פרדס יוסף ויקרא ריא

שלא יוכלו לגזור, וכטו"ז יו"ד סי' קי"ז, ואו"ח סי' תקפ"ח וחו"מ סי' ב'

ועל תי' ירו' משום סכנה קשה הא אפשר לאכול שלא כדרך אכילה ולא עבר על יו"כ, ויהי' ראי' מזה לשאג"א סי' ע"ד דביו"כ לכ"ע אסור שלכדה"נ ועשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קס"ו בירו' הנ"ל

וראיתי בשם הגה"ק מאסטראווצא ז"ל על תי' ירו' דהוי סכנה וספק פק"נ, דעכ"פ במלאכה ל"ה פק"נ, ומהראוי שיהי' אסור במלאכה ב' ימים מספק, וי"ל דבאמת כ' המפורשים דגם ביום א' סכנה להתענות, ורק כיון דרצון ה' להתענות תו לא הוי סכנה, דציווי התורה עשאו לדרך הטבע שלא יהי' סכנה, ובתוס' פסחים (מ"ו:) ד"ה רבה, הק' אי אמרי' הואיל בטלה כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה, ותי' דחולה שיב"ס לא שכיח, וא"כ ממנ"פ דאם תאמר דלא יעשה מלאכה מספק שמא היום יו"כ, א"כ אתמול לא הי' יו"כ, א"כ על יום אתמול לא הי' הציווי להתענות ואעפ"כ התענו, א"כ שוב כולם בחזקת סכנה עומדים, ושוב מותר היום לעשות מלאכה דהא שכיח חולה שיב"ס, דהא כולם בחזקת סכנה הם ודפח"ח

ועל תי' הנ"ל דיכול לאכול שלכדה"נ להפו', דר' יוחנן רק אין לוקה קאמר בפסחים (כ"ד:) אבל איסור תורה גם שלכדה"נ א"כ א"ש, ורק נשאר קו' לרמב"ם דאף איסור תורה ליכא רק מדרבנן, ועי' משל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת, אולם לשיטתי' דספקא דאו' מה"ת לקולא א"כ מה"ת בלא"ה ל"צ לעשות ב' ימים רק מדרבנן, ומדרבנן אין מועילין כלום דבדרבנן גם שלכדה"נ אסור, וכ"כ בכרו"פ סי' ק"י בסופו, שהק' לירושלמי דאין עושין ב' ימים מסכנה, לר"ל דח"ש מותר מה"ת עושין לאכול ח"ש ויקיים תענית דספיקא דיומא ואיסור ליכא בח"ש, ותי' ג"כ כנ"ל לרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא ומדרבנן גם ח"ש אסור, ע"ש, ועי' מג"א סי' תרנ"ה דאין דוחין דרבנן מפני דרבנן

ובתירץ הכרו"פ יש להעיר לפמ"ש המהרי"ט ופר"ח, דבב' חתיכות מודה הרמב"ם דספק מדאו' לחומרא (עי' מלא הרועים בזה בערך ספד"א) ה"נ חד יומא בודאי יו"כ הוא, ואל תשיבני דלא דמי לחתיכה מב' חתיכות בכריתות (י"ז:) דאיסור והיתר לפנינו בזמן אחד, אבל הכא אם היום יו"כ אז רק איסור ואם היום חול לפנינו רק היתר, אך כבר כ' המג"א סי' שמ"ב הא דבאיסור דרבנן לא גזרו בין, השמשות רק ביה"ש של ערב שבת. אבל ביה"ש של מוצאי שבת גזרינן דהוי איקבע איסורא ע"ש, והוא מתוס' כריתות (י"ז:) ד"ה מדסיפא, הרי דגם באופן זה מקרי איקבע איסורא, ועי' לח"מ פ"ח, ה"ב משגגות, דגם ביה"ש של ערב שבת מיקרי איקבע איסורא כיון דהוי בהכנסת שבת

והנה קשה מתענית (כ"ו.) דלא היו מתענים ביום ראשון שלא יצאו ממנוחה ותענוג ליגיעה ותענית וימותו, ובטור או"ח סי' תר"ד מצוה להרבות בסעודה בערב יו"כ כדי שיקל התענית של יו"כ, וערש"י ביצה (ט"ז), ולגמ' הנ"ל כל מה שאוכלים בט' יותר מקבלים כובד התענית ליום עשירי, (ולשון וימותו שם הפשט ויחלשו כמו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' ברכות (ס"ג.), דאילו מיתה ממש נעשה חפשי מתורה בנדה (ס"א:). וכן משמש מת יבמות (נ"ח:), ובתמיד (ל"ב.) מה יעשה האדם ויחיה ימית עצמו, כלומר ישפיל עצמו

) ועל פי זה יובן בברכות (ל"ד:) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ותמוה, ולהנ"ל א"ש דלזה שהורגל בתענוגים חטאים, קשה לו ביותר לפרוש מהם, ועוד לסגף עצמו יותר מצדיקים אשר לא הרגישו שום חטא וכרש"י סוכה (נ"ב.) בשם חסיד, על מי שלא עבר עבירה מימיו, וע"כ נסיונם של בע"ת רב מאד

ולקושיא זו יש לחלק דבעיו"כ מצוה לאכול רק בבוקר כמ"ש במג"א סק"א, דפעם א' ביום סגי, ולא דמי לשבת דמצוה לאכול סעודה ג', והעיקר נראה דודאי אלו לא יאכלו ביום שלפני' ויתענה ביו"כ יהי' סכנה, וברוב אנשים הסעודה של אתמול מבריאו ומחזקת כח, וע"י כן לא תכבד התענית, ואף דלקצתם מזיק שינוי וסת לצאת מעונג לתענית, והוי כמו בכתובות (ק"י:) אין יכול לכופה להוציאה מנוה רעה ליפה מפני שנוה יפה בודק והוי שינוי וסת, אף דלרוב העולם יחשב כיתרון גדול מ"מ האשה תוכל לטעון לא בעינא, וכמו במתנה שזכות כגיטין (י"ד:) ומ"מ קיי"ל בחו"מ סי' קע"א ס"י כרשב"ג דיכול לומר שונא מתנות יחיה, (ורשב"ג לשיטתי' בכתובות) וה"נ לא קבעו תענית ביום א' דיש אנשים שמזיק להם שינוי וסת, אבל פשיטא שלרוב אנשים סעודה מיום שלפניו מקילה התענית, ובראב"ע