פרדס יוסף ויקרא רכד

כח) ולא תקיא פענח רזא, כלומר בתמי' וכי לא תקיא בטומאכם. ד"א שאל תדמו שתקיא אתכם כאשר קאה את הגוי, דהיינו שלא יהי' לכם רק עונש זה שתגלו, כי כל וגו' שמיועדים אתם לעונשים אחרים גדולים זולת הקיאה, וכן בקדושים (י"ט י"ז) ולא תשא, ביאורו הוכח וגו' למען לא תשא עליו חטא, ועי' מור וקציעה סי' רכ"ד והגהות רצ"ח ברכות נ"ז

וגם אם איש מחזיק בביתו יתום והוא כבן בית, ואם אינו הולך בדרך הישר אז יגרשוהו מביתו, אבל בנו שיחטא אז יכהו ויכריחו שישמע לקולו. וזה המשך כמעשה ארמ"צ וגו' לא תעשו ותקיא, ולא תאמרו כי גם אתם אם תחטאו לא אענוש אתכם רק בגלות לבד. לזה אמר ולא תקיא ר"ל לא יהי' די במה שתקיא כי עוד אענשכם בעונש חמור יותר ונכרתו וכו'. ובהכרח ושמרתם לבלתי עשות מחוקות התועבות ולא תטמאו בהם, פע"ר ועי' ס' שער בת רבים

ובשופטים (י"ז ט"ז) ולא ישוב את העם מצרימה, ושם (כ' ח') ולא ימס את לבב אחיו, וקדושים (י"ט י"ז) ולא תשא עליו חטא, ואתחנן (ד' ב') לא תוסיפו ולא תגרעו. ע"ד הלשון כל המוסיף גורע (סנהד' כ"ט)

ובדברי שאול כ' ולא תקיא הארץ אתכם, ובקדושים (כ' כ"ב) ולא תקיא אתכם הארץ, י"ל עפמ"ש דא"י אינה יכולה לקיים עוברי עבירה, וכאן שכ' ולא תעשו מכל התועבות האלה, ועל זה אמר שאם תעשו, הארץ א"י לקיים ומוכרחת להקיא, ואמרו ולא תקיא הארץ, כי הארץ מוכרחת להקיא יהי' מי שיהי', כל עוברי עבירה והקדים הנושא להנשוא, אבל שם כ' ושמרתם את כל חקתי, ועז"א שעי"ז לא תקיא אתכם הארץ, וא"כ העיקר קאי על תיבת אתכם שעי"ז שתעשו ותשמרו יהי' השכר לכם, שלא תקיא הארץ אתכם לכך הקדים אתכם לארץ, אבל כאן עיקר הוא שהארץ תקיא אתכם. אבל התם העיקר שלא תקיא הארץ והוא דק שכלי

ומה שהוסיף כאן עונש כרת דמיירי באזהרת ל"ת. ובקדושים מיירי בעשיית טוב כמ"ש ושמרתם את כל חקתי, ומבטיח להם בעד זה לא תקיא אתכם הארץ, ולא שייך לומר כי בעד זה לא תענש בכרת כי אין זה סגנון הלשון

כט) ונכרתו וההפרש בין כרת למיתה ביד"ש ובין כרת לערירי, עתו"ס שבת (כ"ה:) ד"ה כרת ויבמות (ב'.) ד"ה אשת, ועונש כרת יש בעוה"ז שמת בחטאו ובעוה"ב בסנהד' (ס"ד: וצ':). ובר"מ פ"ה ה"א מתשובה, והכלל כי נפש האדם חלק ה' א"א להתבטל לגמרי כי אם שבים ליסודם, אלא ענין כרת שאינה מגיעה למעלה הראשונה וכו', ועי' בזה בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג אות י"ח, וס' לב דוד חיד"א פרק ד' שהאריך בזה

ומצינו ג' לשונות, א'. ונכרת האיש ההוא (בשמן המשחה וקטרת ושחיטת חוץ והקטרה בחוץ ועוד), ב'. ונכרתו הנפשות (מילה חמץ עריות ועוד), ג'. הכרת תכרת הנפש ההוא. הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב (בשבועות י"ג.) והענין, א'. חטאים שרק הגוף נכרת קודם ס' שנה (כמו"ק כ"ח.) ולאחר מותו אינו יורד לגיהנם, ויש לו חלק לעוה"ב ויקום לתחיית המתים, והיינו אוכל חלב וכו', והוא צדיק אלא יצרו הכשילו בעבירה – ב'. דגוף יהי' בריא כמ"ש (תהלים ע"ג ד') כי אין חרצובות למותם, וכ' (קהלת ז' ט"ו) ויש רשע מאריך ברעתו, וחי כל שנותיו בטוב כמ"ש (דברים ז' י') וישלם לשונאיו אל פניו להאבידו והם רשעים גמורים שעונותיהם מרובים מזכיותיהם גופן כלה וכו' (ר"ה י"ז.) – ג'. עבירות חמורים שהגוף והנשמה יכרתו, הגוף מעה"ז ונשמה מעה"ב ותחה"מ, וכנגד כרת גוף אמר ונכרת מקרב עמו. ונגד כרת נשמה אמר ונכרתו הנפשות וזה רק בע"ז ומגדף. עי' רמב"ן ור' בחיי, וס' הברית ח"ב מאמר ח', ובפרד"י וארא (מ"ה. ובא פ'. ותשא שכ"א:) כתבתי בזה הרבה, ועי' בכל"ח אריכות – ויש הבדל בין כרת ובין אבדון, שהאובד מתבקש ונמצא והוא רק שינוי מקומות, תוה"מ אמור סי' ק"פ ואיה"ש סי' תקמ"ז, ועי' שיח יצחק יומא ע"ב, וס' אהבת יהונתן

ל) ושמרתם עי' הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים חלק הרביעי: