פרדס יוסף ויקרא רטו

עונש חמור רק לגבר סיב אבל לגבר טלי לא: שם) אשר ישחט רש"י במוקדשין, והק' בס' שמע שלמה, דמשמע דפסק כר"ע דבשר תאוה לא איתסר כלל כמ"ש ברש"י חולין (י"ז.), ובפ' ראה (י"ב כ') כ' אבל במדבר נאסרו להם בשר תאוה, והיכן איתסר כיון דקרא דעל פתח אה"מ בקדשים מיירי, ודוחק דהכא לר"ע ושם לר"י, והנכון דרש"י חזר בפי' התורה ממ"ש בחולין, וכמ"ש בתוס' שם ד"ה שבתחלה, ואיסור ב"ת נפק"ל לר"י מדאיצטריך לאשרוי' בפ' ראה, ובזה אתי' ת"כ שכ' בקדשים הכ' מדבר ולא סתרי דברי רש"י, ועי' תוה"מ סי' ב', ובהגהות חשק שלמה חולין בש"ס ווילנא - ובנדרים (ע"ח. וב"ב ק"כ) אי' שיש שאלה בהקדש ואם שחט קדשים בחוץ ואח"כ שאל לחכם, ועשאו כהקדש טעות, אגמ"ל דלא הי' הקדש ופטור מכרת, וה"ה בתרומות ומעשרות, וק' דהוי לעולם התראות ספק שמא ישאל, ועכצ"ל כתוס' גיטין (ל"ג.) ד"ה אפקעינהו דמקמינן אחזקה שלא ישאל, ועי' ט"ז יו"ד סי' שכ"ג סק"ב, ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' מ"ה

וענובי"ת אה"ע סי' ע"ז שכ' שמה שהזהירה תורה עיקר לאו על ספק וכמו זר לא יאכל קודש, והרי יש בידו לשאול על קריאת שם עש"ה, ושם באו"ח סי' ס"א ובהג"ה שם - ובאמת הוא קו' שעה"מ הל' תרומות, לפמ"ש תי"ט גיטין פ"ג מ"ח שפי' בדעת רמב"ם דגם לאחר שאכל מהני שאלה, וכ"כ ברש"י קידושין (ע"ט.) א"כ איך משכחת מלקות בטבל דהוי התר"ס שמא יפרוש אח"כ תרומה, ועי' בית יצחק יו"ד סי' ק"ג, ומה שכתבתי בזה דבר נכון בספרי פרי יוסף הנספח לספר חשרת מים על גיטין (דף מ"ז:), וע"ע בפרד"י תרומה (רס"ח:) ובפ' משפטים (רל"ד.) והגאבד"ק גאלין נ"י כתב לי לעי' בשו"ת נפש חי' יו"ד סי' צ"ח, טוטו"ד מהדו"ד סי' קפ"ג, וע"ע בחת"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ב, מנחת משה סי' ז' חסד לאברהם מ"ת או"ח סי' כ"ד, פני מבין יו"ד סי' רל"ה, שד"ח ברכות סי' א' כ"ט ופאת השדה סי' ט', שו"ת פרי השדה ח"ד סי' ס"ד, ואור תורה ח"ב סי' צ'

ד) אהל מועד יש הבדל בין משכן ובין אה"מ שם משכן הונח מצד צורתו שעשוי לטלטל ולשכון בעת החניה, ושם אה"מ הונח מצד תכליתו שיעד שכינתו שמה, ולכן בכ"מ שדבר מצד צורתו או מן המסעות קראו בשם משכן ובכ"מ שדבר מן העבודות והקרבנות קראו בשם אה"מ, וע"ס בית פנחס על תמורה דמ"א.

ז) לשעירים ברמב"ן האריך בענין שדים, וע"ל בפ' קדושים (י"ט כ"ו) בענין לא תלחשו, ובפ' משפטים (דף רכ"ט:) ובהציונים שציינתי שמה, וע"ע כוזרי מאמר ה' סי' י"ד, ובמו"נ ח"א פ"ז הביא עניני שדים, אבל ביד החזקה לא הביא דבר משדים, והשמיט קורדיקום לענין גט, וכ' שלא יתן תבשיל תחת המטה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואה, בהל' רוצח פי"ב ה"ה וע"ש בראב"ד שהביא מירושלמי, ובעין יעקב דפוס ווילנא בהקדמה לעץ יוסף מביא לחכמי התלמוד הי' קבלה כי קטב מרירי הוא שם שד הצהרים, ועי' רש"י ברכות (ס"ב. ופסחים קי"א:) ובבבל ארץ מולדתו, מהרוחית האלה ר"ל השדים והכירוהו כחיות המזיקים, וכמו שאדם יוכל להשליט בחיות טורפות, אם יודע להתנהג בהם ולרמוז ברמזים ידועים לקרוץ בעיניו עליהם, ולהורות באצבעותיו שיעשו שאלתו כדבר איש אל אחיו, כן עם בריאים הללו עד שאמר ר' יוסף ור"פ בפסחים (ק"י.), אמר לי יוסף שידא והכירו את טבעם שהמה ברואים גשמיים כשאר בני תבל, וידע שגם שולט בהם ההעדר כשאר בע"ח מפני שהם מורכבים מאיזה יסודות קלות הנודעת להם, כחגיגה (ט"ז.) אוכלים ושותים כבנ"א פו"ר ומתים כבנ"א, וכ' תוס' הוי צריך לחשוב ג"כ ישינים ומוציאים רעי כבנ"א כדלקמן גבי דדמי לבהמה, וי"ל דהוי בכלל הני, ורמב"ן כ' שהמה מורכבים מאש ורוח ולכן נקלו לפרוח, ויבינו מעמד הכוכבים יותר מבריאות תבל, והחוקרים הקדמונים ראו את הנולד מתוך הכוכבים כנודע, והבריאים האלה הבינו יותר תולדות הזמן מכוכבים להיותם קרובים אליהם, לכן אמרו בחגיגה יודעים מה שעתיד להיות, אך הזיקו בנ"א כנחש עקרב ארי זאב כלב, ונמר וכמוהם, והחיות טורפות בלילה ויום ולא יתראו מבנ"א, אבל הם יזיקו רק בלילה, וביום יראים מאדם, ולכן אמרו ברכות (מ"ג:) לאחד נראה ומזיקו לב' נראה ומתיירא להזיק, לג' אינו נראה כל עיקר, ועל זה אמר רב שגם בלילה יש הצלה מהם ואמר אבוקה כשנים לפי שלא ילך בחושך, גם הקטב מרירי שד הצהרים, ידעו טבעו ומזגו ותכונתו ואיה מקים מנוחתו, דבפסחים (קי"א:) מא' בתמוז עד ט"ז נראה בכל שנה ומזמן ההוא לא נמצא רק לעתים, ומסבה זו לא נמצאו רק בבבל שהוא מזגם מיסודות הנ"ל ולא יוכלו