פרדס יוסף ויקרא רלג

שדה יתומים ומשביחם ומחזירם, וראי' שרק מדרבנן וביתומים לא גזרו, ועי' מהר"ם שיף שהק' כן, וע"ש ברמ"ה ב"ב שהק' ג"כ כן. ותי' דרבא לשיטתי' דאיוב מאוה"ע אבל בישראל אה"נ דאסור, ועי' תענית (כ"ב.) דידך נינהו ושקלינהו מינך, ובהגהות יעב"ץ שם, ובחו"מ סי' שנ"ט ס"ב אסור לגזול אפי' ע"מ לשלם דבר יפה ממנו כו', והב"ח הק' דאסור לגנוב ע"מ לשלם כפל ועש"ך, ועי' תנח מא נח אגנוב מיני' ואשלם לו כפל, וע"ש בהגהות הגר"ח העללער נ"י, ובס' סביב ליראיו על יראים סי' רנ"ה כ' שק' בגונב ע"מ למיקט ילקה, בשלמא בגנבה ממש הוי ניתן לתשלומין אבל למיקט ק', אך עי' שטמ"ק ב"מ (ס"א.) דגונב ע"מ למיקט ודעתו להשיב אינו עובר. ורק מיירי שגנבו ליקח לעצמו רק שעשה כדי לצערו, ויש חסרון ממון, ובקצה"ח ר"ה גניבה סי' שמ"ח סק"א בשם רמב"ן אפי' אם דעתו להשיבו עובר, ור"מ לשיטתי' דע"מ למיקט אין בו איסור תורה ובתוספתא פ"ז דב"ק המתגנב מאחד חבר והולך ושונה פרקו, ואע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנ' לא יבוזו לגנב כי יגנוב (משלי ו' ל'), וזוכה לעצמו ומשלם כו', ועש"ך חו"מ סי' רצ"ב סקל"ה ועי' גור ארי' שהביא קו' תוס' ב"ק (ק"ה:) ד"ה מאי, וכ' דכפל וחומש ואונסין מקרי עונשין מדהצריכה אזהרה, ועמ"ש בזה בבית האוצר ח"א (דף ס"ז.) ופרד"י משפטים (ר"כ:) הרבה

יב) ולא תשבע בשמי לשקר, משמע שאמת מותר לישבע, ובס' המצות מ"ע ז' כ' ששבועה בעת הצורך מצוה, אבל העולם נזהרים שלא לישבע אפי' באמת, ועמ"ש בזה הרבה בפרד"י ויצא (רל"א:) ויתרו (קנ"ט:) חדשות וציונים בראשונים ואחרונים. ובס' הדרוש ועיון חקר הגבול מי שרוצה להתנהג בחסידות שלא לישבע, ורצה לצדד שראוי לותר עד שליש. דהרבה מפו' הביאו הטעם שמונעים עצמם משבועות אמת דאפשר שיחשדוהו שנשבע לשקר, וש"ש יתחלל, ולהוציא עצמו מחשד מהראוי לותר עד שליש בכלאים פ"ז מ"ו עי' רע"ב, ואם יפשר הרב פשר הסמוך לד"ת נכון שנשבע ונפטר ישלם שליש, ונשבע ונוטל יקח שני שלישים מתביעתו ולא ישבע. אבל קשה להגביל דרך כלל כי לפעמים שליש תביעה מעט ולפעמים הלהון רב, ועשו"ת אבני חפץ סי' י"א אות ז', ובענין תקנות הארצות שיוכל לגרוע שליש ממכסת הנדן, ועשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' מ"ב, בית יצחק אה"ע ח"א סי' ק"ח, וחסד לאברהם חו"מ סי' מ"ב. ושואל ומשיב קמא ח"א סי' קל"ה, ובענין הפסד מרובה השיעור עי' פתחי תשובה יו"ד סי' ל"א סק"ב וכתבתי מזה לעיל בפ' מצורע (דף קע"ט.) ע"ש הרבה חדשות

וע"ע בשדי חמד מערכה ה' סי' ד' שהביא ס' משמרת שלום בהקדמה כלל ז', מסלת למנחה כלל ל"ח שהעלה הכל לפי דעת המורה ולפי הזמן ומקום. ועשו"ת הר הכרמל יו"ד סי' ט"ו. ופחד יצחק ערך הפ"מ, ושו"ת בית שלמה יו"ד סי' קפ"ו. ודעת תורה טריפות בפתיחה אות ל"ח, ושו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז

ובענין שקר, איתא בכתובות (י"ז.). ב"ה אומרים כלה נאה וחסידה ובש"א כמות שהוא, א"ל הלא כ' מדבר שקר תרחק, א"ל הרי מי שקנה מקח מן מהשוק ישבחנו בעיניו או יגננו ע"ש, וקשה מה התירוץ, אם המוכר יאמר שקר מותר ג"כ לומר שקר בכלה, וי"ל שקר אסור רק על מה שמועיל שקרותו על איזה דבר, אבל אם כבר נעשה הדבר והוחלט המעשה מותר לומר שקר אם נצרך לזה, ומי שקנה מקח ואין יכול להחזיר מן הנכון שישבחנה בעיניו שלא יהי' עגמת נפש, ואל תאמר הא בידו להחזיר להמוכר שישיב לו מה שאינה אותו, על זה אמר "מן השוק" ואינו יודע ממי לקח, וכן בכלה שעתה בהחתונה שאין להשיב עוד ומה שהי' כבר הי', מותר לומר שקר שלא יהי' עגמת נפש

יג) לא תעשוק את רעך, ולא תגזול, לא תלין עד בקר, עי' מלא העומר, הדין שכיר בזמנו נשבע ונוטל, לא תעשוק ר"ל אם אתה בעה"ב לא תעשוק לעכב שכרו, וכמו כן הזהיר לשכיר ולא תגזול, אם אתה שכיר יום שבזמנו נאמן, לא תתבע שנית, וזה נקרא גזילה, ואמר שאחר שבעה"ב יודע הדין שאין נאמן השכיר רק בזמנו, וידחה להשכיר עד מחר כדי שלא יהי' השכיר נאמן. ולזה הוזהר אי אתה רשאי להלין שכרו, דמחר לא יהי' נאמן בשבועה

ובת"כ יכול אפי' אמר לו איש פלוני גבור והוא אינו גבור, איש פ' חכם והוא אינו חכם, איש פ' עשיר ואינו עשיר ת"ל לא תגזול, ובק"א נדחק דאיך שייך עושק בזה שאומר שיש לו ואין לו, ובשואל ומשיב שתיתאה סי' א' כ' דמיירי באדם שצריך לשכור גבור להיות לו למלאכה או לחיל, או חכם ללמוד עמו תורה, או שצריך לעשות שותפות עם איש אמיד בממון, ושאל לאדם א' אם זה גבור חכם עשיר, וא"ל הן ונמצא שאינו כן וגרם לו היזק, ולז"א שעכ"פ לא גזלו ממון ולא נקרא עושק, ובפרד"י פ' תצא כתבתי בזה הי יזכני להוציא לאורה – ובפי' ר"ש משאנץ כ' אם מפריז בתוארים, חברו מתבייש שיודע שאינו ראוי לתוארים ההם, ועי' בס' זכרון להרב י"ל גרויבארט ז"ל דף רי"ז מענין תוארים: