פרדס יוסף ויקרא רלז

ושבועות (ל"א.) ילפי' נמי דאסור לבע"ד להטעים דבריו לדיין קודם שיבא בע"ד חבירו שקרינן לא תשיא, ובערבי נחל יתרו כ' דאם מספר לדיין ולא הודיע שיהי' דיין ואח"כ הודיעהו, אע"ג שפסול לדין מ"מ אם יודע הדיין שאם לא יזדקק לדינם ילך במקום לא כדת מוכרח לדונם עש"ה, ובס' מנחת סולת על החינוך מצוה ע"ד הק' עליו, דהא יש לו ברירה להודיע זה לבע"ד הב' ואולי יתרצה לדין לפניו, ואי חושש שלא יתרצה צ"ע אי מותר להעלים זה מצד השני, ועי' ארעא דרבנן ד' סי' קפ"ד דאסור לשמוע רק מדרבנן, ובס' עפרא דארעא כ' כיון דילפי' מקרא הר דאו' ע"ש, ועשו"ת חיים שאל ח"ב סי' י"ח והנה המנהג דבורר שומע הטענות מפי צד שלו, וכבר שאג על זה הפנים מאירות ח"ב סי' קנ"ט, ואורים סי' י"ז סקי"ד, ורק כיון שמנהג כך וגם לוקח מעות, ויודע שגם צד השני עושה כן, הוי כקיבל עליו פסול, ועיקר סמיכתם על השליש, ועי' שבות יעקב ח"ב סי' קי"ג, וחות יאיר סי' קמ"ז שגם בבורר אסור, אכן המנהג להתיר לבורר ליקח מעות, וכיון שמנהג כך הוי כקיבל עליו

שם) ולא תהדר פני דל ערש"י, ההדר הוא היופי החיצוני המאחד לכל דבר שבו נהדר במינו כמו פרי עץ הדר, וההוד הוא ענין הפנימי הצוריי החופה את הדבר מצד צורתו, (אילת השחר סי' תקכ"א), ועי' פרד"י יתרו קל"ט. בענין אי-ביוש הוי הידור עש"ה חדשות ובמשפטים (כ"ג ג') כ' רש"י לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין, ומשמע דוקא הטיית משפט אסור אבל הידור דברים בעלמא מותר, ובאמת אסור אף זה, וכמו שמפורש בס' יראים סי' רל"ט, וע"ש בס' סביב ליראיו, וע"ע בס' מנחת סולת מצוה ע"ט - ובתפארת ישראל אבות פ"א מ"א הוי מתונים בדין, לא רק לדיין רק אזהרה לכל אדם שקודם שיחליט על איזה איש יהי' מתון שלא יטעה ע"ש, ובשבת (קכ"ז:) מעשה בחסיד א' שפדה ריבה וו, למחר ירד וטבל, כשם שדנתנו לכף זכות כך ידין אתכם, וכ' רש"י דחסיד א' או ר' יהודה בן בבא או בר אלעי וכ"ה בב"ק (ק"ג:), וק' דמצינו עוד בגמ' מעשה בחסיד כו' ולא דקדק רש"י מי הוא סתם חסיד, עי' ברכות (י"ח:), ובסדר הדורות (דק"ב ע"ג) ר"י בר עלאי, הביא משם ר"ר העשיל ז"ל, דקיי"ל כריב"ב דבעל קרי מותר בד"ת ברכות כ"ב, א"כ למה הוצרך לטבול, לכך פרש"י שהי' ריב"א שהוא סתם ר"י וס"ל שם בברכות דבעל קרי אסור בד"ת ובס' ברכת הזבח תמורה כ' דבסנהד' (כ'.) שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז אשה יראת ה' היא תתהלל זה פלטי בן ליש, וא"כ ק' למה לא חשב גם חסידות זה החסיד, לכך פרש"י ריב"א, ואי' שם אשה יראת ה' תתהלל זה ריב"א שהי' י' מתכסין בטלית א' ועוסקין בתורה, וא"כ מעלה זו שלא בא על נערה הבל נגד מעלתו עכ"ל

וע' שואל ומשיב רביעאה ח"א סי' ל"ד בשם המגיני שלמה ושו"ת פני יהושע, ומתרץ בזה דלכאו"ק בשפחה ושבויה צריכין להמתין ג' חדשים משום הבחנה, אכן ר' יהודה המוזכר במשנה אזיל לשיטתי' - ובס' הדוה"ע דקדק דלכאו"ק איך הכניס עצמו לחשד ואסור לעשות כן, עי' ברכות (ג':) אין נכנסין לחורבה משום חשד, ופסחים (י"ג.) אין מוכרין לעצמן, ושבת (כ"ג.) חצר בב' פתחים צריכה ב' נרות מפני חשד, אמנם בשבת מקשה ומנ"ל דחיישי' לחשד דא"ר שמעון פאה בסוף שדהו מפני חשד עוברין ושבין, וקאי בשיטתו דדריש טעמא דקרא בב"מ (קט"ו.), וא"כ ריב"א שהוא סתם ר' יהודה בשבת (ל"ג:), ורש"י ביצה (כ"ו.) ד"ה ר"י, החולק על ר"ש ולא דריש טעמא דקרא שם בגמ' י"ל דלא חיישי' לחשד

באבות דר"נ פל"ו, חשב בין אלה שאי"ל חלעה"ב הדיין לעירו, ופלא, ובתוס' ברכה כ' עפמ"ש בחו"מ סי' ז' סי"ב, דכל דבר הנוגע לעניני העיר ותושבי' אסור לדיין מאותה עיר לדון מפני שיש לו או לקרובו חלק ונח"ב לנוגע, ומקור מב"ב (מ"ג.), וזה"פ שאם הוא דיין לעירו כלו' לעניני עירו, ואינו חושש לאיסור וקרוב שיעשה עול במשפט מאבד חלעה"ב - ומ"ש עמיתך הא צריך לשפוט בצדק את כל אדם, ואולי משום זה פרש"י שמצוה לדון לכף זכות, וזה דוקא עמיתך עם שאתך בתורה ומצות ב"מ (נ"ט.), ולא איש שפירש מתו"מ, וכמ"ש ברע"ב אבות פ"א מ"ו אדם שהוחזק ברשע מותר לדונו לכף חוב וברש"י כאן עי' פרד"י יתרו (קל"ט.)

טז) לא תלך רכיל עמנ"ח מ' רל"ו, ובזה"ק בלק (קצ"ג:) לית מלה בעלמא דישתמודעין לי' לבר נש אלא בזמנא דשפתא פיהו פימי' דידע לבני נשא הוא, וזהר מקץ (קצ"ה.) עיינין לא קיימינן ברשותי' דבר נש ופימו איהו ברשותי'

ובתי"ט נדרים פ"ט מ"ג מסור לפי שסופו להיות