פרדס יוסף ויקרא רלב

אות ט' (ואם מניח כשיעור פאה ואח"כ מוסיף עוד אי דינו כפאה, עמל"מ פ"א הט"ו ממתנות עניים), ובירושלמי פאה פ"ג ה"ז קרקע כ"ש חייבת בפאה, והק' הא קודם. שקצר אין חיוב פאה, ומשקצר אין כאן שיור, ותי' שהי' קלח א' ובו ה' שיבולין, ובפני משה כ' דל"ש כ"ש דוקא רק עכ"פ בעינן קלח אחד, ומצינו לשון כ"ש אף שיש שיעור. ב"ב (קמ"ט:) שייר קרקע כ"ש, וכמה כ"ש כדי פרנסתו, וחולין (קכ"ד.) כמה כ"ש טפח. וביצה (ט"ז:) שייר כ"ש והוא כזית, ועי' לעיל אחרי (ט"ז י"ג) - וספק לקט לקט, במרדכי סוף חולין סי' תשל"ז, ועמל"מ פ"ד ה"ט ממת"ע, ותפארת ישראל פ"ד אות נ"א, וחת"ס חו"מ סי' ר"ה

ובפאה פ"ו מ"ה ב' שבלים לקט וג' אינו לקט דכ' לעני ולגר, ובש"א ג' לקט דכ' לגר ליתום ולאלמנה, ובשבת (קי"ג:) למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אלא דבר חכמה ראה בה ב' לקטה ג' לא לקטה, והק' במהרש"א הא שאר עניים ג"כ ידעו בזה, ומה החכמה, ותי' דטעמא דב"ש כירושלמי דכ' לגר ליתום ולאלמנה, ורות שהי' גיורת ועניה ואלמנה, והיתה ראוי' ליטול גם שלש דגם ב"ה מודו, והי' חכמה שלא לקטה ג', שלא רצתה להיות נחשבת לשלשה מדוכים כאלה, ונטלה רק ב' כשאר עניים ע"ש, אבל עדיין ק' דמה הי' החכמה בזה שלא לקטה ג', והא רק שלא רצתה להיות עניה מדוכאת, ואמר החידושי הרי"מ ז"ל דבאמת לקטה ג' כדינה, והי' החכמה דידעה שרק היא מותרת ליקח ג' ולא לשאר עניים, ומשו"ה זרזה עצמה ללקט רק ב' דכל עניים היו קופצים על זה, והג' הנשארים השאירה על אח"כ שידעה שלא יקח שום עני, ולא הי' צריכה להקדים בזה דידעה שישאר עבורה ודפח"ח, ועמ"ש עוד בזה בבנין אריאל בקונ' בית מועד

י) וכרמך לא תעולל, צריך לדקדק, מכרם בית ישראל לא יוקחו הצעירים ולהתנכר מעם ישראל, ובאיכה (א' י"ב) אשר עולל לי, ובמד"ר שם שקטף עוללת בנים הקטנים, ועמ"ש בפרד"י ר"פ תרומה (דף רנ"ט.)

יא) לא תגנבו, החי' הרי"מ ז"ל אמר דלכן כ' וכל העם רואים את הקולות (יתרו כ' ט"ו). דבלשון הקודש בהברה יש איזה משמעות למשל "לא תגנבו" נוכל לטעות "לו תגנבו" והפשט עבור השי"ת לשם שמים מותר לגנוב וכדומה, לכן הי' צריך שיראו את הקולות היאך כתובים "לא" ולא נכתב "לו", ועי' זה"ק יתרו (דף צ"ג:) - והא שלא כ' נמי ולא תכזבו, דכזב הוא דבר שמבטיחים ואין מקיימים וכמ"ש בבלק (כ"ג י"ט) לא איש ויכזב, אל תכזב בשפחתך (מ"ב ד' ט"ז), ונאמר במי שמבטיח ולא עשה, תוחלת נכזבה (איוב מ"א א'), וזה כלולה בתורה בלשון מוצא שפתיך תשמור (תצא כ"ג כ"ד) ואינו מענין כחש ושקר שתיכף הוא שקר כמו ותכחש שרה (וירא י"ח י"ב), או כי מצא אבידה וכחש בה (ויקרא ה' כ"ב), וכן עדי שקר (תהלים כ"ז י"ב), שקר אתה מדבר (ירמי' מ"ג ב'), ועי' בתוספת ברכה, ובפנים יפות כ' דהדין אם ב' גנבו ומכרו נפש פטורים ממיתה, אבל אם גנבו מעות בשותפות חייבן בכפל, והמקור ליה דבעשרת הדברות כ' ל"ת בלשון יחיד. ובסנהד' (פ"ו.) אזהרה לגונב נפשות וצריך יחיד ולא רבים. אבל כאן כ' לא תגנבו ל' רבים אזהרה לגונב ממון. והסמיכות לא תגנבו עפרד"י ר"פ תרומה (רנ"ט.)

שם) אוה"ח להזהיר גם למשביע אם ידע שחבירו נשבע לשקר שלא להשביע כו', אבל ברדב"ז אלף רכ"ג כ' דאין לחוש, ואין מחויב להפסיד ממונו כדי שלא ישבע זה לשקר והלטיעהו לרשע וימות, ובשו"ת מוצל מאש סי' מ"ה הק' אמאי לא יהי' אסור להשביעהו משום ולפני עור כו', דבל"ת מחויב לבזבז כל ממונו, אבל בפמ"ג או"ח סי' תרנ"ו כ' דבל"ת שאין בו מעשה אין חייב להפסיד כל ממונו, ובחינוך מ' רל"ב כ' דאין לוקין אלפ"ע שאין בו מעשה, אכן מריב"ש סי' שפ"ז מבואר לא כפמ"ג, ועפרד"י יתרו (קנ"ט: ומשפטים קצ"ב.), ועי' בשד"ח מער' ו' סי' כ"ו ושו"ת באר מים מרדכי סי' ס"ו, ודברי גאונים כלל ק"ג אות א' ובשד"ח מער' ה' סי' י"ט הביא דרדב"ז סותר עצמו, ובבית יצחק או"ח סי' כ"ט הביא שיך יו"ד סי' קנ"א סק"ו דמומר אין אנחנו מצוון להפרישו, וע"ש בדגול מרבבה, ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' ס"ה, ודברי חיים ח"ב חו"מ סי' ח'

שם) ברביד הזהב הביא משאלתות פ' נח דאפי' ע"מ למיקט מב"מ (ס"א:), ובתו"ח כ' דדייק מדכ' ל' רבים. דגונב ע"מ למיקט דרכו להודיע לאחר, שאם לא יודיע יחשדהו שגנב באמת, אבל בסמ"ג וריטב"א כ' דל"ר לרבות גניבת הדעת אפי' לעכו"ם, ועסה"מ ל"ת רמ"ד ע"מ למיקט, וכ"ה ביראים סי' רנ"ה, ועמל"מ פ"א ה"ב מגניבה דלר"מ מדרבנן, ובחינוך מ' רכ"ד דמה"ת, ועי' חוט המשולש להגר"ח מוולאזנע ז"ל סי' י"ז, ובבאר יעקב סי' קס"א הק' מב"מ (ט"ז.) שאיוב הי' גוזל