פרדס יוסף ויקרא רלה

דבשעה שתובעו ל"ה לו מעות אינו עובר, ובס' חסידים תתרס"ו הובא בש"ך סי' של"ט סק"ב כתב אם תשכור סופר תתנה עמו שלא תהי' עובר בב"ת, שמא כשיתבע לך לא יהי' לך מעות ואין זה מתנה על מ"ש בתורה. דאדם מתנה עם פועל להאכילו לחם צר, בב"מ (פ"ג.), ועי' פת"ש סק"ו ובכנה"ג, וק' דהא אם אין לו מעות א"ע בב"ת, מוכח דאם נזדמנו לו אח"כ עובר בב"ת - ובענין שכר לא תלין בהשי"ת, עמ"ש בפרד"י וארא (מ"ה:) יתרו (קפ"ג.). ותרומה (רס"א:) דברים נכונים, והר"י ביעזונסקי נ"י הערני דלק"מ וה' בעצמו תירצה (באיוב מ"א ג') מי הקדימני ואשלם, דפועל שהקדים פעולתו לבעה"ב שייך לומר לא תלין, אבל ה' להיפך הקדים השכר לפעולה ומה לנו לשאול השכר, וכמ"ש המצודות שם מחז"ל, ואין השכר אלא חסד, ועוד דכל פעולת שכיר רק פעולת ה' בכח ה' ולא בכחו, ובתהלים (ס"ב י"ג) ולך ה' החסד כי אתה משלם לאיש כמעשהו, כאלו הי' מעשהו, ואינו מעשהו כלל, וגם אי אפשר לקבל שכר בעה"ז שהשכר הוא רוחני מבלי קץ, וכאבות פ"א מ"ג א"ת כעבדים המשמשים ע"מ לק"פ, לקבל בעה"ז דהכל חסד ואין כאן ב"ת וכל חייו חסד, ובישעי' (נ"ד ז') ברגע קטן עובתיך, ועבר והוה ועתיד לגבי השי"ת הכל חד, וכל הגלות דומה ללילה אחת ושילום השכר בבוקר ולא יעכב השכר אפי' רגע א', וכישעי' (כ"א י"א) שומר מה מלילה ואמר שומר ואתא בוקר, ובתרגום אמר לצדקי' וערש"י ב"ק (ג':) - ובענין שכר מצוה בה"ע ליכא כתבתי הרבה עפרד"י ח"א (דף פ"ג. צ"א. קל"ד. קע"ב. ר': רס"ה:). ובח"ב (דף ט': ע"ג: רל"ב. רנ"ד: וד"ש), ע"ש ותרוה נחת - וע"ע בשדי חמד חי"א בפאת השדה מערכת ב' סי' כ"ו ול"ג, אם עובר בע"ש או אינו עובר, לפי שיש לו זמן כל הלילה ואז הוא שבת, או נאמר שחייב לשלם מקודם, ע"ש הרבה בזה, ועי' באהבת חסד בפ"ט (להחפץ חיים ז"ל), ונסתפק ג"כ אם יש לו ב' פעלים ואין לו לשלם רק לאחד, או יחלק או שישלם לאחד הכל, ודעתו לחלק ע"ש

יד) לא תקלל חרש, בסנהד' (ס"ו.) באומללין שבעמך הכתוב מדבר, ובשבועות (ל"ו.) דעובר בלאו, ובת"כ המקלל את המת פטור, ובדין מקלל בשם או בכנוי, הר"מ פכ"ו ה"ג מסנהד' פסק דמקלל עצמו או חבירו לוקה בין בשם או בכנוי, וראב"ד כ' דרק בשם המיוחד לוקה ועכ"מ, ועד כאן לא פליגו רק אי לוקין אכנויין, אבל אזהרה יש, ובספרא לא משמע כן עי' בפ' אמור ויקב וגו' ויקלל, וברך לא נאמר כמ"ש ברך נבות וגו' (מלכים א' כ"א י"ג) אלא ויקלל, ללמדך שאין הורגים בכינוי, הרי דהוראת "קלל" רק בשם המיוחד, ובסנהד' (נ"ו.) ז' מצות בב"נ וברכת ה', דדייק בלישנא כר' מיישי' שם, דב"נ נהרג אף על כנויין ולא ישראל, וכ"פ הר"מ פ"ט ה"ג ממלכים, ועי' המדרש והמעשה שהביא תרגום שם גדיף נבות קדם אלקים ומלכא לייט. ופלא למה חילקו לב', וי"ל דק' לומר שלא העידו אלא על קללה בכינוי, הא קיי"ל במגדף דאין הורגין בכינוי, אך כל זה בקללת ה', אבל בברכת המלך ודאי אין נ"מ אי בשם או בכינוי, דהוי מורד. ולא גרע מאורי' דהוי מורד באמרו ואדני יואב בפני המלך. בקידושין (מ"ג.), וז"ש גדיף נבות קדם אלקים בשם המיוחד ומלכא ליט דדי בלטותא לחוד כלומר בכינוי לבד

ובמנ"ח מ' רל"א הק' מעובדא דאלישע שקלל הנערים בשם ה' (מ"ב ב' כ"ד), והא עכ"פ יש ביזוי לאו דל"ת חרש או הוצאות ש"ש לבטלה כתמורה ג' והניח בצ"ע, וי"ל דכ' תוס' מו"ק (י"ד:) ד"ה מהו דנדוי דחי ללאו דמקלל חבירו, ושמא מסוטה יליף לה עכ"ל, מוכח דס"ל דמ"ש בשבועות (ל"ו) ארור בו נדוי בו קללה כו', היינו קללה בשם דהא בסוטה הכי הוי, וצ"ל דליכא משום ל"ת חרש ולא משום הזכרת ש"ש לבטלה, דתכסיס נדוי כך הוא, וכמו בסוטה מותר למחוק השם, ומה דמשמע בגמ' דאפי' במקלל רשע יש איסור (רק דפטור ממלקות מדאינו עושה מעשה עמך) והמקלל בשם המפורש איכא גם עשה, וכמנ"ח שם, זה רק במקללו לאחר שקבל עונשו או נדהו, או שלא נתחייב נדוי, אבל במקלל כדי לנדותו כדינו איכא גם מצוה, ובנערים דאלישע נתחייבו נדוי דהא קראו אחריו "עלה קרח" והוא א' מכ"ד דברים שמנדין על כבוד הרב, וא"ש קו' מנ"ח ובסוטה (מ"ו.) ויקללם בשם מה ראה כו' ופי' מהרש"א כלומר לקללם בשם ד' שהוא בלאו דל"ת חרש, ופלא שהמנ"ח לא הזכיר המהרש"א. וע"ע מהרש"א סנהדרין (ס"ו:) ובפרד"י משפטים (רל"ג) ובס' המצות מ' שי"ז, ובגרש כרמל

יד) ולפני עור ל"ת מכשול, על שיתן מכשל לחבירו ולא בידיעתו ישמש בפעל שימה, ועל שיכוון מכשול ע"י עצה רעה בידיעתו ישמש בפעל נתינה, עי' בתוה"מ – וברש"י פסחים (כ"ב:) שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ובע"ז (ו':)