פרדס יוסף ויקרא רכו

אמר אל תפנו אל אלילים, עכ"פ אל תסכדו צכספם, וסיים הדרוש אני ה', ובס' אור ישרים דף ל"ד הביא זה מהה"ק רא"י ז"ל מסאדיגורי

ובמדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ושמעתי דקדשים כ' בלי וא"ו, כי קדוש אני כ' מלא עם וא"ו, ומרומז קדושתי למעלה מקדושתכם – אם אומרים על אחד "שיוכל ללמוד", אין להוכיח שאחרים אין יכולים, אבל כשאומרים "ללמוד הוא יכול" משמעות שרק הוא ולא אחרים, כן אם הי' כ' "כי אני קדוש" לא הי' ממעט קדושה מאחרים, אבל אם כ' "כי קדוש אני" הפשט שקדושה שלו גדולה מכל קדושות הגרי"ש נאטאנזאהן ז"ל

עי"ל אדם יכול להיות קדוש כשפירש מאיסורים וטומאות אז יעשה קרוב להשי"ת, אבל קדושת השי"ת גדול כל כך שיוכל להיות שוכן אתם בתוך טומאתם והקדושה לא נפגם מאומה, וז"פ קדושתי למעלה מקדושתכם – והאר"י ז"ל פי' בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, טומאת מצרים הי' כל כך גדולה שאפי' מלאך הי' יוכל לירד מקדושתו, ורק השי"ת "אש אכלה" וקדושתו גבוה, ונצרך לירד בעצמו למצרים ולענשם - ובס' ישועות מלכו עה"ת כ'. דהשי"ת מחיה אף הדברים היותר שפלים. וכ"ז אינו מגרע ח"ו מקדושתו, ובשיר היחוד יום ג' כל טנופת לא תטנפך, והפי' שה' מחיה אף דברים גרועים, ושמא יחשוב האדם שג"כ ישפיל עצמו למקומות היותר נמוכים. על זה בא אזהרה כי רק לקדושת ה' אפשר להחיות דברים שפלים אבל לא לאיש כמוך ע"ש, ועמ"ש בפ' אחרי (ט"ז ט"ז) ושמות (דף כ"ד:)

שם) רמב"ן דהי' יכול האדם להיות נבל ברשות התורה, ועז"א קדושים וכו', ועי' ברכי יוסף או"ח סי' רל"א בשם הרא"ש מו"ק (י"ז) בצורבא דסני שמעני' כו' ילך למקום שאין מכירין, דהמבקש לשמות במיני זמר ובשמחות המרגילים לידי עבירה, בזה הוא שאמרו ילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ, היינו אכילה ושתי' ומיני זמר וכדומה, אבל עבירות ח"ו שהתיר אפי' בסתר, ואפי' זה לא התיר רק כמשיא עצה להבטיח יצרו להשלים תאותו, וכיון שיראה עצמו לבוש שחורים ישתבר יצרו וכו'

ועי' באוסף מכתבים מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ"ד. בענין ביבליטק בלתי ספרי השכלה. וספרי השכלה המתכשרין רק עבור ההולכי בטל, ומאד נצרך זהירות בענין זה שהוא בכלל לפני עור כו', כי יתמשכו גם הלומדי תורה, ולא עוד אלא ירגלום לקרות בם כל היום, ולהיות נבל ברשות התורה כלשון הרמב"ן ריש קדושים וכו' ע"ש - ושאלו לגהר"מ שפירא ז"ל מלובלין מה החילוק בין התלמידים בישיבת חכמי לובלין. ובין הלומדים בישיבות ליטאות. וענה כמו חילוק בין חסיד למתנגד, והסביר שהי' פ"א שני בחורים הסיד ומתנגד, ולמדו גמ' סוכה (דף כח.) אמרו עלי' על ר' יונתן בן עוזיאל בשעה שהי' לומד עוף הפורח באויר מיד נשרף. והבחורים התעמקו בזה. ושאלו להחסיד מה תחקור עתה. וענה. הנני חוקר הקדושה הנפלאה שהי' לו בלתי אנושית רק כמלאך. והבחור המתנגד ענה הנני חושב מה הדין אם מחויב לשלם עבור העוף הנשרף

ובס' אביר הרועים אות רכ"ג הביא רמב"ם סו"ה טומאת צרעת. דרך ישיבת לצים בתחילה מרבים בדברי הבאי ומתוך כך באין לספר בגנות צדיקים ונביאים ולכפור בעיקר. והאב"נ ז"ל צעק צל הספרים וציטונג המטמאים לגוף. וגם המוכרים מסייעים לעוברי עבירה. ועמ"ש בזה בפ' צו דף צ"ו

ועשו"ת כתב סופר או"ח בהקדמה, ובס' דעת קדושים להג"ר רפאל ז"ל דמ"ז:, וביפ"ת פכ"ד סי' ד', ובשו"ת ברכת יוסף או"ח סי' י"א במ"ש בשבת (ק"ה:) על יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר עשה כך כו', כי לא יסיתנו תיכף בעבירות גדולות כי לא ישמע לו, אך תחבולות היצר להסיתו תחלה על קל, כן בעבודת ה' שדרשו בברכות (נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך, דהיינו ללמוד מיצה"ר בהדרגה, ומאויבי תחכמני (תהלים קי"ט צ"ח). תחלה במצות קלות עד שיעלה מעלה מעלה. ואם יגביה כנשר קנו לעלות לשמים בפעם א'. אז יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וכחו"ה סוף שער אהבת ה', והמשיל לריבוי שמן שגורם כביית האור, וז"פ מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כ"ד ג')

ומצינו הפלגה בצדיקים שבכחם לבטל גזירת ה', כמ"ש ה' גוזר וצדיק מבטל (שבת ס"ג. ומו"ק ט"ז:), ובפסחים (ס"ח.) שבכחם להחיות מתים. ואליהו ואלישע החיו מתים (במ"א י"ז כ"ב, ומ"ב ד' ל"ו) ובב"מ (ק"ו.) אילו זרעת חיטי הוי מתקיים בי ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב כ"ח), ובמ"ר שה"ש עה"פ נגילה ונשמחה בך (א' ד') מה ה' פוקד עקרות אף צדיקים כן, ובסנהד' (ס"ה:) שבכחם לברוא עולם ומעלתם גדולה ממלה"ש, חולין (צ"א: וברכות ז'.) כביכול רוצה בברכות בו"ד, וב"מ (קי"ד.) הקדש צריכה ברכה, ומ"ר לך פל"ט החמיר ה' בכבוד צדיקים יותר מכבודו, ובשבת (פ"ט.) הי' לך לעזרני, ופרש"י הי' לך לומר תצלח במלאכתך, ומכל הנ"ל הפי' יכול שקדושתכם תגיע לערך קדושתי ת"ל כי קדוש אני ולא זולתי. וא"ש הא דמו"ק (ט':) בב' תלמידי רשב"י שהלכו מאתו אמר לבנו שילך אצלם ויבקשו שיברכו אותו, וא"ל יהא רעווא דתזרע ולא תחצב וכו', והי' כדמות קללה, וא"ל אביו רשב"י שהוא ברכה, ופלא למה לא אמרו בלשון ברכה ממש, אך בכוונה אמרו כן כי ידעו כי יספרו לאביהם והוא יפתר לטובה