פרדס יוסף ויקרא רי

כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תרי"ד בדעת הרמב"ם דהמצוה מקיים, ולענין יו"כ לא הוי רק ח"ש דיו"כ שיעורו בככותבת דהוא ב' זתים - הן אמת דבס' לחם שמים יעב"ץ חידש דביו"כ דח"ש דילי' כזית גם לר"ל אסור מה"ת, ואמנם כי כן אי' בירושלמי פ"ו ה"א מתרומות, אבל זה נגד ש"ס דילן ביומא ר"פ יה"כ, ותו דגם לר"י ק' אמאי לא ידחה עשה דוקראת לשבת עונג לאיסור ח"ש דיה"כ, וי"ל דבתהלים (ק"ז י"ח) אוילים מדרך פשעם וגו' כמו אדם שיש לו משפט קשה אז ביום הדין לא יוכל לאכול, וז"ש אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו שזה אולת מאתם, רק צריך שהחוטא מאימת יום הדין ימרר נפשו כ"כ כי כל אוכל תתעב נפשו גם שלא לשם תענית

והה"ק מריזין ז"ל אמר דב' תעניות יו"כ וט"ב גם אם לא הי' כתובים בתורה היינו יודעים מסברא, ט"ב מחמת גודל הצער שחרבה ביהמ"ק בימינו וישראל הלך לגולה למי יערב כל אוכל, וביה"כ להיפך מגודל השמחה שהוא יום כפרה סליחה ומחילה לא יעלה על לב אכילה, ודבריו מקור מקומו טהור מברכות (נ"ז.) בבר הדיא לרבא א"ל פסוד עסקך ולא אהנת לך למיכל מעצבא, לאביי א"ל נפוש עסקך ולא אכלת מחדותא דלבך, וזה כנ"ל שאדם א"י לאכול מחמת צער או שמחה, וא"ש קו' הצ"צ דאטו מאכל ומשתה כ' בקרא, וקראת לשבת עונג כ', ואם מחמת שמחת יום הקדוש לא יהי' לו תאוה לאכילה, כמצינו בתענית חלום באו"ח סי' רפ"ח דמותר להתענות, שהתענית עינה לו גם בזה מקיים מצות עונג, וכן ת"א (שמות כ"ד א') ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו והוו חדן בקרבנותיהן דאתקבלי' ברעוא כאלו אכלין ושתין

וכן אמר הגה"ק ר' יחזקאל משינאווע ז"ל עה"פ (בשלח ט"ז כ"ה) אכלוהו היום, כלומר עצומו של יום כי קדוש היום לה', וע"כ מפני כי קדוש היום יהי' היום עצמו אכילה וכתרגום הנ"ל, וה"נ ביה"כ קדושת היום עצמו עונג, וגם אם חל בשבת מקיים בזה מצות עונג, וז"פ אוה"ח דקס"ד שהכהנים המקודשים, ומה גם כ"ג או משה רבינו, דמשיגים ביותר קדושת היום בלא"ה לא ירגשו שום עינוי בתענית, ע"כ צוה ה' "והיתה לכם" שגם הם בכלל העינוי

שם) לחקת עי' כלי חמדה קו' מיד ולדורות אות י"א בזה, ובמדרש משלי ט' כל המועדים בטלים ופורים לא בטל, ועשו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"ג שמי יאמר שיבטל מן התורה אפי' אות א', ואפי' יה"כ אינו בטל לעולם דכ' לחקת עולם, ועשו"ת רדב"ז סי' תתכ"ח, והארכתי בזה בפרד"י תצוה (רפ"ד:) עש"ה, וביוצר לפ' החודש דת חדשה יתן, וע"ע בעוללות אפרים מאמר ל"א, פרי עץ חיים שער י"ט פ"ה, תורה אור דרוש ק"י, של"ה מגילה פ' נר מצוה ותורה שבכתב פ' תצוה, וס' הברית ח"א מאמר ב' פל"א

מדרש פליאה אמרו מה"ש להקב"ה אימתי יה"כ השיב להם אני ואתה נלך לב"ד של מטה ותמוה, ובס' שמנה לחמו כ' עפמ"ש בטור או"ח סי' תכ"ח לא אד"ו ראש, ואי' בתנחומא משפטים ה', בזמן שיש דין למטה אין דין למעלה וזה הי' שאלת המלאכים, באיזה יום ר"ה, אם ביום א' הלא לא אד"ו ראש, ואם ביום ב' אז יש דין למטה דב"ד יושבין בב' וה' בשבת, ובזמן שיש דין למטה אין דין למעלה ור"ה יום הדין - וא"ת ביום ג' אזי יקשה מתי יה"כ דא"כ יהי' ביום ה', ואם יש דין למטה אין דין למעלה, וא"ת ביום ד' לא אד"ו ראש, וא"ת ביום ה' יש דין למטה, וא"ת ביום ו' לא אד"ו ראש, וא"ת בשבת, אז יקשה אימתי יה"כ ביום ב' ויש דין למטה, והשיב ה' לעולם ר"ה בגה"ז, וא"ת כשיש דין למטה אין דין למעלה, באמת אני ואתם נלך לב"ד של מטה ואז יהי' רק דין של מטה

שם) בעשור לחדש תענו, בירושלמי בפ"א מחלה והובא בב"י סוס"י תרכ"ד, ומג"א סק"ז, הקשה למה לא תיקנו ב' ימים יו"כ מספק ותי' דהוי סכנה, וכ"כ בשאלתות פ' בא סי' מ"ו וע"ש בשאילת שלום אות נ"ג, וראיתי מקשים לטו"ז סי' תר"ד דא"א לומר שיהי' התענית ביום ט' דצ"ל התענית מערב עד ערב ותו לא כמ"ש בקרא, א"כ מה מקשה בירו', והתי' דהט"ז אמר דלא יכול להיות כוונת התורה שהתענית בט' וי' משום דמערב עד הערב כ' יום א', אבל ירו' הקשה דחכמים יתקנו להתענות ב' ימים מספק, דאין אנו יודעים איזהו יום העשירי, וכמ"ש שבעת ימים מצות תאכלו ומספק אנו אוכלים ח' ימים, וגם עתה דבקיאין בקביעא דירחא גזרו חז"ל משום גזירה, ואם כי מפורש בתורה יכלו חכמים לגזור משום סייג וגם כי זה אינו מקרא מפורש בתורה לענין שא"י לגזור, כי אדרבה בתורה כ' גם ועניתם את נפשותיכם בתשעה בחדש, א"כ כ' מערב ועד ערב, וכ' בתשעה, אז ניתן הדבר לחכמים שהם יבחרו איך הדבר, וזה לא נקרא מפורש בתורה לענין