פרדס יוסף ויקרא רכח

בל"ר להורות ענוה, ולכן אל תפנו אל אלילים כדעת המינים, כ' בל"ר להורות ענוה שגדול נמלך בקטן

[והמגיד מדובנא ז"ר אמר משל לג' חברים שנסעו למרחקים ללמוד חכמות, ובאו לביתם ואמר א' למדתי לעשות מראה שיהי' יכולים לראות למרחוק. והב' אמר שלמד לעשות כדור פורח [אערפלאן]. והג' למד חכמת רפואה = והוציא הא' המראה וראה כי בת המלך מרחוק מסוכנת מאד. ואמר הב' ע"י מכונה שלי נסעו שמה. ועשו כן. והג' נתן לה רפואות ונרפאת. ואמר המלך את בתי אתן לא' מכם. והתווכחו הא' אמר אני זכיתי בה. כי אם לא ראיתי כמראה שלי לא ידענו מאומה ממחלתה. והב' אמר אם לא נסענו תיכף היתה מתה. והג' אמר שהוא העיקר שרפא אותה. ושאלו אותה את מי חפצה. וענתה אף שזכות לכל אחד בשוה. אך זה מזמן שעבר אבל על העתיד איננו צריכה להם. אבל לרופא אני צריכה להראה כי רכה וענוגה הנני - כן הגם שיש ג' שותפים באדם, אך זה בעבר. אבל כשבא לעולם אינו צריך עוד לאב ואם. אבל להשותף הג' הכי נכבד צריך בכל רגע. ולזה כיבוד או"א אינו דוחה שבת ושאר עבירות]

שם) רש"י אשה מנין כו' איש סיפק בידי לעשות כו', והוא מקידושין (ל':), ואם נתאלמנה או נתגרשה חוזרת לאבותיה והיא כמו האיש וכן פנויה, וגם בחיי בעלה אם אינו מקפיד חייבת, ולזה סמך ואת שבתותי תשמרו לומר כשם שפטרתה של אשה לפי שרשות אחרים עליה. כן אתה פטור מלכבד אביך אם יאמר חלל שבת לפי שרשות אחרים עליך – ובנח"ק הביא מהאר"י ז"ל שהמחדש בתורה בשבת גורם כבוד גדול לאביו בעוה"ב כמ"ש בזה"ק שלח (קע"ג.), וז"ש איש או"א תיראו לכבדם ע"י ואת שבתותי תשמרו

וי"ל עוד כמו שהמורא היא פחותות לאיש כי הוא מורה על רכות לב ורפיון רוח. בכל זה אם יירא את אבותיו לכבוד תחשב לו ויקרא "איש", איש או"א תיראו, ככה אם תשמרו שבת לא תאמרו, שעי"כ אתם אסורים וכלאים כעבדים מה שלא יאות לאיש חפשי, אלא אדרבה זה לאישות גדולה תחשב

ובשו"ת בשמים ראש סי' שכ"ו כ' שמצות כיבוד חייבים גם קטנים, אף דאי ממנעי ליכא למקרי עבריינים אבל חיובא הוי. ובכסא דהרסנא סי' ע"ג כ' שמצות כיבוד ומורא רמי על הקטן, ועי' בראב"ע כאן שכ' כן – ובס' מנחת סולת על החינוך מצוה ל"ג העיר דלא מצא מקור לזה, ואולי י"ל דבסנהד' (נ"ו.) עשר מצות נצטוו ישראל במרה וחשב כיבוד. והרי אז לא נותנו עוד שיעורין, ועי"ז כ' בחת"ס יו"ד סי' שי"ז דקטן בר דעת מחויב במצות ב"נ, וי"ל שגם בזה שנצטוו במרה חייבים קטנים

ולפמ"ש בשפתי חכמים שלח (ט"ו ל"ב) שלא נצטוו במרה רק ללמוד שידעו שיצטוו אח"כ, ומקורו מרמב"ן שם א"כ קטנים יפטרו, אולם משבת (פ"ז:) משמע דמשו"ה לא יכלו ליסע בשבת, וצ"ל לרמב"ן כיון שידעו שיצטוו אח"כ שמרו תיכף ולא נסעו להרגיל עצמן, ועי' רמ"א או"ח סי' שמ"ג שקטן שהכה לאביו צריך אח"כ לעשות קצת תשובה וכן הוא בשאר עבירות, ועפרד"י וישב (דף רע"ז:) מ"ש בזה הרבה

(ועל ס' בשמים ראש הי' ערער שהוא מזויף ואינו מהרא"ש ז"ל, ואף שאין לי רשות להתערב בדבר שגדולי הפוסקים אשר קטנם הי' עבה ממתני התוכחו בזה, אעפ"כ אציין המקומות שדברו מזה נמי שיש לו דעת רחבה יבחין: בשדי חמד בכללי הפוסקים סי' י"א אות ז' הביא להקת מפו' שהוא מרא"ש, ובשיורי ברכה או"ח סי' נ"ג ותע"ג ושה"ג מער' ספרים כ' דיצאו עליו עוררין, ובשו"ת חתם הופר יו"ד סי' שכ"ו אות ג', והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' שמ"ה אוק"ב, ובח"ס או"ח סי' קנ"ד ד"ה הארכתי, כ' כזבי הרא"ש, ועשו"ת רמ"ץ או"ח סי' ט"ו אות י', ושו"מ תנינא ח"ב סי' נ"ה, ובס' פרי צדיק בשביתת שבת שכ' ידוע שאותו ספר מזויף הוא, וגם בשו"ת פרשת מרדכי הרעיש על ס' זה, וראיתי עוד בקונ' פס"ת ח"ב דף מ"ג שהביא תשובה מהג' האבני נזר ז"ל, וז"ל וכל איש שיש בו ריח יראת שמים לא יחזיק ס' בשמים ראש ולענה בתוך ביתו, ולדעתי ראוי לשרפו וכו' ע"ש ולא רציתי להעתיק כל דבריו ז"ל)

וראיתי בהקדמת ס' פתח האוהל. האבני נזר ז"ל חלה אביו נסע לקאצק שיתפלל עבור בנו וחתנו. והזכיר לפניו מהפלאת תורתו. והשיב לו "הגם זה תורה"? והי' התשובה פליאה, וכשקם מחליו הי' לפלא גם בעיניו שבעת צרה יאמר כזה. ואמנם אח"ז שלמד ירושלמי קידושין דבק כוונתו, שבפ"א ה"ז בר' טרפון שאמו בקשה שיתפללו על בנה, נהג בכיבוד יותר מדאי. אמרו לו אפילו ואף והאשם רכה עדיין לא הגיע להחיוב שבתורה, והכוונה שכ' בספרים קדושים שכל אדם נברא למצוה מיוחדת לתקנה בתכלית השלימות. והבחינה לידע לאיזה מצוה נברא, ע"י שמרגיש באיזה מצוה נפשו חפצה ומשתוקק לעשותה יותר משאר מצות, ואחר שיגמר המצוה בתכליתה שוב אין לו מה לעשות בעוה"ז ויסתלק מהעולם. ועי' בתורת משה תבא [כ"ה י"א] והותירך [רמ"ז:] וזה כאשר אמו של ר"ט הפליגה במצות כיבוד של בנה ר"ט. נכנס פחד בלב החברים אולי לכך נולד ר"ט. וכבר קיים המצוה וא"צ עוד לחיות. ואמרו שלא הגיע עדיין לחצי כיבוד וזאת הי' כוונת הרבי מקאצק ז"ל, וע"ע בזה בס' דברי תורה מהגה"צ ממונקאטש ז"ל אות נ"ו. ועי' מהרש"ל קידושין ל"א: הביא הירושלמי. ובס' אביר הרועים אות ל"ח

ובכתב סופר הביא על הקו' בב"מ (ל"ב.) פשיטא דאין עדל"ת ועשה, ושבת עשה ול"ת, וי"ל דיש לעיין אם ב' עשין דוחין עול"ת ועי' באחרונים, ונר' לריב"א חולין (קמ"א.) בתד"ה לא, אף דאין עדל"ת ועשה, מ"מ לא לקי דל"ת נדחה, ונשאר רק עשה. ואמרי' מה אולמא האי