פרדס יוסף ויקרא ריח

קטן דטמא בטומאת מת, מהא דכ' ועל הנפשות אשר שם, וכ"ה בערכין (ג'.) וער"מ פ"א הי"ד מטומאת המת, א' גדול וא' קטן מתטמאין בכל הטומאות אפי' בטומאת מת שנ' בה איש, אעפ"כ קטן ג"כ מיטמא שנ' ועל כל הנפשות אשר הי' שם, וק' באמת מנא ידעי' לטומאת נבלה שאין לנו לימוד ע"ז דאין למדין מטומאת מת החמורה כמובן, לכך פי' רשב"ם מדכ' בהאי קרא וכל נפש אשר תאכל נבלה, ומדכ' נפש בא לרבות קטן

יח. ב) דבר בהגהות רצ"ח ברכות (י"ד:) בערבית, דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה"א, וברשב"א הק' הא כל פסוקי דלא פסקו משה אנן לא פסקינן, ועשו"ת תפארת צבי סי' י"ד, וביד המלך ה' ק"ש כ' דפסוק זה הוא מקרא שלם בפ' אחרי, וא"כ אין לו ענין להנך דלא פסקי משה כיון דמשה עצמו פסקה במקום אחר וזה מעליותא של שמעתתא וכו' עש"ה, ועמג"א סי' נ"א סק"ט, רפ"ב א', ותכ"ב ח, ועמ"ש בזה בפרד"י ח"ב במלואים (דף ת"י:) ושם בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א אות מ"ח - וכיד המלך כ' ג"כ בחת"ס או"ח סי' י' ועי' ח"ס יו"ד סי' ר"ס, ולא הזכיר מטורי אבן ר"ה דל"א ד"ה עד, (ומ"ש החת"ס יו"ד סי' ק"ח ע"ד הטו"ז דלא יתחיל דאסור להתחיל עשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג), וגם י"ל דבני מערבא לא ס"ל הך דכ"פ דלא פסק משה לא פסקינן. ועי' חוות יאיר סי' קצ"ב אות ל"ז, ועי' נדרים (ל"ח) וברא"ש

ג) כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אין הכוונה על עבירות שכ' בפירוש להלן, רק גם פעולות של רשות ג"כ לא תעשו כגוים ממצרים וכנען, ולא תאכלו כגוים ולא תיישנו כהם ועי' שפ"א ש' תרל"ה - אם אינם יודעים איך להתנהג הבט למעשה מצרים וכנען ועשה ההיפך, וכ' לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפת שקר (משלי י"ד ז'), אם בל ידעת שפת שקר ואינך יודע להבחין בין טוב לרע לך מנגד איש כסיל, וברש"י כאן אין לך אומה מקולקלת יותר מן האומות שדרו בה ישראל ארמ"צ וכנען, וכ' בהגדת ריח דודאים לזקיני הגאון מלאסק ז"ל (דף ל"ו:) שתמוה הכי לפי שישבו בארץ ישראל מקולקלים ביותר, ונ' דבתהלים (י"ב ט') סביב רשעים יתהלכון, שסט"א רוצה להדביק בקדושה לינק ממנה, ולכן ישראל מטמא במת יותר משאר או"ה כיבמות (ס"א:), ולכן במקום שישראל שורין שם רוצה הסט"א להאחד, ויען שבישראל אינה יכולה להאחז כלל לפי שקדושים המה, מתדבקים בהאומות אשר ישראל שורין שם, ולמדים מישראל קצת מצות ומע"ט, ועי"ז קונים מעט קדושה ובהם מתדבק הסט"א ועי"ז הם מקולקלים ביותר ע"ש דברים יקרים, ועמ"ש בפרד"י תולדות (קצ"ט.) ובס' פרי חיים ונדפסו דבריו בקובץ המגיד ש"ז ח"ו

והרר"י ביעזונסקי מראדום כ' לי להקשות מה כמעשה "ארץ" וגו' וכי הארץ עושה ולמה אינו אומר אנשי ארץ וכתרגום, ונראה דאצל הכתוב אינם חשובים כברואים אלא כאלו הם גוש ארץ חי, והם כעכבר שחציו מאדמה (סנהד' צ"א.) וכרמש שהוא מן האדמה, ובבראשית (א' כ"ו) וירדו וגו' ובכל הארץ פי' מפו' מלשון ירידה שמתגלגל ויורד להיות חלק הארץ היינו דומם, וכן כוונת התרגם עמא דארעא, עם של הארץ שהם כמוה, וכמו שבו לכם פה עם החמור (וירא כ"ב ה') דומה לחמור ובת"כ כמעשה אמ"צ וכו' יכול לא יבנו בנינים כו' מבואר דעיקר הקפידא רק על מעשים מכוערים שהם עושים, וכ"כ ב"י יו"ד סי' קע"ח בשם מהרי"ק, וצ"ע מסנהד' (צ"ב:) שאין בכל הני משום פריצות, ובב"י שם דהדבר מסור לחכמים, ומטעם זה התירו לקרוב למלכות ללבוש בגדיהם, ובאמת הוא בתוס' ב"ק (פ"ג.) ד"ה התירו, וכ"כ ברמ"א שם דרק בדבר שעושים לשם פריצות וכו', ועי' סנהד' (ל"ט:) כמקולקלין שבהן עושין

וגם אי' שאע"פ שיש התנצלות להנהגה מקולקלת מפני הגידול בארץ מקולקלת, וכמ"ש בתהלים (ק"ו ל"ה) ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, וכן הרבה שכנים רעים עושים (סוטה ז'., ופסחים קי"ב:) אל תדיר בעיר שכנציב שאנשים אנשי לצון, וכן אזלת לקרתא הלך בנימוסי', (ב"ר פמ"ח ושמות פמ"ז), ובא לומר שלא יתנצלו על הנהגה המקולקלת שלהם בהרגל במנהגי המקום שהולכים משם, אעפ"כ תהי' זהירים. ומצינו לשון "אשר" מורה על סבת הדבר, (וישב ל"ט ט') ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך "באשר" את אשתו, יען כי את אשתו, ושם פכ"ג "אשר" ה' אתו, יען כי ה' אתו - ובס' אביר הרועים אות רכ"א הביא מאב"נ ז"ל, שהביא תשובות הרשב"א ח"ד בלאו דלא ילבש גבר דאם הראשון עשה להתדמות לנשים אף דהבאים אחריו אינם מתכוונים רק להתדמות