פרדס יוסף ויקרא כא

ובחתם סופר נדרים (ל"ה.) כ' דבקדשים יש שליחות לעכו"ם דכל מעשיהם ע"י שליח, וכ"כ בתשובותי' יו"ד סי' שכ"א, ושו"ת מהר"ם שיק סי' כ"ב

ובמקור ברוך דף תתע"ח תי' דראשונים העלו הא דבעי בכלל כח שליחות רק בדבר דבעי דעת המשלח. ובנדרים (ל"ה.) מבואר דהא דבעינן דעת משלח רק בדבר הבא לכפרה, ועוד כ' ראשונים דעכו"ם המביאים קרבן מכוונים בזה רק להתקרב לישראל ולא למען כפרה, ולפ"ז לא בעינן דעתם כלל, וא"צ כח שליחות ול"ש א"ש לעכו"ם

ועשו"ת גבעת שאול סי' ק"ט שתי' קו' הנ"ל להר"ן בנדרים אע"ג דבקידושין אסיק ר"ה דכהנים שלוחי דרחמנא אפ"ה בעי למיפשט ממתני' או ברייתא. וכ"כ תוס' יומא (י"ט:) ד"ה ומי. וקידושין (כ"ג:) ד"ה דאמר כתירוץ א', לפ"ז כאן דהא דא"ש לעכו"ם ג"כ מאמורא ואינו ממתני' או ברייתא לא בעי למיפשט מיני', כב"מ (ע"א:) ר' אשי כו' והך דרשא מר' ינאי בקידושין ואף דדריש מיתורא דקרא מ"מ ע"כ לאו דרשא גמורה הוא, דהא רש"י לא ס"ל כדמשמע בקידושין (מ"א:) ולר"ש דפטר כו', ואף שכ' תוס' גיטין (כ"ג:) ד"ה מה דאף לר"ש ילפי' דא"ש לנכרי דומי' דאתם ע"ש ובמהר"ם. מ"מ כיון דלא תני במתני' או בברייתא רק מסברא לא בעי למיפשט מינ', ולתי' ב' בתוס' פשיטא דלק"מ דהפי' שגם שלוחי דרחמנא עש"ה

(ושמעתי שהגר"ח מוולאזנע ז"ל שלח משלוח לאסוף מעות להישיבה, וא' לא רצה ליתן, ואמר אנכי בעצמי אתן לר"ח, והגר"ח לא רצה ליקח ממנו, והנותן אמר אנכי רציתי שיהי' כל מעותי במלואם ושלא יקבל המשולח מזה חלקו עבור מחייתו, וא"ל הגר"ח שזה מנהג עכו"ם כשנותן מעות לבית תפלה שלהם אין נותנין ע"י אמצעי, אבל אנו נותנים ע"י אמצעי שגם ישראל אחר יהנה מזה, דהדין דמקבלי קרבנות מעכו"ם רק עולות ולא שלמים והטעם דכשנותן, דעתו שקרבנו יהי' כולו לה', ועולה כליל, ושלמים בעלים אוכלים וגם הכהנים, והוא אינו מבין זה, שהוא יתן קרבן לה'. ואנשים יהנו ממני)

וכתבתי בזה הענין תשובה לבני הרה"ח ר' דוד שיחי' ע"ד קושייתך על המהרי"ט הא דכל מילתא דל"מ עביד ל"מ למשוי שליח רק בסתם אבל במפרש מועיל, ק' הא דקידושין (כ"ג:) אי ס"ד שלוחי דידן, מי איכא מידי דאנן ל"מ עביד ואינהו עבדי. והא מי שהביא קרבנו אומר לכהן איזה קרבן הוא רוצה להקריב. ועל אופן זה מועיל להמהרי"ט, אשיב לך: דיש ב' ענינים. א'. כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ למשוי שליחו וב' כל מילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח. ועל ענין הא' אי' בקידושין שם לרשב"א דבשטר ע"י עצמו לא דיד עבד כיד רבו. וא"כ איהו ל"מ לקבל גיטו ואפ"ה שליח יכול לעשות, דמ"מ העבד שייך בגיטין אף דאינו מקבל גיטו דיד עבד כיד רבו, מקבל הוא גט לחבירו דיצא הגט לרשות שאינו שלו, אבל קרבנות דלא שייכו כלל בקרבנות לא מצי למשוי שליח ונשמע מזה דצ"ל שייך בתורת אותו דבר. ואף אי שייך באותו דבר מ"מ בעינן שיהי' יכול לעשות השתא, אבל אם אמר לשליחו צא וקדש לי אשה נשואה לאחר שיגרשנה בעלה. ע"ז אמר רבא בנזיר (י"ב.) דלא יכול, כיון דהוא עצמו לא יכול בעצמו לקדשה דהיא אשת איש, ממילא א"י גם לקדשה ע"י שליח. וע"ז חידש המהרי"ט דרק בסתמא אין בדעת האדם לעשות שליח אלא במה דמצי עביד השתא, דמה דל"מ עביד השתא לא אסיק אדעתי' ולא שווי' שליח. אבל אי מפרש לאחר שיגרשנה מועיל ושלא בדקדוק העתיק דברי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' ע"ג וע"ש בח"ב סי' קס"ט, אבל כל דברי' רק המה באופן הב' אם איתא בתורת אותו דבר, ורק דהחסרון דאינו יכול בעצמו למשוי שליח, וע"ז חידש דבפירש מועיל שליח על אח"כ, אבל ישראל בקרבנות דלא שייך כלל באותו דבר לא עתה ולא אח"כ ל"מ אף בפירוש

ובאורח מישור נזיר הק' בהא דקידושין הואיל ואיתא בתורת שחרור עושה שליח לקבל גיטו, וק' בנזיר שם נהי דהבעל לא יכול לקדש אשה זו שנשואה, מ"מ יכול לקדש פנויות אחרות, וא"כ שייך ג"כ דאיתא בתורת אותו דבר. אכן היטב כ' בחת"ס אה"ע ח"א סי' י"א ד"ה אלא, דבשלומא התם אותו המונע עצמו העבד שאין לו יד לקבל מיד רבו, בו בעצמו מצינו לו שיכול לקבל מיד רבו של חבירו, משו"ה יכול נמי לעשות שליח, משא"כ הכא מי הוא המונע שלא יכול הבעל לקדשה אין המניעה רק בה שהיא א"א ולא מצינו באופן שבעולם שתהי' היא ראוי' לקבל קידושין, ובמה שהבעל יכול לקדש נשים אחרות, הלא מעיקרא לא הי' המניעה בו רק בה ע"ש, אכן בעיקר הדברים לא ראה הח"ס שכבר ישב על מדוכה זו בדורש לציון דרוש י"ג, דסוגי' בקידושין סותרת לנזיר דה"נ איתא בתורת אותו דבר דמצי לקדש אשה אחרת, ולא הביא שקדמו באורח מישור, ויצא לדון בדבר חדש דהמשלח לא בעי מצי עביד השתא רק שיהי' בתורת אותו דבר, וכמ"ש בקידושין עבד שייך