) ונדרים (לה:) דכהני שלוחי דרחמנא. דאי דידן מא"מ כו', וא"כ בשחיטה דמוכח מקרא דושחטו וגו' דהוא רק שלוחי דידן דנחשבו כבעלים בעצמם שחטו כולם, ממילא מוכח דשחיטה כשרה בזר דאף בשחט כהן שייך מא"מ כו'. וי"ל עפמ"ש שם בקידושין עבד שייך בתורת גיטין וכו' ה"נ בשלמא בשאר עבודות דאינו רק כקדשים שייך מא"מ כו' דישראל לא שייכו כלל בו, אבל בשחיטה דאיתא גם בחולין א"כ ישראל שייכו בהו ל"ש מא"מ כו', ולא מוכח דשחיטה בזר כשרה וצריך קרא והקריבו ע"ש עוד וכבר כ' כדבריו בפנ"י ופנים מאירות הבאתי לעיל

והח"ס בתורת משה הביא מס' חולין פתח הכל שוחטין ושחיטתן כשרה ע"ד הכ' כי ירחיב וגו' בכל אות נפשך תאכל בשר, ובחולין (פ"ד.) למדה ד"א כו' ופתח בל' ברכה שבנ"י יזכו להרחבת גבול לזבוח מצאנו ומבקרו, ואף שבפסחים (מ"ט:) ע"ה אסור לאכול בשר משא"כ ת"ח שהבע"ח מתוקן ע"י, וזה"ט העגל שרצה הטבח למשכו לשחיטה ורץ בכנפי רבינו הקדוש בב"מ (פ"ה:) כי לא חפץ להיות למאכל בפי ע"ה, ורבי מרוב ענותנותו כאלו אינו כדאי יותר מהאי גברא. אמר זיל כי לכך נוצרת, וז"פ באות "נפשך" הנפש תתאוה להשלים נפש בע"ח. וז"ש הכל שוחטין כל ישראל יהי' ראוין לתקן נפשות בע"ח, והתחיל בשחיטה שהוא ממדת אכזריות וסיים בשליח הקן ממדת רחמנות. (וראיתי בזה דיש דומם. צומח. חי. מדבר. דומם יש לו תיקון ע"י צומח. ואי אפשר לצמוח בלי דומם, וצומח נתקן ע"י חי, וחי אוכל מצומח, וחי נתקן ע"י מדבר, והאדם האוכלו מתקן לחי, ובסוכה (כ"ח.) השח שיחות חולין עובר בעשה שנ' ודברת בם ולא בחולין, ועם הארץ בדברי תורה אינו יכול לדבר, ושיחות חולין אינו רשאי לדבר, ולא הוי בכלל מדבר, ולא עדיף מחי, ואסור לאכול מן החי. וע' לקמן (ב' י"א)

(וגם שמעתי מפי קדוש אחד אם יתחיל במחלוקת עם שוחט סופו לא יהי' טוב דשלחן ערוך יורה דעה מתחלת בהלכות שחיטה, ומסיימת בהל' אבילות ר"ל, ולהג"ר ישראל סאלאנטר ז"ל באו בעלי בתים להתרעה על השוחט שאינו מומחה לעמוד חליף חד וחלק, וענה אנכי רוצה יותר בשוחט שיהי' צ"ט חלקים ביראת שמים וחלק אחד שוחט, מן להיפך צ"ט חלקים שוחט וחלק א' יר"ש ויהודי חרדי וכמ"ש בפרשת צו (ח' כ"ג) :)