פרדס יוסף ויקרא רכג

ששורפו ממש אלא רק בהעברה בעלמא, ופליגי אביי ורבא אי הפערה ע"י שורת לבנים והאש מכאן ומכאן ומעבירין אותו עליו, או דהוא קופץ ברגליו משפה לשפה, וער"מ פ"ו ה"ג מעכו"ם

ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' י"ח שאלת, הא דכל זרעו פטור ומפורש בסמ"ג מחמת שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין, וזה שנתן כל זרעו למולך עשה כ"כ עבירה גדולה שאינו מתכפר לו, דנותן מקצת זרעו טועה ושוגה באותו מקצת, וחייבו מיתת ב"ד על שגגתו או על זדונו למען יתכפר לו, ונותן כל זרעו שוטה מוחלט זה, ופטור ממיתת ב"ד שהקב"ה אינו רוצה שיתכפרו עונותיו הנמרצים של שוטה זה במיתות ב"ד, כי הרבה לפשוע וצריך למנוע ממנו התשובה, ושיהי' כלה במדוכה של גיהנם ושאול תחתית עכ"ל, ובמהרש"א סנהד' ס"ד הביאו, והא דלא חשוב התראות ספק שמא יתן אח"כ כל בניו למולך, עי' מנ"ח מ' ר"ח אות ח' דאקמינן אחזקתי', כתוספת גיטין (ל"ג.) ד"ה אפקעינהו, ועי' בזה בס' הקובץ על הר"מ פ"ו ה"ד מעכו"ם

וכומר א' שאל להמהר"ל מפראג ז"ל הא דמעביר כל בניו פטור, והשיב דמצינו עוד דין העושה כל גרנו תרומה אין תרומתו תרומה (בחלה פ"א מ"ט), והטעם דזה סימן שהוא מטורף דהתורה לא ירצה שיתן כל גרונו, והוא איש איננו מיושב, וכן אם יתן כל בניו למולך איננו מן הישוב, ומטורף כזה אין יכולין לדונו

ובחינוך כ' דאף אם חייבות בנתנה בנה למולך, ובמשנת חכמים פקפק בזה, וכן בשטמ"ק כריתות (ג'.) כ' ג"כ דאשה פטורה דכ' מזרעך ואין הבנים מתייחסים אחר האם אלא אחר האב, ועי' ערכין (ז'.) דבנים הוי ממונו של בעל, ועי' כל"ח אות ז'. ופמ"ג או"ח סי' רכ"ה באשל סק"ה, וס' סנהדרי קטנה סנהדרין (כ"ז.) ופרד"י תשא (דף שמ"ג:) – ובירושלמי סנהד' פ"ט ה"י דקפיצה בכלל מעביר הוא, ועי' ס' טוב עין במבוא (דף ט':) בזה

ראב"ע ורמב"ן כ' באש שורפו, ור"מ פ"ז ה"ז כ' דאינם בשריפה, רק מבערין אש והפסל נקרא מולך, והי' מעבירן על האש מצד זה לזה, וכ"כ רש"י, ובחזקי' שסכתו אמו בסלמנדרי' שם (ס"ג.) לא למולך הי', וערש"י ירמי' (ז' ל"א) ומה שהאריך בזה בתפארת ישראל סנהד' פ"ז מ"ז

ובסנהד' שם בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו, דשם זרע כולל גם בני בנים, ובתורה תמימה העיר דבגמ' בכ"מ משמע דבן ובת כולל גם בן הבן ובן הבת, מקרא ומסברא, יבמות (ס"א: ע'., ויומא ס"ו: וקידושין ס"ח:) ולמ"ל כאן ריבוי על זה, וי"ל דמנהג עכו"ם להעביר למולך רק בניהם ממש, וצריך ריבוי על זה, ועמ"ש בזה בפרד"י ח"א (דף קכ"ז, ר"ל. ושכ"ח.) וח"ב (דף מ"א. ותי"ד) - ועי' תורה והמצוה קדושים סי' צ"ג

וברש"י זרע פסול מנין וכו', ועי' קידושין (ס"ו:) תד"ה ולזרעו שהק' מקידושין (ד'.) ע"ש, וברשב"א תי' דלא מקרי זרע פסול אלא פסולי קהל נתן וממזר, אבל פסולים כהונה זרעו מקרי ע"ש, ובשעה"מ פ"ו ה"ה מע"ז, וטו"ז או"ח סי' תקצ"א סק"ג, ופרשת דרכים דרוש ז' מהר"י באסן, ומהרי"ט בשניות או"ח סי' ז', ובס' גרש כרמל קדושים (כ' ג') ופמ"ג בפתיחה ח"ה אות ד'

וע' כלי חמדה דף פ"ה ע"ג המולך בנו טרפה חייב כיון דעכ"פ מעביר מזרעו למולך וכ"כ במנ"ח, ובמקלל אביו טרפה עי' קובץ קהילת יעקב סי' ל"ו, ובענין אי עשה חבירו טרפה אי חייב עי' אהל מועד שנה ג' סי' מ"ג, ופרד"י בראשית (דף ט"ו. ותשא שמ"ג:)

כג) ובכל בהמה, עי' סנהד' (נ"ד:) ומהרש"א נדרים (נ"א.), ותורה תמימה כאן, ובמנ"ח מ' ר"י בטרפה מה הדין

כד) אל תטמאו בכל אלה, ובסנהד' (פ"א.) מאי בכל אלה אחת מכל אלה, וכ"ה כספרי ס"פ תצא (כ"ה ט"ז) כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובמכות (כ"ד.) עושה אלה לא ימוט לעולם (תהלים ט"ו ה') ובשוחר טוב שם. ובירושלמי קידושין פ"א ה"ט כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, מי שיחד לו מצוה א' להחזיק ולעסיק בה בתמידות, ובמכילתא בשלח כל המקבל מצוה א' באמונה שורה עליו רוה"ק, ובפהמ"ש לר"מ סוף מכות, כשקיים מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן לשמה זכה לעוה"ב, ובס' האמונות והדעות לר"ס גאון מאמר זכות וחובה, כל מי שמיחד לו מצוה א' להתחזק בה נקרא עובד ה', ובעקרים פכ"ט מאמר ג' מצוה א' תספיק לתת השלמות כראוי, ועי' תורה תמימה אות ע"ד, ובאוה"ח מצות סגולות, עפרד"י תשא (דף שכ"א:)

כה) ותקיא רמב"ן א"י אינה, מקיימת עוברי עבירה עפרד"י לך (ע"ו: ובשלח קכ"ג:):