פרדס יוסף ויקרא רלא

באם העשה מקיים בודאי. אבל אם העשה בא מכח רוב לא דחי, לפ"ז למ"ל הסמוכות דלא ישמע לאביו לחלל שבת, הא אביו רק מכח ספק דרוב, ולפמ"ש כ"ת דאיצטריך היכי דשניהם מצווין לחלל שבת דאמו ודאי א"ש, ועוד כתב לי בענין זה

והרה"ח ר' ישעי' ביעזונסקי נ"י מראדום כתב לי, בעיקר קו' חזקוני שאינו דומה לחצר שאין בו רוח חיים וממש בע"כ מותיב בי'. אבל מה דמוכרח הבן ע"י מצות כיבוד אב מקרי אי בעי לא עביד, דהא כפי הקושיא אינו מחויב לשמוע לו וכשישמע לו אמרי' אשלד"ע, והוי אביו עושה מעשה עמך וממילא מחויב לשמוע לו, וחזר הדין דכיון דמחויב לשמוע לו יש שלד"ע ואינו עושה מעשה עמך ופטור מלשמוע וחוזר חלילה, והוי כענין ספק תורה ומה"ת לקולא, והיאך שירצה יעשה, ואיצטריך קרא, וגם י"ל דניחא לי' לברא למיעבד איסורא זוטא, לעבור על כיבוד אב בשוא"ת, ועי"ז לא יחלל שבת ויהי' בזה כיבוד אב ע"ד האמת, כסברות הרמב"ם בגט מעושה דניחא לי' ברצונו הפנימי דלא ליעבד איסורא, עי' בהל' גירושין פ"ו ה"כ, ושפיר צריך קרא, ועי' אוה"ח מצורע (י"ד ז') כיון דיש חלוקי דעות, צריך ב' כתובים להוציא מדעת כל חכם, כ"ש הכא דבעינן רק כתוב אחד

שם) ירושלמי תענית פ"ד ה"ח, טור שמעון כו' למה חרב שהיו משחקין בכדור בשבת, ועב"י או"ח סי' ש"ח שהביא הירו', וע"ש בסעי' מ"ה, וכן אי' במד"ר איכה פ"ב בדפוס ווילנא דף כ"א ע"ג, טור שמעון נחרב שהיו משתקין בכדור בשבת

שם) אוה"ח מעשה בראב"ע כו': בפרד"י ברכה, ה' יזכני להוציא לאורה, כתבתי בזה הרבה מא"ע ז"ל וממה שחלקו הראשונים עליו

ד) אל תפנו אל אלילים, בשבת (קמ"ט.) אין מסתכלין בדיוקנא ויליף מכאן, וכ' בתוס' דרק אם עושים לשם ע"ז אבל לנוי מותר, ועפרד"י יתרו (קנ"ז. וקפ"ג.) קחהו משם, וע"ע במשנת חכמים ה' ע"ז סי' ט"ז ושו"ת בית אפרים או"ח סי' י"ח, והבאתי בפרד"י חקת (כ"א ח'), ובמנ"ח מ' ל"ט כ' דאף ב' שעשאו צורות חייבים מדכ' לא תעשון בל' רבים ע"ש, ודבריו צ"ע ממה שקיימינן קרא על לנוי, דאי לעבדם כבר מוכח מקרא לא תעשה לך פסל, ולדבריו הול"ל דכאן מוסיף לאסור אף בב', דשם כ' לשון יחיד, ואין לנו לדרוש דרשות מעצמינו ושוב י"ל בב' מותרין, ועי' ס' מנחת סולת על החינוך מצוה ל"ט, ופרד"י בא (ס"ג:) בענין ראי' והסתכלה – ובענין פאטאגראפית במצבות בפרד"י יתרו (קפ"ד:), ובכל עניני פאטאגראפית אי יש בזה צד איסור, וכעת ראיתי בשו"ת צפנת פענח סי' נ"ז שנשאל ג"כ אי מותר לאדם להצטלב (פאטאגראפירען), וגם יש בזה תשובה בס' אבות עטרה לבנים, והאריך בזה בצ"פ בבקיאות נפלא וסיים בזה"ל עכ"פ לדינא אדם שמכירין אותו אין בזה חשש

ה) לרצונכם תזבחהו, ובאמור (כ"ב כ"ט) כ' תזבחו, ובשהש"ר א' ישקני מנשיקות פיהו כנשיקות חתן וכלה, וביאר הגר"א בס' אדרת אלי', דכינוי בנסתר לזכר אות ו' ולנקבה ה', כמו ביתו ביתה, ואם חברו ב' האותיות יחד כמו מנשיקות "פיהו" שהוא חיבר מן פיו ופיה, מורה על ב' המינים יחד, ומשו"ה נאמר גם בבהמה למינהו להורות על ב' המינים, ושלמים ג"כ הי' מב' המינים כמ"ש בויקרא (ג' א') ואם זבח שלמים אם זכר ואם נקבה כו', לכן כ' כאן תזבחהו, ואחר שכבר נכלל הרמז כאן אינו מהצורך עוד לכפלו שנית, ועי' דברי שאול פ' שמות, והדרוש והעיון

ט) ובקצרכם וגו' לא תכלה פאת שדך לקצור, וכ"ה באמור (כ"ג כ"ב), ובאוה"ח שלא יאמר אדם אם הזיד ונתחייב כרת, מעתה אין לשמור עצמו ויוכל לעשות רע, כי כבר נתחייב כרת, וז"א ובקצרכם פי' כשחטא עד שנקצר קציר ארצי שחייב כרת, ואמר לא תכלה פאת שדך לקצור, ועמ"ש המגיד מדובנא ז"ל בסוף קהלת עה"פ שמח בחור בילדותיך והבאתי לעיל בפ' שמיני (ט' ח'): שם) יש הבדל בין השמות "עבר צד צלע קצה סוף פאה שפה" שם צלע הונח על גשם, שי"ל אורך ורוחב וגובה, ועיקר שם צלע על צלעות הצדדים, שם קצה בא על דבר שטחיי, ובמרובע יהי' הקצוות בארבע הזוית. שם פאה בא לציין הרוח של איזה דבר. שם צד בא על דבר שהוא בצד דבר אחר, ושם עבר בא על דבר הנמשך באורך ועוברים אותו מקצה לקצה, ושם סוף מגביל לשם ראשית והונח לשני צדדי האורך, ושם שפה על חוט המקיף הדבר סביב סביב, התוה"מ

שם) בנדרים (ו'.) עשה כל שדה פאה מהני, ובתוס' דכל שדהו לאו דוקא, דלא נתחייב בפאה עד שיתחיל לקצור כ"ש, ומשקצר כ"ש יכול לעשות המותר פאה, ועמנ"ח מ' רט"ז