פרדס יוסף ויקרא רל

(ב"מ י':), ואם נימא דהבן מוכרח לשמוע לאביו לא הוי בר חיובא וחייב אביו, ואיך הו"א דישמע לאביו, דאם האב חייב, הוי אינו עושה מעשה עמך ושוב אין הבן מחויב לשומעו, וי"ל דבעבירה אחת לא נעשה עוד אינו עושה מעשה עמך, וראי' מתוס' חולין (י"ד.) ד"ה השוחט, דבפעם א' לא נעשה מומר, ויש להוסיף למ"ש הש"ך יו"ד סי' א' סק"ג דמומר לחלל שבת נעשה רק מאותה שחיטה ואילך אבל השחיטה עצמה עוד כשרה ע"ש, ה"נ מה שנעשה האב אינו עושה מעשה עמך מחמת הציווי לבנו, אבל באותו הציווי ל"ה עוד אינו עושה מעשה עמך, (וברש"י יבמות (ה':) שחוט לי דהוי אב מלאכה שחייבין עלי' כרת, ופלא דעל שבת יש חיוב מיתת ב"ד ולא כרת וצע"ג)

ועוד יש תירוץ דמיירי כשמצוהו לעשות דבר אחד סתמא, ורק בקיום אותו דבר תלוי חלול שבת, והאב אינו יודע זאת, והו"א דהוי ככל דבר שאינו מתכוון וצריך לשמוע לו קמ"ל, וי"ל דזה כוונת הה"מ פי"א הי"ט מאבידה, דמיירי שאמר לו שיבא לו איזה דבר, ונראה כוונתו שלא אמר לו בפירוש לבטל מצוה אלא שיתעסק למענו באיזה דבר ובזה יתבטל ממצות השבת אבידה וע"ש במל"מ - ועי' בפרדס דוד דאיצטריך קרא היכי דאביו צוה לאמו שתאמר לבנו ובנה שיחלל שבת, דסברה האם דמחויבים לשמוע לבעלה כדאמרי' שאת ואמך כו' וצותה לבנה, וא"כ האם בודאי ל"ה בכלל מרשעת באשר שמחויבת לשמוע לבעלה, והו"א דמשום כיבוד אם צריך לשמוע עכ"פ לאמו, ואצטריך קרא דלא יחלל ע"ש פלפול עצום, ובכל"ח בראשית בקו"א אות ו' - ובתוספת ברכה כ' די"ל לירושלמי פאה פ"א ה"ה גדול כיבוד או"א, שבכבוד הקב"ה נאמר כבד א"ה מהונך (משלי ג' ט') אם אין לך אתה פטור, אבל בכיבוד או"א מחויב לחזור על הפתחים ולפרנסם, והי' הו"א דיכול גם לצוות לעבור על המצות, ואמר כולכם חייבים בכבודי, הא דיתר הכבוד להם מכיבוד המקום רק לנוגע לפרנסה ובירושלמי א"ש הא דלא נקט שא"ל רבו לחלל שבת דזה רבותא יותר כמ"ש באבות פ"ד מי"ב מורא רבך כמורא שמים, אך לירו' רבותא בכיבוד או"א שהעדיף הקב"ה יותר מכבודו

ובס' טוב עין (דף י"ט:) ראיתי, דהדין בקורע על המת אף שמקלקל חייב משום דיצא ידי קריעה והוי תיקון מצוה, עתו"ס שבת (ק"ה:) ד"ה הא ולפ"ז כשא"ל אביו שיקרע בגד בשבת א"כ לא עביד איסורא שמקלקל, וכיון דאינו מצוהו לעשות איסור ג"כ עושה מעשה עמך הוא סד"א שישמע לאביו, קמ"ל קרא דלא, כיון שמקיים ציווי אביו ויקרע ויקיים בזה כיבוד אב, אף שמקלקל הבגד מ"מ תיקון המצוה ששומע בקול אביו חשוב תקון, אפ"ה לא ישמע לאביו

ובס' פני מבין תי' דאם האב ס"ל כר"א דמכשירי מצוה, דוחה שבת, ובנו פסק כחכמים דאין דוחה וא"כ ל"ה אביו רשע, ועשו"ת פני מבין או"ח סי' פ"א וקס"ד, אבל ז"א אפי' את"ל דבכה"ג ליכא לאב ביטול שבת כמו באומר מותר עי' שבת (ע"ב:) ותוס', מ"מ כיון דלהבן יש חילול שבת א"כ לשיטתו נקרא האב רשע וא"צ לשמוע לו ועשו"ת בית נאמן סי' כ"ז עפמ"ש בשבת (ל"ה:) עושה מלאכה בב' בין השמשות חייב חטאת משום דממנ"פ חילל שבת, ולר"מ דספד"א מה"ת לקולא שרי לעשות מלאכה ביה"ש מה"ת, ער"ן פ"ד דביצה, ותוספות שבת רק דרבנן כמ"ש הה"מ פ"א ה"ו משביתות עשור בדעת הרמב"ם, וא"כ אם עשה הבן מלאכה ערב שבת ביה"ש, ואב מצוה לו לעשות לו מלאכה בביה"ש מוצ"ש דלהאב ליכא חילול כר"ן הנ"ל, והי' ס"ד שמחיוב לשמוע לו, קמ"ל קרא דלדידי' הוי חילול שבת ממנ"פ אסור לחלל שבת עש"ה, ועפרד"י יתרו (קע"ב:, ותשא שי"ט: ושד"מ:), ובמלואים שם (דף תט"ז. ותל"ח.)

והרה"ג ר' יחיאל אברהם בלנקמאן נ"י אבד"ק שברשין כתב לי בקו' החזקוני, לפ"ד תוס' רי"ד דבטרפה ליכא נטילת נשמה, וא"כ נפק"מ במצוה לו אביו לשחוט בהמה וא"כ אי נימא דלא אזלי' בת"ר, ג"כ ספק דילמא הוי טרפה וליכא נט"ש ודוחה ספק עשה דכיבוד אב לס' איסור דשבת, ועפרד"י בראשית (דף ט"ו.) - ולתוס' רי"ד י"ל בישוב הקו' דלמ"ד טרפה אינה חי', דלמאי נפק"מ כ' רחמנא דטא"ח וכ' הרשב"א דנ"מ לספק טרפה דיוכל להשהות י"ב חודש, ולשי' רמב"ם דספד"א לקולא עדיין למה נ"מ, ולהנ"ל י"ל דנ"מ דיוכל לשחוט טרפה בשבת דליכא משום נט"ש, ועוד כתב לי בדרך פלפול אך אין מטרת ספרי על זה - והרה"ח ר' ישראל דוד שארפהארץ נ"י שו"ב משברשין כתב לי, במ"ש לתרץ קו' חזקוני בפ' יתרו שס דמיירי באביו ואמו שניהם מצווין לחלל שבת ע"ש, לפ"ז י"ל מה דק' לפי"מ שהעלה בס' עיר דוד דהא דעשה דוחה ל"ת רק