פרדס יוסף ויקרא רכב

וכלתו מקרי לעולם אפי' לאחר מיתה, גם בקרא זנתה תמר כלתך (וישב ל"ח כ"ד), ותאמר נעמי לשתי כלותיה (רות א' ח'), אע"ג דהי' לאחר מיתת הבנים, ועי' תורה והמצוה קדושים (כ' ב') ובס' סביב ליראיו על ס' יראים שם, ולקמן בפ' קדושים בזה וביבמות (ח':) דרק בחיי', וערמב"ן, ובמדרש תלפיות (דף רמ"ב. ובפרד"י ויצא דף רכ"א:) - ואי מחויב רק על הקידושין בלבד עי' חינוך מ' ר"ו, וקומץ מנחה שם - ובתרגום רות (ד' ג') למצו בביתו, וכ"כ הב"ש אה"ע סי' א' סקנ"א בשם הגמי"י פ"ד מיבום, דרגמ"ה תיקן שלא ישאו ב' נשים רק משום קטטה, ולא משום דררא דאיסורא, וערש"י כתובות (ע"ז.) שאסור מדרבנן לישא ב' נשים, וכ"מ ברש"י בראשית (ג' ו') מב"ר פי"ט, וכ' ותתן גם לאשה שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת, משמע שבחייה לא חששה שישא אחרת עליה, ובמו"ק (ט':) דלא תמות אנתתך ולא תתנסב אנתתא אחריתא, משמע דבחיי אשתו אין לחוש לאחרת, ובכתובות (ס"ב:) ואמרו זאת אשתו וזאת זונתו, ואין לחשוב מכל הנ"ל שאיסור יש בדבר כרש"י כתו' כי אם הי' לצד תיקון עולם, ובפסחים (קי"ג.) אי נסבת תרתי נסיב תלת ע"ש הטעם, וביבמות (ס"ה.) נושא אדם כמה נשים והוא דאית לי למיזן נינהו, ועי' בזה בס' אהבת יהונתן ח"ג (דף קט"ו)

ובס' דרוש שמואל הביא מפסחים (קי"ט:) לעת"ל כשיתנו הכוס ליעקב לא ירצה לברך, כי יאמר עלי נכתב ואשה אל אחותי ל"ת, וק' הלשון "עלי", וגם הול"ל להיפך אחותה של אשה לא תקרב לצרור, דהרי הי' לו מקודם הראשונה שלקח ונקראת אשתו והשני' אחותה, אלא יעקב עבד ברחל והיא נקראת אשתו ולאה נקראת אחות אשתו, דרחל הי' עיקר אשתו עקרת הבית, וזה עלי כתב ואשה אל אחותה, דלקח מקודם אחותה ואח"כ לקח את רחל שנקראת אשתו

וביבמות (ג':) ילפי' מצרור דיבום אסור בערוה ואף צרתה אסורה ביבום, וע"ש בדף ט' דרבי דריש מולקחה, ובר"מ פ"ו הי"ד מיבום כ' דצרה אסורה שנ' אשר לא יבנה את בית אחיו, שבית שאין מקצתו יכול לבנות אינה בונה אפילו מקצתו שמותרת, וע"ש ביש"ש שתמה שמביא דרשות שלא נאמר בגמ' ומה שנאמר השמיט, וכ' בתו"ת דדרך הר"מ היכי דאין נ"מ בדין, בחר דרשה פשוטה ומבוארת בטעם, ועתו"ס כריתות (ט"ו.) ד"ה ערוה, דרגיל הש"ס להסמיכו על דרשה פשוטה אף כי נדחית, ובפי' המשניות לר"מ כ' ג"כ כן, ועי' אבני מלואים סי' ל"ט ס"ג שכ' ג"כ דרש הנ"ל על הטעם דערוה פוטרת צרתה, וע"ש בהגהות מחתנו ז"ל דתמה ג"כ בזה, וע"ע בס' גן יוסף עדן דוד על יבמות שהאריך בזה

יט) בנדת, בחינוך מ' ר"ז כ' שבנות ישראל החמירו ע"ע, וראו חכמים שחומרתן טובה וצריכה והודו לדבריהם, ועי' ס' ידי אליהו תקון פ"ו שדבר זה ק', דאיך יתכן שיהי' כל בנות ישראל או רובן מסכמת לדעת אחד ואח"כ יודו חכמים לדבריהן, ועוד דבברכות (ל"א.) חשיב לה להלכה פסוקה, משמע דעיקר הלכה לחכמים, אלא הנכון כמו שנר' מרי"ף ורא"ש נדה פ"י ה"ז שכ' אע"ג דתקנתא דרבי ליכא למיחש עוד, עבדו רבנן הרחקה יתירה ואנהיגו בנות ישראל למיעבד כר"ז, משמע דחכמים קבעו מנהג זה, ולפי שקבלו עליהם חומרא יתירה ייחסו להן ע"ש עוד, ובהל' נדה עמ"ש בפ' מצורע (ט"ו ל"ג)

כ) אשת עמיתך עי' ס' יראים סי' רט"ו וסביב ליראיו אות ד' וה', ומה שקוראים פ' עריות ביו"כ במנחה, י"ל ע"פ המשנה תענית (כ"ו:) כי לפנים הי' אותו יום, יום כפורים, חג לאומי וצעירים וצעירות היו מטיילים בגנות ופרדסים ונשתדכו ביניהם, ולמען לא יכשלו בהשתדכות קרובים האסורים קראו פ' עריות שיזכרו עם מי אסור להשתדך, אבל שחרית אין לדחות הקריאה מחובת היום עי' ס' תוספת ברכה, ומצינו מעשים מכוערים שאירעו ביום זה ביחושי אישות, ביומא (י"ט:) האידנא יומא דכיפורא ואיבעל כמה בתולות בנהרדאי, וגיטין (נ"ז. וב"מ פ"ג:) בדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביה"כ, ופליאה שביום קדש כזה יארע כזאת, אך להנ"ל שהי' טיול, וידוע שאין יצהר שולט רק במה שעיניו רואות (סוטה ז'.), ונמצאו אנשים גסים ופרעים פורעי חק ומוסר גם ביום קדוש כזה

כא) ומזרעך לא תתן להעביר למלך, ועי' מגילה (כ"ה.) האומר ולא תתן לאעברה בארמיותא משתקין אותו בנזיפה, דנותן כרת לבא על הכותית ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ועי' מהרש"א ותי"ט ותפארת ישראל פ"ד אות ס"ט ועי' סנהדרין (ס"ד:) בעניני מולך, והי' מדליקין אש גדולה ומוסר בנו לכהנים עובדי אש, ואח"כ נותנין הבן לאביו להעבירו באש ולא