פרדס יוסף ויקרא ריט

אליו מ"מ כולם נידונין ע"פ כוונת הראשון, וגם כ' שם שחלילה לקרות לתורה יעמוד כהן יעמוד לוי ורק בשם, וכרש"י סנהד' (ע"ד:) אפי' על ערקתא דמסאני יהרג ועל יעבור דרק מנהג, וע"ע בתשובותיו אבני נזר חו"מ סי' ק"ג והביאותי בפ' קדושים (כ' כ"ו)

ד) את משפטי ערש"י ורמב"ן דברים שאלו לא נכתבו הדין הי' שכותבין, כגון גזלות ועריות וע"ז וש"ד וקללות השם. ובפסוק ו' כ' והנה העריות מכלל החוקים דברים שהם גזרות המלך וכו', וצ"ע דלעיל חשוב עריות ממשפטים שכליים, ובאמת ד' רמב"ן ראשונים, הם גמ' יומא (ס"ז:), ובת' פרקים לר"מ פ"ו חשיב ג"כ עריות מכלל חוקים, וכבר תמה בזה הגרי"פ בגליון שם, וכ' שמ"ש מהרש"א ביומא דין הוא שיכתבו ר"ל לפי שהם מצות בני נח. א"ש קצת עש"ה, ור"ל דאינו מן המצות השכליית רק מה שגם ב"נ נצטוו ומצאתי בס' איי הים סוכה (נ"ב.) שחילק בין עריות דא"א דהוי משכליית, וכעירובין (ק':) אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין גזל מנמלה ועריות מיונה, אבל עריות דערוה זה לא הוי משכליית, כחז"ל בהעלותך (י"א י') בוכה למשפחותיו על עסקי עריות, ורמב"ן בפ"ו כ' מקודם ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישא את בתו לבנו וינחילם בנחלתו וכו', הרי דזה לא הוי משכליים, וע"ל בקדשים (י"ט י"ט) ובס' אהבת אברהם סי' ז'

שם) ללכת בהם, בהם פורט יותר מבם, כי מורה שיתפשט בכולו, תוה"מ ואיה"ש סי' תקצ"ה - וי"ל לא לעמוד במקום אחד בתורה, עמידה היא ירידה ולכן נאמר דור שבן דוד בא זקנים יעמדו בפני נערים (סנהד' צ"ז:), הזקנים יעמדו במקום אחד, במדרגה אחת עם הנערים, ועי' בכ"ס

ה) ושמרתם, ובעקב (ז' י"ב) ושמרתם ועשיתם, ודרשו חז"ל ושמרתם זה משנה ועשיתם זה מעשה, אף כי העיון מוצאו מן השכל, והמעשה מן החומר, וגם העיון מלמד לאדם איך לעשות, ומעלת הרב גדול מתלמוד, אמנם בקדימת הזמן מעשה קודמת, ואם לא יתרגל לעשות לא יבא אל העיון, כמו אם לא יחרוש ולא יזרע תשאר סגולתה אך בכח ולא בפועל, ולכן נקרא "אדם", שסגולת אדם דומה לסגלת אדמה להוציא סגולותיה מכח אל הפועל ע"י מעשה, וכן בכל האומנות חיט נגר סנדלר וסופר, בראשונה ירגיל ידיו לחתוך לחפור ולכתוב בלי שום רעיון ויופי והידור, ואח"כ בא הרעיון לעשות ביופי, וכן תמיד המעשה תחזק הרעיון, והרעיון יהדר הפעולה, וכן במדות צריך להרגיל עצמו לעשות אף כי לא יבין הטעמים, ובהרגל יתעורר בלבו לדעת הכוונה, ומן החשק יעלה אל הכוונה יותר גבוה, וז"פ באבות פ"ג מ"ט כל שמעשיו מרובים מחכמתו שהתחיל במעשה ועי"ז נתחכם, אז חכמתו מתקיימת, שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה יותר מעילה, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, כי הקדים בשכלו לבקר על טעמו אין חכמתו מתקיימת, כי קרוב הדבר שלא יבין הטעם וימנע מעשייתה, וחכמתו תשאר ריקם, וזה הי' הקדמת נעשה לנשמע

שם) וחי בהם, בעת שהוא חי, בילדותו, ולא כאותם אנשים שנעשים חרדים במצות בזקנה קודם המיתה, והגה"ק מקאצק ז"ל אמר וחי בהם המצות יעשה עם חיות, ולא מצות אנשים מלומדה - וגם אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל לשמור סייגים ותקנות יש שכר (עפרד"י ח"א פ"ג, קל"ד. ור':, ובח"ב רנ"ד: וד"ש. ועוד), וזה מרמז ושמרתם הדברים אשר יעשה "האדם" האדם הוא איש גדול הדור, אז וחי בהם, ויהי' לו שכר בהאי עלמא

ובזהר תרומה (קנ"ח: ותצא רע"ט.) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי', וגם אי' כאן ויומא (פ"ה: וחגיגה י':) וחי בהם ולא שימות בהם, ולכאורה סתרו אהדדי, והתירץ דלכאו' למה מתו נדב ואביהו בהתקרבתם לפני ה', וי"ל בכל המצות צריך לעשותם בכלות הנפש דכ' כלתה נפשי (תהלים פ"ד ג'), ורק ה' ברוב רחמיו בזכות המצוה משיב הנפש, והוא בבחי' אור החוזר, אבל בני אהרן הקריבו אש זרה, והם עשו בכלות נפש, ממילא לא שב נפשם, מחמת שלא הי' מצוה, וא"ש הנ"ל דלעולם חייב למסור נפשו בשביל תוה"ק, אבל הבטיח ה' שיחזיר החיות, וזה וחי בהם ולא שימות בהם, היינו שישאר נפשו בזכות תורה ומצוה שלא תצא נפשו כמו נו"א ובבכור שור מגילה (ל"ב.) כ' אהא דאי' שם הקורא בלא נעימה כו' משפטים לא יחי' בהם, מתקיף אביי כו', וק' איך ס"ד דר"י דהא שפיר פריך לי' אביי, וי"ל דידוע דכוונת תורה ומצות הוא הנשמה והחיות שבאותה תורה ומצות, וכ' המפו' דהקול ונעימה בתורה ותפלה מעורר הכוונה וכן הנענוע (עפרד"י בראשית ל"ד.), והיינו דאר"י הקורא בלא נעימה, שעי"ז אינו מכוון כראוי עלי' הכ' אומר משפטים בל יחיה, פי' אין חיות