פרדס יוסף ויקרא רכז

ותתקיים ויגזר אומר ויקם לך. ומעלת רשב"י גדולה כשבת (ל"ג:), ורבי הי' משמשו ולמד ממנו, מנחות ע"ב.) – עי"ל עפמ"ש בשבועות (מ"ו:) קרב לגבי דהינא ואידהן. ובברכות (י':) באיש קדוש כל משרתיו קדושים, וכחולין (ד':) מושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים. וז"ש קדושים תהיו יען כי קדוש אני וראוי לכם לרכוש רגשי קדושה מפני קרבתי אליכם, ועי' בזה באריכות בס' תוספת ברכה

שם) ברמב"ן קדושים תהיו, שלא לרדוף אחר מותרות, עי' ביע"ד ח"ב דרוש ג' מ"ש בזה, ובס' חסידים סי' ל"ד רב לא שח שיחה בטילה כל ימיו, וכ"כ הר"מ פ"ב ה"ד מדעות, וכ' בכ"מ בסוכה (כ"ח.) מצאתי כן על ריב"ז אבל על רב אינו יודע מקומו, ובפי' אזולאי הראה מקומו ברמב"ן כאן שכ' על ר' חייא ע"ש, ובשו"ת מקום שמואל סו"ס ס"ה תמה על כ"מ ששם אמרו על ר' אליעזר, ופשוט דהא דרב הוא מחגיגה (ה':) ומגיד לאדם מה שיחו אמר רב אפי' שיחה קלה כו' ואין זה תימה דר' אליעזר נהג אחר ריב"ז כמ"ש בסוכה שם וכיון שהזכיר לריב"ז סגי

ובס' אהבת אברהם סי' ט' כ' שמרמב"ן נר' דבר חדש אף להר"מ דספד"א מה"ת לקולא, אעפ"כ מצוה מה"ת לפרוש מספק איסור, דמה בכל הני דחשב רמב"ן שהם מותר גמור מה"ת אעפ"כ מצוה מה"ת בעשה דקדושים תהיו לפרוש, מדברים אסורים ומגונים מכל שכן, וק"ו בן ק"ו בדבר שיש ספק איסור תורה, ואף שהקילה התורה שלא לחשוש מספק איסור, מ"מ הוא בכלל קדושים תהיו ע"ש. ובהגדת ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל (בדף ל"ט.), וע"ע מהרש"א כתובות (ז':). ושואל ומשיב תנינא ח"ג סי' קכ"ב – והא דבכל המצות לא נכתבו הטעמים כמו כאן "כי קדוש אני", וגם שייכות כיבוד אב ואם ושמירת שבת ואזהרת ע"ז, דכ' ואבדיל אתכם מן העמים, ובפסוק כ' והייתם לי' קדושים, וי"ל. מצות קדושים תהיו לאות שאנחנו עבדים לה', ועי"ז שאנחנו מקדשים א"ע ונושאים האות של קדושה, ניכר מי האדון שלנו, כמו אנשי הצבא הנושאים אות של הגדוד שלהם, ובזה ניכרים לאיזה מחנה שייכים, ואחז"ל כל המחלל שבת ככופר וכו'. וכבוד אב ואם השוה לכבוד המקום, לכן מי שאינו נושא עליו האותיות הללו ככופר, כאיש צבא הזורק אות שלו, ועי' קובץ דרושים חו"ד סי' כ'

ובירושלמי יבמות פ"ב ה"ד ללמדך שכל הפורש מעריות נקרא קדוש, ובסוטה (ג':) בתחלה קודם שחטאו בעריות הי' שכינה שורה עם כל אחד, וכשחטאו נסתלקה שכינתו שנ' ולא יראה ערות דבר ושב מאחריך. וז"ש דוד כשבא על בת שבע, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני (תהלים נ"א י"ג)

ג) איש או"א תיראו ואת שבתותי תשמרו, וכן בעשרת הדברות סמך שבת לכיבוד או"א, דכיבוד ומורא או"א שהם מולידיו, ואחר דנוח שלא נברא משנברא עירובין (י"ג:), א"כ אין מקום לכיבוד ומורא, אך כ' שם בתוס' היינו לכללות העולם אבל צדיקים אשריהם ואשרי דורם, ואם שומר שבת ששקולה ככל התורה, וגם דאפי' עובד ע"ז מוחלין לו (שבת קי"ח:), ואם אין לו חטאים נוח לו שנברא, וצריך לכבד אבותיו, ומשו"ה שמירת שבת טעם על איש או"א תיראו – ובכתב סופר כ' לא לבד כשצריך לאבותיו כשנותנים לו לאכול צריך לכבדם אך "איש" כשהוא איש לעצמו, ולא צריך להם ולממונם, אעפ"כ או"א תיראו

וראיתי בס' שו"ת עטרת ישועה בפתיחה שכ"כ, ובענין טוב שלא נברא הוא ממאמר בראשית א' כ"ו) נעשה אדם שאמר ה', ובמד"ר ר"פ קדושים בפכ"ד. דעל הטוב השי"ת אינו מתייעץ עם בית דינו ולרעה מתייעץ עם ב"ד, וז"פ "ה' נתן" בעצמו "וה'" הוא וב"ד "לקח" לרעה, (ועי' ישמח משה פ' יתרו, ואור חדש קידושין (מ'.) בשם נזה"ק, והבאתי בפרד"י ח"ב (דף פ"ח. ושפ"ז: עש"ה) דמלאכים אינם יודעים מחשבות בני אדם ואין נידונים על מחשבות הרעות, א"כ אם הי' לטובה לא הי' מתייעץ עם מלאכים, ולכן ראי' אשר טוב שלא נברא, מדאמר ה' נעשה אדם בלשון רבים, והתייעץ, ובסנהד' (ל"ח:) מכאן פקרו המינים ואמרו שיש ב' רשויות, ועי' מגילה (ט'.), והטעם באמת שאמר בל' רבים להורות ענוה שגדול נמלך בקטן, עי' רש"י בחומש, וזה הסמיכות קדושים תהיו ואז או"א תיראו, יען שהם שותפים ביצירה, וראוי להחזיק להם טובה, שאם הם צדיקים טוב שנבראו כתוס' הנ"ל, אולם אם נאמר טוב שנברא וק' ל' רבים הא לטובה אינו מתייעץ, ויש מקום לטעות שיש ב' רשויות ועל זה אמר אל תפנו אל אלילים. והטעם להורות ענוה כנ"ל וקרבן ג"כ ענין ענוה ע"ד זבחי אלקים רוח נשברה, (תהלים נ"א י"ט), ואמר וכי תזבחו זבחי שלמים לרצונכם תזבחו, כי צ"ל לו לב נשבר בהקרבת הקרבן כרמב"ן ויקרא, שזה טעם הקרבן. ומרמז כאן ענין ענוה, להורות דמפני זה אמר